ועד ההורים של בית הספר 'עמק החולה' דורש, במכתב שנשלח בשבוע שעבר למשרד החינוך, למצוא פתרון לכ-1,000 התלמידים הלומדים בבית בספר. הפתרון המוצע על ידם הא הקמת בית ספר זמני ברמת כורזים. "לא נסכים להמשך קיפוח מתמשך וויתור על זכות החינוך לילדינו". 

ואכן המציאות יוצרת תנאי למידה קשים במיוחד, ואף מסכני חיים. בעת אזעקה, זמן ההגעה למרחב מוגן הוא מיידי ולא ניתן להגיע למרחבים המוגנים של בית הספר עד לזמן הפגיעה. בשני מועדים שונים  בהם התקיימו מתכונות למתמטיקה היו אזעקות, ותלמידים העידו על חוסר במקום לכלל התלמידים לשכב על הרצפה בזמן אזעקה בכיתה הקטנה.  תנאי למידה אלו נכונים גם לבית הספר היסודי 'הגומא' הנמצא גם הוא בכפר בלום ו'עיינות ירדן' הנמצא בקיבוץ עמיר הסמוך לכפר בלום. 

מגמות ירידה בהגעה למוקדי הלמידה החדשים

כיום תלמידי בית הספר לומדים בחמישה מוקדים שונים. המוקד הגדול ביותר הוא 'מרחב מבוא גליל' בו לומדים 572 תלמידים כאשר 505 מתוכם הם תלמדי בית הספר והשאר הם תלמידים מאורט דנציגר בקריית שמונה. בשעות הצהריים עד אחר הצהריים, שזו למעשה 'משמרת שנייה' בבית הספר היסודי בקיבוץ איילת השחר ארבעה ימים בשבוע. במהלך חודש מרץ הלימודים יוארכו בחצי שעה, ויכללו בסך הכל 20 שעות לימוד שבועיות.  

מוקד הלמידה השני  בגודלו הוא 'מרחב צפון' בו לומדים 220 תלמדים. המוקד פועל ארבעה ימים בשבוע בין השעות 16:00-10:00. התלמידים מגיעים מיישובים שלא פונו. סך שעות הלימודים השבועיות עומד על 16 שעות שבועיות. מוקד למידה נוסף הוא 'מרחב כרכום' במועדון של מושב כרכום ומיועד לתלמידי 'כיתת קשת', כיתה רב גילאית לתלמידים עם אוטיזם. הלמידה משלבת הכנה לבגרות שכן חלק מהתלמידים משולבים בכיתות רגילות בימי שגרה. 

מלבד מוקדי למידה אלו, 149 תלמידים לומדים בבית הספר החדש שהוקם בפוריה לתלמידים מפונים המתגוררים בטבריה ובסביבה. בית הספר עצמו, מועצה אזורית גליל עליון ומועצה אזורית מבואות חרמון, פרסמו בשבוע שעבר דו"ח, לפיו מספר התלמידים מעמק החולה הלומדים בבית הספר במגמת ירידה כאשר בחודש ינואר היו רשומים 211 תלמידים. בנוסף 196 תלמידים רשומים במסגרות אחרות ברחבי הארץ. 

"אנו מודיעים לכם כי ילדינו אינם 'סוג ב' במדינה", נכתב בסיכום המכתב של ועד ההורים. "לא נסכים להמשך קיפוח מתמשך וויתור על זכות החינוך לילדינו. ציונות נמדדת בין היתר גם בהקניית ערכים ויכולות לימודיים לתושבי הפריפריה הרחוקה וככל שהדבר לא יתבצע בפועל, חבל הארץ היפה שלנו בצפון יאבד חלק ניכר מאוכלוסייתו, ובוודאי שאת האוכלוסייה החזקה שנמצאת בו ואשר יכולה בנקל לשנות מקום מגורים ולנטוש את הצפון". 

"לא למדתי ספורט או תנ"ך כבר חמישה חודשים"

"פעם אחת התפוצץ מעלינו כטב"מ בזמן נסיעה לבית ספר", מספרת ענבר לרנר, תלמידת כיתה י' ב'עמק החולה' המתגוררת בכחל, מושב שלא פונה ונמצא בחלק הדרומי של מועצה אזורית מבואות חרמון, "פחדתי מאוד". 

"היום היה משמח כי הוסיפו לנו עוד שעת לימוד ואנחנו לומדים עד 17:15 אבל באופן כללי אלו שעות קשות מאוד", אומרת לרנר, הלומדת ב'מרחב מבוא גליל', כלומר ב'משמרת שנייה' ללימודים, המתקיימת בבית ספר היסודי בקיבוץ איילת השחר משעה 13:45 עד 16:45. "אנחנו לומדים בשעות הצהריים ואני ממש עייפה. זה לא כמו להגיע לבית ספר רעננה בבוקר. חוץ מזה הלימודים תקועים באמצע היום ואי אפשר לתכנן כלום". 

ענבר לרנר, תלמידת תיכון "עמק החולה" (צילום: אלבום פרטי)

גם לזמן הלמידה של ארבע שעות יש השפעה. "אנחנו לומדים רק מקצועות כמו מתמטיקה אנגלית וכאלה. מה שנקרא מקצועות ליבה", היא אומרת. "לא למדתי ספורט או תנ"ך כבר חמישה חודשים. היום התחלתי סוף סוף ללמוד את המקצועות המוגברים שלי, ביולוגיה ומנהל עסקים. הספקתי ללמוד שבועיים בספטמבר אבל זה לא נחשב. המורים שלי אמרו 'תתייחסו לזה כאילו זה האחד בספטמבר'" 

גם צוות המורים אינו קבוע. "שלושה מורים למתמטיקה התחלפו בתקופה הזאת", מספרת לרנר, ומדגישה שגם תנאי הלמידה הפיזיים לא תורמים ללמידה משמעותית. "אני לומדת בכיתה ד' עם כל הכיסאות והשולחנות הקטנים ואני מרחמת על הילדים הגבוהים בכיתה שלי".

לרנר לומדת עם עוד 34 תלמידים בכיתה. "מיזוג של שתי כיתות. כולם מגיעים כל יום למידה פחות או יותר", היא אומרת, אך מתגעגעת לחברות שלה. "חלקן לומדות איתי וחלקן מפוזרות בכל הארץ. יש לי חברות שלא ראיתי מה-7 באוקטובר". 

בשל יום הלימודים הקצר, גם ההפסקות הן קצרות. "אני אוכלת בתחילת השיעור רק אם אני יכולה לדחוס מהר. ההפסקות הן באורך של חמש-עשר דקות". 

לרנר עתידה לגשת לבגרויות השנה, אך חוששת מהפער שהיא וחבריה צוברים לשנתיים הבאות. "אמרו לנו שהשנה יקלו עלינו לנוכח הנסיבות. אבל שההקלות האלו לא יהיו בשנים הבאות ואנחנו נקיים הרבה ימים מרוכזים בי"א ובי"ב בשביל להשלים את החומר". 

"אני מצפה לחזור ללמידה שגרתית. כל ילדי ישראל חזרו ללמידה רגילה ורק אני תקועה בדבר הזה". מסכמת לרנר. "נמאס לי שמבטיחים לנו כל פעם שזה ייפתר ושום דבר לא משתנה".