התקפות החות'ים בים האדום הסיטו ספינות משא מתעלת סואץ, וגרמו לפגיעה של 376 מיליון דולר בהכנסות המצרים מהתעלה. מדובר בירידה של כ-46% לעומת התקופה המקבילה ב-2023. הנתונים מגיעים מראיון עם אוסאמה ראבי, ראש רשות תעלת סואץ, בטלוויזיה המצרית. ראבי הוסיף שמספר הספינות שעוברות בתעלה פחת ב-36%.
תעלת סואץ היא אחד ממקורות ההכנסה החשובים לכלכלה המצרית, שסובלת ממצב כלכלי קשה, ובפרט ממחסור בדולרים. לפני קצת יותר משנה, בדצמבר 2022, מצרים נאלצה לקבל חבילת חילוץ מקרן המטבע הבינלאומית כדי להימנע מחדלות פירעון על החוב הזר שלה (חוב נקוב במטבע זר). מצרים מנהלת משא ומתן על הארכת חבילת החילוץ, הכרוכה בהלוואה נוספת מהקרן וביישום רפורמות כלכליות נוספות שהקרן תקבע.
בראיון אמר ראבי שעד ההתפתחויות האחרונות, התרגלו המצרים לראות גדילה בפעילות מחודש לחודש ומשנה לשנה, שהתבטאה כמובן בהכנסות. ב-2023 הכניסו המצרים יותר מ-10 מיליארד דולר מהפעילות בסואץ. מקורות ייצוא נוספים של מצרים כוללים חומרי גלם, בעיקר לאנרגיה, ותוצרת חקלאית. מצרים מצליחה להרחיב את ייצוא מוצרי האנרגיה שלה, אולם ההכנסות מתחום זה נפלו בעקבות ירידות המחירים העולמיות ב-2023, לאחר הזינוק ב-2022.
מצרים שייכת לקבוצה גדולה של כלכלות מתפתחות שנקלעו למשבר חוב בעקבות רצף המשברים הכלכליים של הקורונה והאינפלציה. משבר הקורונה דרש הוצאה ציבורית נרחבת להגנה על אזרחים ועסקים מפני העצירה בפעילות הכלכלית, מה שהביא להגדלה ניכרת של החוב הציבורי. בשלוש השנים שקדמו למגפת הקורונה, הצטמצם החוב הציבורי במצרים מ-97.8% מהתוצר ל-80.1%, צמצום מהיר שמעיד על צמיחה כלכלית, שעמדה על ממוצע שנתי של 5% בשנים אלו. עם פרוץ הקורונה התהפכה המגמה, ואת 2023 סיימו המצרים עם חוב ציבורי של 92.7% מהתוצר.
האינפלציה, ובעקבותיה העלאות הריבית על הדולר של הבנק המרכזי של ארה"ב, הפכו את הצרה למשבר. עלות הריבית על החוב הציבורי החיצוני, שנקוב בדולרים, גדלה במאות אחוזים. הסיבה שמדינות, בעיקר מתפתחות, נוטלות חוב ציבורי במטבע זר, קשורה לצורך בדולר למטרות ייבוא, שכן הדולר הוא המטבע המרכזי שמשתמשים בו בסחר העולמי. ב-2023 עלה החוב הציבורי החיצוני במצרים לשיא של 46% מהתוצר.
בריחת משקיעים, שרצו להחליף את נכסיהם הפיננסיים במצרים לנכסים הנקובים בדולרים, הקשתה גם היא. הריבית הגדלה על הדולר הפכה נכסים הנקובים בדולרים לאטרקטיביים, אך חשוב מכך, בתקופה אינפלציונית של חוסר ודאות כלכלית, משקיעים מעדיפים נכסים דולריים, שנחשבים מסוכנים פחות.
בריחת המשקיעים הכריחה את הבנק המרכזי המצרי, שיתרות הדולרים שלו הלכו וקטנו, לפחת את ערכה של הלירה המצרית ולהגדיל דרמטית את שיעור הריבית על הלירה. פיחות ערך המטבע נובע מהקושי להחזיק ביתרות דולרים בזמן בריחת משקיעים. הוא גורם להחרפת האינפלציה דרך התייקרות הייבוא. רצף פיחותים שהחל ב-מרץ 2022, הביא את האינפלציה במצרים מ-10.5% לשיא של 38% בספטמבר האחרון. הפיחות במטבע מעלה גם את ערך החוב של עסקים ויחידים שלוו בדולרים.
בשבוע שעבר העלה הבנק המרכזי המצרי את הריבית על הלירה ל-22.25%. בנובמבר 2020 היא עוד עמדה על 9.25%. העלאות הריבית נועדו, לצד בלימת האינפלציה, למתן את בריחת המשקיעים באמצעות הבטחה של תשואה גבוהה, אבל האינפלציה ופיחות המטבע שוחקים תשואה זו, והמשקיעים מעדיפים את הביטחון בדולר. הריבית עלולה להאט את הפעילות הכלכלית, כי היא מגדילה את הנטל על חובות קיימים ומונעת נטילת הלוואות חדשות לצריכה והשקעות.
מצבה של מצרים ביחס למטבע חוץ נעשה כה גרוע, שהיא ייצאה גז תוך כדי שהיא סובלת ממחסור מקומי באנרגיה. למרות זאת, היא נאלצה לבקש חילוץ מקרן המטבע הבינלאומית. תוכניות החילוץ של קרן המטבע הבינלאומית ידועות לשמצה, שכן הן מותנות בהפקעת הריבונות הכלכלית של המדינות וביישום צעדי צנע, הפרטה וליברלזציה קשים. כלכלנים רבים, בהם חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ, מבקרים בחריפות את התוכניות הללו. שטיגליץ טוען שהמדיניות שקרן המטבע כופה מונעת צמיחה ומחמירה את אי-היציבות הכלכלית, ובכך דוחקת את הכלכלות המתפתחות למעגל חוב אינסופי.
