בית המשפט העליון דרש השבוע מהמדינה לבחון תוכניות פיצוי חלופיות ל-14 יישובים קרובים לגבול לבנון שהמדינה סירבה לפנות. בשל קרבתם לגבול, של 3.5 ק"מ או יותר, תושביהם התפנו מיוזמתם, ומצפים לפיצויים.

ועדי היישובים עבדון, אבירים, פסוטה, חורפיש, כפר סאלד, כפר בלום, גשר הזיו ועוד עתרו בתחילת ינואר, והמדינה דחתה את עתירתם על הסף וטענה שאינה מחויבת לטפל ביישובים שאינה משתקפת סכנה ממשית לתושביהם לפי קביעת הצבא, כלומר טילי נ"ט. לטענת המדינה, היישובים יכולים להסתפק בהעברות למועצות האזוריות לתמיכה במפונים, הנאמדים ב-100 מיליון שקלים לכל המועצות שהתפנו מהן תושבים.

שטחי היישובים, ובעיקר השטחים סביבם, מלאים בנוכחות צבאית שאינה מאפשרה שגרת חיים ועבודה. המערכות הציבוריות, בהן מערכת החינוך והשירות לתושב, כמעט אינם זמינים או שפסקו לחלוטין. ראשי מועצות חזקות, כמו אשכול, טענו שהן נמצאות בגירעונות של יותר מ-30 מיליארד שקלים רק בגלל הטיפול במפונים שהמדינה סירבה לטפל בהם. לראשי הרשויות בצפון, שמצבם הכלכלי היה קשה יותר עוד לפני המלחמה, הכספים אינם מספיקים.

בסוף שבוע האחרון, התושבים שהתפנו מיוזמתם הבינו שגם לא יהיו זכאים לתוכנית פיצויים עתידית, כפי שנכתבה עבור תושבי העוטף ואושרה ביום שישי האחרון. לפי התוכנית, חוזרים לעוטף יוכלו לקבל מענק עד 15 אלף שקלים לתושב שהמדינה הגדירה את היישוב שלו בטוח. למסמך שהממשלה פרסמה נוספה העתירה של יישובי הצפון וכן של מושב יושיביה, הצמוד לנתיבות, שתושביו התפנו מיוזמתם. היועצים המשפטיים טענו שאין מניעה לקדם את מתווה הפיצוי למרות העתירות.

העותרים דרשו הסבר לסירובה של המדינה לאפשר מתווה פיצויים לא רק ליישובים שפונו, אלא גם ליישובים הצמודים אליהם. "המדינה פשוט מתעלמת מתושבי ותושבות קו העימות הנמצאים יותר מ-3.5 ק"מ מהגבול", אומר עו"ד הרן רייכמן, שמייצג את תושבי הצפון בעתירה. ביום שני האחרון, בג"ץ הורה למדינה להשיב תוך 60 יום מדוע אי אפשר לייצר תוכנית פיצוי ייחודית לתושבים שהתפנו מיוזמתם.

לדברי רייכמן, היכולת לפצות בהגינות תושבים שעזבו את בתיהם שלא בהוראת המדינה היא מחויבותה של המדינה כלפיהם, גם אם יזכו בפיצוי נפרד ממערך הפיצויים והמענקים שמוקם כיום. "ראיתי שהמדינה מתכוונת לבנות יישובים חדשים באזורים אלו, אבל אם המדינה לא תשנה את התייחסותה, היא תגלה שאיש לא ירצה לחיות בהם, בגלל תחושה עמוקה של נטישה".