שר השיכון יצחק גולדקנופף מבקש להקל על זכאות לדיירים ממשיכים בדיור ציבורי למשפחות שכולות ולמשפחות החטופים; הצעה שיזמו "משנה – המרכז הקליני למשפט וחברה" והפורום לדיור ציבורי קוראת להרחיב את ההקלה לכלל דיירי הדיור הציבורי.
ועדת הפנים צפויה לדון היום (שלישי) בתיקון לחוק הדיור הציבורי שיאפשר לבני משפחה של נרצחים וחטופים, שבן משפחתם היה זכאי לדיור ציבורי וכבר אינו מתגורר בדירה, לקבל זכאות אוטומטית למגורים בה. התיקון, שיזם שר השיכון, נועד להקל על משפחות שנמצאות בהליכי הכרה ויש סכנה שיפונו מביתם.
מאז תחילת המלחמה דווח על לפחות שתי משפחות של חטופים או נרצחים מאירועי 7 באוקטובר שנמצאות בסכנת פינוי. הצעתו של גולדקנופף, המבקשת להעניק מעמד של דייר ממשיך לאותן משפחות באופן מיידי, ללא תבחינים נוספים, אינה מחדשת את החוק אלא מחזירה חלק מהנוסח המקורי שלו מ-2009, לפני שהוקשחו הקריטריונים להכרה בדיירים ממשיכים, אך הפעם רק עבור המשפחות השכולות ומשפחות החטופים ממלחמת חרבות וברזל.
המדינה שינתה את התנאים, הדיירים קיבלו צו פינוי
עד שנת 2009, קיבלו בני זוג וילדים של דיירי דיור ציבורי הכרה כדיירים ממשיכים בקלות יחסית. המדינה הסדירה את זכויות דיירי הדיור הציבורי תחת חבילת החוקים שנחקקה בשנת 1998, ושם נרשמה התייחסות רחבה לזכויות לדייר הממשיך – בן או בת הזוג, ילד, נכד או אפוטרופוס מורשה של דייר זכאי שגר עימו. החוק קבע שאם הזכאי נפטר או עבר למוסד סיעודי, יוכל קרוב משפחתו שגר איתו ומוגדר כיורשו להמשיך להתגורר בדירה, כל עוד אין ברשותו נכס אחר, בתנאי שיוכיח שגר עם הדייר בתקופה שקדמה לפטירתו.
עם שובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לשלטון ב-2009, העבירו הממשלה ומשרד האוצר מהלך צמצום תקציבי רוחבי בתקציב ובחוק ההסדרים, ובמסגרתו הוקשחו התנאים להכרה בדייר ממשיך. המהלך נעשה לכאורה כדי לשמור על מלאי הדירות הקיים ולהימנע מרכישת חדשות.
בפועל, בעקבות ההקשחה נדרשו קרובי משפחה של דיירים שביקשו להישאר בדירה להיכנס להליכי זכאות והסדרה של משרד השיכון, או לספק הוכחה שגרו עם הזכאי לפחות שנתיים – מהלך קשה מאוד להוכחה משפטית. משם הועברו הזכאים לתורות הממתינים לדיור הציבורי, המונים מעל 30 אלף איש.
בלי להגיד זאת במפורש, ביקשה הממשלה באמצעות התיקון למנוע מילדים של דיירי הדיור הציבורי להמשיך לגור בדירות; אפשרות זו שנמנעה, הייתה אחת מהמטרות המפורשות של חוק הדיור הציבורי, שביקש לצמצם עוני רב-דורי.
מאז התיקון, דיירים שהמשיכו לגור בדירות של הוריהם ולא הסדירו את מעמדם קיבלו צווי פינוי ונדרשו לעזוב את הבית תוך שלושה חודשים. התיקון המינורי לכאורה, שלא עבר בחקיקה מסודרת וללא דיון ציבורי, ביטל הלכה למעשה בן לילה את זכאותם של אלפי דיירים לדירה, הגדיר אותם כ"פולשים" ויצר מפעל פינויים אדיר ממדים.
לדיירים אין כלים לניהול מאבק משפטי, 240 פינויים בוצעו ללא צו
על פי בדיקת "משנה – המרכז הקליני למשפט וחברה", בשנים 2018–2022 ניהלו חברות השיכון כ-2200 תביעות נגד דיירים, ונפסקו להם 441 צווי פינוי חלוטים. כ-240 פינויים נוספים בוצעו ללא צו, בתהליכים שניהלו חברות השיכון מול הדיירים, ואילו לרוב הדיירים לא היו כלים להתנהל משפטית מול חברות השיכון. אחת הטענות המרכזיות נגד השינוי שקודם בחוק ההסדרים הייתה שהתנאים שרירותיים וקשים להוכחה, ואינם מאפשרים לדיירים למצות את זכויותיהם במלואן מול המדינה. דיירים רבים מגלים שאינם זכאים לדיור ציבורי רק עם קבלת צו הפינוי, וחלקם מוותרים מראש כשמגיע לביתם הצו.
המרכז ניסח הצעה לתיקון נוסף לחוק הדיור הציבורי, שגובשה יחד עם הפורום לדיור ציבורי. התיקון שמציע המרכז מרחיב לכלל הדיירים את הצעתו של גולדקנופף למשפחות השכולות, בדומה למצב לפני 2009. בטיוטה להצעת החוק של גולדקנופף, שתוגש מחר בוועדת הפנים, מציעים הארגונים לכלול בהגדרת דייר ממשיך: אדם שהתגורר עם הזכאי לפחות חצי שנה (במקום שנתיים), ידוע בתור היורש של הזכאי ואין לו דירה או זכויות בנכס אחר. עוד מוצע, שהדייר הממשיך ישלם לחברה המשכנת את אותם דמי השכירות, ללא שינוי, במשך שנתיים.
"אנחנו מברכים את משרד השיכון על ההבנה שצריך להקל על אנשים שנפגעים בזמן מלחמה, אבל צדק אמיתי הוא צדק לכולם" נמסר מהפורום לדיור ציבורי. "ראוי שבמקום שינוי שנשמע טוב לאוזן ועוזר למעט מאוד אנשים, הייתה הממשלה מאמצת שינוי אמיתי שיעניק זכויות דייר ממשיך לכל אוכלוסיית הדיירים בדיור הציבורי, ולא רק לקבוצה קטנה של נפגעים בשעת מלחמה".
