"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר". (בראשית מט, כ"ב)
מפרשים חז"ל בגמרא (בבא מציעא פד): "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. (מפרש רש"י שהם למעלה מן העין, שאין עין שולטת בהן.) רב כהנא אמר: מהכא וידגו לרב בקרב הארץ, מה דגים שבים מכוסים ואין העין שולטת בהם, כך זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם".
הברכה "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" מבטיחה למעשה שלא ישלוט עין הרע בזרעו של יוסף.
בדרך כלל בכל פרסום יש סכנה של עין הרע, והצניעות יפה לשמירה, אך בני יוסף אינם צריכים לחשוש משום עין הרע. מכאן המנהג, שכאשר מדברים בשבחו של אדם ומציינים את מעלותיו, מזכירים "בן פורת יוסף" או "בלי עין הרע".
והדברים צריכים בירור – מהו המושג של עין הרע?
כשאנו מתבוננים בדברי חז"ל אנחנו מוצאים שהם מתייחסים בזהירות רבה לנושא. ואפילו לעניין הלכה, אין מעלין לקרוא בתורה שני אחים זה אחר זה, אב ובנו, משום עין הרע! ואפילו אם הם אומרים שאינם מקפידים, ההלכה היא שאין להעלותם בזה אחר זה.
כשיעקב שולח את בניו למצרים להביא מזון, אומר להם "למה תתראו" אל תעמדו כולכם במקום אחד, כשתיכנסו למצרים כל אחד יכנס דרך שער אחר. ציווה אותם יעקב שיצטנעו על מנת שלא תשלוט בהם עין הרע.
המשנה במסכת אבות (ה, י"ט) אומרת:
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.
ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.
עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע".
וכתב החזון איש על כח עין הרע:
"מסודות הבריאה, כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן של גשמים מוצקים. "
כשאדם צר עין הוא משדר למעשה אנרגיות שליליות אשר פועלות בעולם.
מצד שני, מי שיש לו עין טובה, לא רק שהוא מוסיף טוב בעולם, הוא הופך בעצמו למוגן כך שהאנרגיות השליליות אינן משפיעות עליו. וזאת ברכת יעקב ליוסף.
הגמרא אומרת: "מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי".
אנשים טועים לחשוב כי מי שאינו מאמין ב"עין הרע" היא אינה שולטת בו, אלא שהמאמר הוא עמוק יותר – מי שהוא טוב עין, מי שהוא לעולם לא מקנא באחר, לא מסתכל בצרות עין על מה שיש לשני – הוא נחשב "מאן דלא קפיד", ובו לא תשלוט עין הרע.
אדם שהוא צר עין יכול לעשות עין הרע אפילו לעצמו, זאת אומרת שזה לא קשור לראיה עצמה אלא לטבע ולאופי של האדם עצמו – המקבל. אם המקבל הוא אדם טוב עין השמח בחלקו של הזולת – בו לא שולטת עין הרע.
למידת העין הטובה יש משמעות רחבה יותר מעניינו של האדם הפרטי.
אומרים חז"ל שלעתיד לבוא משיח בן יוסף הוא שילחם עם עשיו ויביא את הגאולה.
רמז לכך אנו מוצאים כשיעקב נפגש עם עשיו: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ…" (בראשית לג, א)
יעקב שולח שליחים עם מסר לעשיו: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו… ויְצַו אֹתָם לֵאמֹר… וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר.." (בראשית לב, ד-ו)
מסבירים חז"ל – שור – מסמל את יוסף ("בכור שורו הדר לו") וחמור – זהו יששכר ("יששכר חמור גרם"), שלעתיד לבוא, בזכותם ננצח את מלכות עשיו.
ארבע מאות איש שהביא עשיו מסמלים "רע עין" (ארבע מאות בגימטריה =רע עין).
זאת אומרת שלעתיד לבוא נזכה לגאולה בזכות המידה של יוסף, שהיא עין טובה, היכולת להסתכל רק על הצד הטוב של רעינו ולשמוח בחלקו. מידה זו תנצח את המידה הרעה שמסמל עשיו – העין הרע, ותביא אותנו לגאולה שלמה.
