פרנץ בקנבאואר, שהלך לעולמו ביום ראשון בגיל 78, לא היה השחקן הגרמני עם הכי הרבה הופעות בנבחרת. התואר הזה שייך ללותר מתאוס. בקנבאואר גם לא היה מלך השערים של גרמניה. התואר הזה שייך למירוסלב קלוזה. התואר של בקנבאואר בכדורגל הגרמני היה ה"קייזר" (הקיסר) ואין עוד אדם, שמזוהה עם נבחרת גרמניה והכדורגל הגרמני, כמו פרנץ בקנבאואר. להולנד היה את קרויף, לברזיל היה את פלה, לארגנטינה היה את מראדונה ולגרמניה היה את בקנבאואר. "הוא הפנים של הכדורגל הגרמני בעולם", אמר עליו לותר מתאוס.
רשימת ההישגים והתארים של בקנבאואר ארוכה ומרשימה. הוא זכה כשחקן באליפות גרמניה עם באיירן מינכן ב- 1969 וזכה עם אותו מועדון כמאמן בגביע אופ"א ב-1996. בין לבין הוא זכה ב-23 תארים קבוצתיים עם באיירן מינכן, המבורג, קוסמוס וכמובן, עם נבחרת גרמניה, אשר איתה הוא השאיר את חותמו בזירה הבינלאומית. הוא היה מנהיג דור הזהב של הכדורגל הגרמני.
שני דברים מייחדים את פעילותו עם ה"מאנשפט": הראשון הוא ציר הזמן, שעליו בקנבאואר חתום, והשני הוא מגוון התפקידים אותם מילא. זה התחיל בזכייה כשחקן באליפות אירופה ב- 1972 המשיך עם זכייה כמאמן בגביע העולם ב 1990 והסתיים בפעילותו כעסקן, שהביאה את גביע העולם לאדמת גרמניה ב-2006. בקנבאואר תמיד היה שם עבור הכדורגל הגרמני. בכל זמן ובכל תפקיד.
***
כשחקן הסגנון של בקנבאואר היה ייחודי, פורץ דרך, כזה שלא נראה בעבר. הוא היה שחקן חופשי, שחקן שיש על שמו תפקיד במגרש, "ליברו". הוא היה הראשון, כי עד שהוא הגיע בלמים כמעט לא היו לוקחים חלק במשחק ההתקפה, אבל ה"קייזר" שינה את זה. הוא היה בלם התקפי, שמסייע לקבוצה גם בחלק הקידמי של המגרש וגם לוקח חלק בכיבוש שערים. היו לו 14 כאלה במדי נבחרת גרמניה, חמישה מהם במסגרת גביע העולם. לא רע עבור בלם בשנות ה-70 בכדורגל העולמי.
קרל היינץ רומינגה, ששיחק עם בקנבאואר בבאיירן מינכן, אמר עליו: "הוא היה שחקן מיוחד. הוא היה אלגנטי. הוא לא היה שחקן גרמני טיפוסי", והוסיף את המחמאה הגדולה מכולן לכל שחקן כדורגל: "הוא היה יותר ברזילאי באופן שבו הוא טיפל בכדור". הסרטונים ביוטיוב מגבים את כל המחמאות, במיוחד עבור שחקן ששיחק בתפקיד שבאותן שנים לא היה זקוק לכישורים כאלה.
חוץ מהשליטה המצוינת בכדור, בקנבאואר היה ידוע בבעיטות הארוכות והמדויקות שלו שהיו חוצות את כל המגרש ונוחתות בחלק הקידמי של היריב. הייתה לו שליטה בכדור של חלוץ, ראיית משחק של קשר ומשחק הגנה של בלם. הוא הפך תפקיד אפור וקשוח לתפקיד יוקרתי ויצרתי. הוא היה מנהל את המשחק מהחלק האחורי. הוא היה מהפכן, אומנם בלם, אבל פורץ דרך.
***
אחד המשחקים הזכורים בקריירה שלו היה מה שהוגדר כ"משחק המאה", חצי גמר גביע העולם ב-1970 בין נבחרת גרמניה לנבחרת איטליה. האיטלקים הובילו אבל הגרמנים הישווה בדקה ה-93 וכפו הארכה במשחק. בקנבאואר נפצע ופרק את הכתף כמה דקות לפני שער השווין. מכיוון שנבחרתו כבר ביצעה את שני החילופים שהיו מותרים לה, הבלם העקשן ביקש מחובש הנבחרת לקבע את כתפו ושיחק את כל הארכה כשכתפו חבושה ומקובעת. בקנבאואר הפסיד את המשחק אבל הרוויח הרבה כבוד.
המעבר מעמדת השחקן לעמדת המאמן היה מתבקש. בקנבאואר היה מנהיג מטבעו, הקפטן על המגרש ואחרי שפרש המעבר לתפקיד המאמן על הקווים היה טבעי ומאוד מוצלח. מעבר שמעט מאוד שחקנים ברמתו הצליחו לעמוד בו. מראדונה היה שחקן גדול אבל מאמן כושל. גם פלה. גם פלאטיני. בקנבאואר היה מאמן מצוין והוא אחד משלושה אנשים שזכו בגביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן. השניים הנוספים הם מריו זאגלו (שהלך לעולמו לפני יומיים) ודידייה דשאן.
בסוף המאה ה-20 פיפ"א עשתה פרויקט שבו 250 מעיתונאי הספורט המובילים בעולם בחרו את 11 הכדורגלנים הגדולים של המאה. הגדולים ביותר נמצאים בהרכב הזה: פלה, מראדונה, פלאטיני, די סטפאנו, קרויף, יאשין ומנבחרת גרמניה יש שחקן אחד: פרנץ בקנבאואר.
