דו"ח חדש של כלכלנים מאוניברסיטת גריניץ' בלונדון, מציע מנגנון קבוע של מיסוי רווחי יתר, התקף לכל הסקטורים. המנגנון מיישם את העיקרון של מדרגות המס הנהוג במס הכנסה אישי לרווחי החברות.

מבדיקה שערכו הכלכלנים לגבי האיחוד האירופי בשנת 2022, המנגנון היה מניב 126 מיליארד אירו נוספים, שיכלו לשמש לסיוע לצרכנים ועסקים שנפגעו מעליות המחירים. 

בינתיים בישראל: מיסוי רווחי יתר של בנקים בלבד

בשנים האחרונות נוקטות מספר מדינות מיסוי רווחי יתר, הממוקד בחברות האנרגיה והבנקים; לפחות 20 מדינות מהאיחוד האירופי יישמו מיסוי רווחי יתר, ועוד לפחות חמש הכריזו או שקלו ליישם כזה.

לקבוצה זו הצטרפה לאחרונה ישראל, אשר מתכננת להגדיל זמנית את המיסוי על הבנקים. מיסוי רווחי היתר נועד לממן הגנה על אזרחים ועסקים נוכח עליות המחירים. הרעיון הוא למסות את החברות שהרוויחו מעליות המחירים – חברות האנרגיה והבנקים שנהנו מהעלאות הריבית – כדי לממן את הסיוע למשק הכלכלי. 

אלא שיישום זה זמני, וברובו נוגע לסקטורים מסוימים. בדו"ח חדש שנכתב עבור הפרלמנט האירופי, מציעים הכלכלנים אינס הק, תומאס ראבנשטיינר ובן טיפט מאוניברסיטת גריניץ', להפוך את המנגנון לקבוע ותקף לכלל הסקטורים. כך, במצב שבו ייווצרו רווחי יתר עקב עליות מחירים, המיסוי יפעל אוטומטית ויאפשר למדינות האיחוד להגיב עם צעדים מסייעים. ההצעה גם מבטלת את האפליה שקיימת בין הסקטורים ביישומים הקיימים.

הבנקים בישראל מתחו ביקורת על כך שהמיסוי מוחל רק עליהם, למרות שגם חברות אחרות נהנו מרווחיות עודפת. במחקר של הבנק המרכזי האירופי נמצא שצעדי סיוע והתערבות שנקטו מדינות האיחוד, עזרו לבלום את עליות המחירים. 

ההצעה: המיסוי יגדל עם העלייה ברווחים

ההצעה מחלקת רווחים לשלוש מדרגות, כאשר בדומה למדרגות מס ההכנסה, המיסוי גדל עם העלייה ברווחים. רווח רגיל מוגדר כתשואה של עד 10% על ההון, ומוחל עליו מיסוי החברות הסטנדרטי. רווחי יתר בסיסיים נמצאים בין תשואה של 10% ל-15% על ההון, ועליהם מוחל שיעור מס גבוה ב-20 נקודות האחוז. על רווחי יתר קיצוניים, יותר מ-15% תשואה על ההון, יוטל מס הגדול ב-40 נקודות האחוז ממס הבסיס. 

ההגדרה לרווח רגיל – עד 10% תשואה על ההון – מתבססת על מחקר של קרן המטבע הבינלאומית בנושא רווחי יתר משנת 2022. ההון הוא שווי הנכסים של חברה מסוימת, והתשואה עליו מחושבת על ידי שיעור הרווח ממנו.

החוקרים מדגישים שהרף המינימלי "נדיב". לדבריהם, הם בחרו רף יחסית גבוה נוכח הגדרות היסטוריות ונתונים על תשואה להשקעות זרות באיחוד האירופי. מסיבה זו, הם גורסים שלמס לא תהיה השפעה משמעותית על התמריץ הבסיסי להשקיע. 

רוב המיסוי שהוחל באירופה נגע למה שהחוקרים מגדירים רווחי יתר קיצוניים, כלומר רווחים של יותר מ-15% תשואה על ההון. במילים אחרות, המדרגה השנייה נעדרת, ולכן הכנסתה למנגנון מרחיבה את תוקף מיסוי רווחי היתר על כלל החברות שנהנות ממנו, אך בשיעור שמותאם לרמת הרווחים העודפים. הרווחים יירשמו לפי המיקום הגאוגרפי של מכירות החברות כדי למנוע התחמקות ממס על ידי "הזזת" הרווחים למדינות שבהן המס לא ננקט.  

בניתוח הנתונים שנעשה להערכת ההשפעה של ההצעה, השתמשו החוקרים במסד נתונים הכולל יותר מ-45 אלף חברות עם מחזור שנתי של לפחות 80 מיליון אירו.

14,230 מהחברות הללו נהנו מרווחי יתר בשנת 2022. בשנה זו, שנת השיא של האינפלציה בכלל ושל מחירי האנרגיה בפרט, ההצעה הייתה מניבה תוספת של 126 מיליארד אירו לתקציבי חברות האיחוד, שהם 0.8% מהתוצר ו-1.6% מסך ההוצאות הממשלתיות.  

החוקרים הראו ש-43.8% מההכנסות היו מגיעות מחברות לא אירופאיות, עם תרומה של 16.8% מחברות אמריקניות. ממצא זה מדגיש את הצורך בהחלת המס לפי מיקום המכירות, למניעת פעולות התחמקות ממס על ידי החברות. 

על פי החוקרים, רוב הגבייה הייתה מגיעה מסקטור האנרגיה וסקטור הייצור התעשייתי. התרומה של הסקטור הפיננסי נמוכה יחסית לדבריהם. חלוקה זו מראה את החשיבות בהצעה גמישה שמוחלת לפי שיעור הרווחים ולכן תקפה לכל הסקטורים. 

עוד ממצא מעניין נוגע לשנים שלפני האינפלציה. ברור שעם עליות המחירים, חברות מסוימות נהנות מגידול משמעותי ברווחים, אך מתברר שגם בשנים של מחירים יציבים, חברות רבות גורפות רווחים בשיעורים חריגים.

בין 2014 ל-2019, טרם פרוץ מגפת הקורונה ולפני ההתפרצות האינפלציונית שלאחריה, החוקרים העריכו שיישום ההצעה היה מניב לפחות 51 מיליארד אירו בשנת 2014, ועד 74 מיליארד בשנת 2018.