"ראיתי בשואה אנשים שמתו מפחד ורעב, ועכשיו הנכד הראשון שלי בסכנה", העידה צילי ונקרט, סבתו של החטוף עומר ונקרט, בישיבה בכנסת לציון יום השואה הבינלאומי, "הוא חולה בקוליטיס והוא בסכנה. הוא צריך אוכל מיוחד ותרופות, והם לא יתנו מה שמגיע לו. זו השואה השניה שלי. עומר, מחכה לך שתשוב הביתה". ונקרט, שנולדה ב-1941 בצ'רנוביל ושהתה במחנה ז'ורין, חזרה עם משפחתה לרומניה לאחר המלחמה, ועלתה ארצה ב-1965 עם הוריה.

דבריה של ונקרט נאמרו בכנס לציון יום השואה הבינלאומי, שנערך בכנסת היום (שלישי). את הכנס ארגנה הוועדה למען שורדי שואה, בראשות חברת הכנסת מירב כהן (יש עתיד). בכנס השתתפו שורדי שואה שבני משפחתם בשבי ושורדי שואה מעוטף עזה ששרדו את מתקפת חמאס, וכן  שגרירים (רובם ממדינות אירופה), שרים, חברי כנסת וראשי מועצות. החדר בו נערך הכנס היה מלא עד אפס מקום.

הכנס התמקד בשורדי שואה שחוו על בשרם את מאורעות 7 באוקטובר. לפי נתוני משרד הרווחה, שפורסמו לקראת יום השואה הבינלאומי, כיום חיים בישראל כ-136,500 שורדים ושורדות שואה. 2,500 שורדי שואה חוו את מאורעות השבעה באוקטובר וכ-2,000 פונו מבתיהם במלחמה (מהם 865 מפונים מהדרום ו-1,100 מהצפון). בתחילת הוועדה הזכירה ח"כ כהן את משה רידלר ז"ל, שורד שואה שנרצח בקיבוץ חולית ב-7 באוקטובר, ושלמה מנצור, שורד הפרהוד שנחטף לעזה.

גם העצרת האחרונה בכיכר החטופים, שהתקיימה במוצאי שבת תחת הכותרת "לעולם לא עוד זה עכשיו", התייחסה ליום השואה הבינלאומי. דיברו בה אנשים שהם דור שני לשורדי השואה, וכן הוקרנו סרטונים של חסידי אומות העולם ומשפחותיהם, הקוראים לתושבי עזה ולקהילה הבינלאומית לפעול למען הצלת החטופים.

"הבטחתי לנכדי עולם חדש וטוב, ולא הצלחתי לקיים"

"חשבתי שהגעתי לשלווה, אבל התעוררתי ל-7 באוקטובר, והחיים כבר לא יהיו כמו שהיו" אמרה בלה חיים, סבתו של יותם חיים ז"ל שנחטף על ידי החמאס ונהרג כשנורה בשוגג במבצע לחילוץ חטופים. חיים נולדה ב-1928 בסטוק שבפולין, וברחה עם אמה ואחיותיה כשהייתה בגיל שנה דרך מחנות העקורים בגרמניה. לאחר המלחמה עלתה לארץ והשתקעה בקיבוץ גבולות.

"אני סבתא ניצולת שואה", היא אמרה, "ולא יכולתי לחלום על זה שהשואה תחזור אלינו בעוצמה כזו. טעיתי. הבטחתי לנכדי עולם חדש וטוב, ולא הצלחתי לקיים. שוב אני בוחרת בחיים. נזכור את כולם, ונלמד שאנחנו במולדת שלנו ואין לנו ארץ אחרת".

חברי כנסת בישיבה בכנסת לציון יום השואה הבינלאומי (צילום: נעם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

"אנו שוב רואים את שתיקת העולם הנאור כשרוצחים יהודים, ואת הגינוי כשהיהודים מעזים להגן על עצמם", אמר שמחה צוהר פנסטר, סבו של החייל החטוף עומר נאטורה. פנסטר נולד ב-1941 בסלובייקה, בעיירה בערי הטטרה, וכתינוק משפחתו נאלצה לברוח לפולין. משפחתו ניצלה בעזרת יהודי בשם אדוארד לאופר, שהגיע מחופר כגוי לעיירה בה התחבאו.

"עד לרגע זה לא קיבלנו שום ידיעה על גורלו של עומר", אמר פנסטר, "אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להביא לשחרורו עם כל שאר החטופים. גם אז כמו היום עומדים עלינו לכלותינו, אבל היום יש מדינה ליהודים, וחיילים שנלחמים על עצמאותנו".

"לא העלינו על דעתנו שדברים כאלו יתרחשו כשיש לנו מדינה ריבונית" אמרה הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור שורד הפרהוד שחטוף בעזה, "כבר 116 ימים שהוא לא פה, והעולם שותק, והאנטישמיות גואה". שלמה, שעלה לארץ ב-1951 והיה ממייסדי קיבוץ כיסופים, הוא בן 86: החטוף המבוגר ביותר.

ח"כ דוידסון פנה לשגרירים: "שוחטים אותנו בעולם"

שר הרווחה יעקב מרגי: "אני לא אותו אדם מ-7 באוקטובר. את החשבון הנוקב בתוך מדינת ישראל נעשה, אבל יש לי גם חשבון עם העולם. חשבתי שהעולם עבר כברת דרך, אבל לצערי העולם הוא מרכין ראש בפני טרור, בעבור נזיד עדשים. אנחנו נדרשים להתנצל על כך שאנחנו מגנים על עצמינו?" מרגי הוסיף שמשרד הרווחה מוביל ומממן מיזמים רבים עבור שורדי השואה, בהם משתתפים כ-46 אלף ניצולים.

חבר הכנסת סימון דוידסון (יש עתיד) פנה לשגרירים: "אני בן למשפחה שנרצחה בליטא. אמא שלי נולדה בגטו קובנה, עלינו ארצה ב-1972. כל אחד ואחד מכם צריך להבין שאנחנו מרגישים שואה שניה, ולפני שבועיים בהאג תבעו אותנו על רצח עם. את אמא שלי הבריחו בשק תפוחי אדמה מגטו קובנה יחד עם מי שמייצג אותנו שם, אהרון ברק.

"אנחנו צריכים שתייצגו אותנו שם, את האמת, במדינות שלכם. שוחטים אותנו בעולם. 80 שנה אחרי השואה יהודים מתביישים ללכת עם כיפה, ואנשים מורידים מזוזות מהבתים שלהם".

סגן השר במשרד ראש הממשלה, אורי מקלב: "היום התקיימו 40 לוויות של ניצולי שואה. בשבוע שעבר, 250 לוויות. אנחנו במירוץ נגד הזמן, ואנחנו חייבים לתת את כל המעטפת".