ב'יום שלישי הגדול' (Super Tuesday) ב-2 במרס 2016, דונאלד טראמפ פרץ לעמדת הובלה במירוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, אחרי שניצח גם בדרום העמוק וגם בוורמונט ומסצ'וסטס הליברליות. ארבע שנים לאחר מכן, ב-3 במרס 2020, ג'ו ביידן הגיע ל'שלישי הגדול' עם מומנטום אחרי ניצחון בדרום קרוליינה שקדמו לו שלושה הפסדים צורבים במדינות המוקדמות, והכה שוק-על-ירך את יריביו, שפיצלו את הקול הפרוגרסיבי ביניהם. לדרמות הגדולות האלו, שאופייניות ליום המרכזי ביותר לבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית, לא היה זכר השנה. אך ב"יום שלישי הרגיל" והמשעמם לכאורה של אתמול, היה אפשר לזהות איתותים על האתגרים שצפויים לטראמפ וביידן בהמשך המירוץ.
מבחינת תוצאות, אין חדש תחת השמש. באגף ימין, דונאלד טראמפ ניצח ב-12 מתוך 15 מדינות, בהפרשים שנעים בין 23% (במסצ'וסטס הליברלית) ללא פחות מ-70% (באלבמה השמרנית). באלסקה וביוטה עדיין אין תוצאות ולא צפויה שם הפתעה, ורק בוורמונט – שם הפריימריז פתוחים וגם לא-רפובליקנים יכולים להצביע – מושלת דרום קרוליינה ניקי היילי ניצחה, בכ-4% הפרש.
באגף שמאל, ביידן סוגר "home run" ומנצח – בהפרשי ענק – בכל 15 המדינות, אך מפסיד בטריטוריה של סמואה האמריקאית (כ-2,500 מייל דרום-מערבית להוואי) למועמד האלמוני ג'ייסון פלמר. סמואה האמריקאית ידועה כחריגה במסגרת הבחירות המקדימות, וגם ראש עיריית ניו יורק מייק בלומברג ניצח בה ב-2020. אבל אפילו בלומברג, שברשותו שם שמוכר כמעט בכל בית אמריקאי משאבים כלכליים כמעט אינסופיים, לא הצליח למנף את הניצחון שם ופרש מהמרוץ כמה ימים לאחר מכן.
היילי צפויה לפרוש בקרוב, אבל התעקשות שלה להישאר במרוץ – למרות שברור לכל בר דעת שסיכוייה לנצח את טראמפ אפסיים – מוציאה לטראמפ את הנשמה ומכריחה אותו להשקיע בה זמן ומשאבים (למרות שהוא לא התייחס אליה בנאומו, ובחר במקום זאת לתקוף את ביידן על המשבר בגבול הדרומי).
אצל הדמוקרטים, חבר הקונגרס דין פיליפס, הפוליטיקאי היחיד שביקש לאתגר את ביידן בסיבוב הבחירות הזה, לא מתכוון לפרוש בקרוב, על אף שהוא מפסיד פעם אחר פעם, כולל למועמדת הפרינג' מריאן וויליאמסון . בשורה התחתונה, היום יותר מתמיד, נראה שבנובמבר נראה שידור חוזר של בחירות 2020.
למעשה, "יום שלישי הגדול" משול למשחק כדורגל שבו התוצאה ידועה ומה שחשוב הוא ההפרש. בחינה של סקרי היציאה עשויה ללמד אותנו לא-מעט על קהל המצביעים – בדגש על החולשות של שני המועמדים. כך למשל, האתגר המרכזי של טראמפ הוא בוחרי היילי שמצביעים לה מתוך התנגדות לו (60% ממצביעיה בוירג'יניה, למשל). לאלו יש פוטנציאל להיעדר ביום הבחירות הכלליות, ובתרחיש מחמיר אפילו להצביע לג'ו ביידן.
כך למשל בצפון קרוליינה, מדינה מתנדנדת לשעבר שכיום נוטה קלות לכיוון הרפובליקני: 78% מהמצביעים בה שנתנו את קולם להיילי סירבו להתחייב שיתמכו בכל מועמד רפובליקני. בשקלול 23.4% מהקולות שקיבלה היילי, ובניכוי 4% המצביעים הדמוקרטיים שהצביעו בפריימריז (בצפון קרוליינה זה אפשרי), 17.5% מהמצביעים הרפובליקנים והעצמאיים בצפון קרוליינה שלא מתחייבים לשים "טראמפ" בקלפי. זה נתון שיכול להיות קריטי במדינה שבה טראמפ ניצח בהפרש של 1.4% בלבד ב-2020.
גם לביידן לא חסרות צרות. תנועת המחאה במישיגן, שקראה להצביע "בלתי מחויב" (Uncommitted) בפריימריז, גרמה לקצת יותר ממאה אלף בוחרים להוכיח לנשיא שהקול שלהם לא מובן מאליו בבחירות הכלליות, ושאם מדיניותו התומכת בישראל תימשך – הם יישארו בבית.
ב-"יום שלישי הגדול" ראינו את גלי ההדף של תנועת המחאה הזו, גם אם לא במדינה מכריעות החשובות במיוחד לניצחון דוגמת מישיגן. כך, במינסוטה 18.9% מהמצביעים הדמוקרטיים בחרו באפשרות Uncommitted, ובצפון קרוליינה 12.7% מהמצביעים בחרו בה. גם אם ההנחה הסבירה היא שרוב "מאוכזבי ביידן" יחזרו הביתה ברגע האמת, כדי למנוע קדנציה שנייה של טראמפ, ייתכן שיש מספיק מהם כדי להטות את הכף, אם לא במינסוטה (שהפעם האחרונה שהצביעה בה לרפובליקנים הייתה ב-1972) אז אולי בוויסקונסין השכנה שתצביע ב-2 באפריל.
הבחירות הנשיאותיות השנה נראית מנומנמות, עם שני מועמדים ידועים מראש ומוכרים לכל, אבל הדרמות הגדולות – בעיקר בחזית הפנים-מפלגתית של ביידן והפלילית של טראמפ – עוד לפנינו.
רותם אורג הוא חוקר ומרצה בנושא פוליטיקה ומדיניות חוץ אמריקנית, עורך הבלוג וושינגטון אקספרס והמייסד והמנהל של העמותה הברית הישראלית-דמוקרטית
