"המלחמה הזאת הוכיחה שאנחנו צריכים שבריאות הנפש תהיה חלק ממערכת ציבורית חזקה", כך אמרה היום (רביעי) רעיית הנשיא מיכל הרצוג, בכנס הוקרה לעבודתם של הפסיכולוגים הציבוריים במלחמה ודרישה לשכר הולם עבור עבודתם.

כנס 'המלחמה על הנפש' נערך ביוזמת הפורום לפסיכולוגיה ציבורית, שכולל את התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית והסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י). בכנס נכחו גם נציגי המעסיקים של הפסיכולוגים בשירות הציבורי: משרד הבריאות וקופות החולים, משרד החינוך והשלטון המקומי, ואנשי משרד האוצר, שמנהלים בימים אלו משא ומתן עם הפסיכולוגים על הסכם שכר חדש.

נועה פורת מפורום הפסיכולוגיה הציבורית פירטה את תפקידיהם השונים של הפסיכולוגים בשירות הציבורי: "אנחנו מצויים בכל שלב בחייו של האזרח, מגיל ינקות ועד זקנה, וניתן לראות זאת במיוחד, לצערי, בתקופת המלחמה. כך למשל, הפסיכולוגים ההתפתחותיים מטפלים בכל הקשור להתפתחות בקרב פעוטות ובילדים בחינוך מיוחד. במלחמה נתקלנו בפעוטות שהראו סימנים של רגרסיה והתחלה של בעיות התנהגות. זו טעות לחשוב שפעוטות לא מבינים מה קורה סביבם. לדוגמה, טיפלנו בפעוט ששבועות אחרי 7 באוקטובר ישן שעות רבות, כפי שעשה בעת ששהה בממ"ד יחד עם הוריו ביום ההוא".

פורת נותנת דוגמאות מענפים פסיכולוגיים נוספים: "לפסיכולוגים תעסוקתיים, שאת מספרם ניתן למנות על כף יד אחת, יש עבודה רבה בימים אלו. מילואימניקים שמתקשים לחזור לעבודתם לאחר השירות, בנות זוגם שהתקשו לתפקד בעבודתן בזמן שירות המילואים של בני זוגם, והארגונים הקולטים את משרתי המילואים."

מלבדם פורת ציינה את הפסיכולוגים הקליניים, "שהעניקו טיפולים מצילי נפש לשורדי נובה, משפחות החטופים, נפגעי מעגל ראשון ועוד", וגם את הפסיכולוגיים החינוכיים, הפסיכולוגים השיקומיים והרפואיים.

ד"ר שירי בן דוד, הפסיכולוגית הראשית של המרכז הרפואי הדסה, סיפרה על תפקודם של הפסיכולוגים הרפואיים והשיקומיים בבית החולים. "קודם כל מדובר על עשרים פסיכולוגים שאחראים על 44 מחלקות ושני מרכזי טראומה בשני בתי חולים. ב-7 באוקטובר היה לנו ברור שאנחנו עומדים בפני אירוע רחב היקף, וכבר בערב ערכנו זום הכשרה לפסיכולוגים לקראת גל המטופלים ששיערנו שיגיע יום למחרת".

בן דוד הדגישה: "הפסיכולוגים שלנו יכלו להיות מוכשרים מהר, כי הם מקצועיים. לצערי חלק מההתערבויות שעשינו עם מטופלים היו תיקון התערבויות שנעשו לא נכון על ידי בעלי מקצועות אחרים".

במקביל לעבודה עם המטופלים במחלקות השונות, פעלו בתחילת המלחמה שני מרכזי חירום שהעניקו מפגש פסיכולוגי ראשוני ללא עלות. מלבדם טיפלו הפסיכולוגים של הדסה ב-300 מפונים בליווי פרטני או קבוצתי השוהים במלונות מסביב לירושלים. בן דוד מספרת על חייל שאמר לפסיכולוגית שליוותה אותו: "הרופאים הוציאו את הרסיסים מהגוף שלי, ואת טיפלת בצלקות מבחוץ ומבפנים".

בן דוד הדגישה את עבודת הפסיכולוגים עם הצוות הרפואי עצמו. "זה כולל התערבויות פרטניות וקבוצתיות עם שלל מצבים: החל מהמפגש האינטיסיבי עם מטופלים, בעיקר ילדים במצבים קשים מאוד; רופאים ששירתו במילואים וחזרו מעזה עם מראות שקשה לשאת: ועד רופאי שיניים, שעבדו שעות בזיהוי נפטרים דרך השיניים שלהם".

זווית נוספת לחשיבותם של הפסיכולוגים במלחמה הנוכחית נתנה מנהלת בית הספר 'שמש אשכול', אילנה פלד. בית הספר היסודי הוקם בבית הספר שדה באילת, כבית ספר לתלמידים המפונים ממועצה אזורית אשכול. פלד תיארה את חשיבותם של הפסיכולוגים החינוכיים בהקמה ובליווי של בית הספר. "הפסיכולוגים סייעו לנו לבנות מרחב שמצד אחד  הוא בטוח וקבוע, שבו ילדים יכולים להיות ילדים: לשחק, ללמוד לריב ולהשלים, ומהצד השני מאפשר להתאבל, להתגעגע, לחוש את הארעיות בחיים. הצוות הפסיכולוגי סייע לנו לפתח אמפתיה בקרב הילדים: איך אני גם שמח בשביל חבר שלי שסבתא שלו חזרה מהשבי, כשאבא שלי לא? גם ההתמודדות עם הצוות החינוכי היא מורכבת, שכן חלקו מפונה עם כל המשתמע מכך, וחלקו הגיע במיוחד מכל הארץ ללמד".

פלד הדגישה את גודלו של הצוות הפסיכולוגי ביחס לימי השגרה. "מדובר בארבעה פסיכולוגים, יחד עם צוות ייעוצי, על 600 תלמידים. זה הרבה מעבר לתקינה, וזו הציפייה שלי גם עכשיו, כשאנחנו חוזרים לעוטף".

יובל הירש, מראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, אמר בסיכום הכנס: "אני מתרגש להיות כאן, בבית הנשיא, שמסמל בעיניי את הממלכתיות. נחשפנו בכנס רק לחלק קטן מעשייתם של הפסיכולוגיים בשירות הציבורי בזמן המלחמה. כולי תקווה שהכנס הזה יעלה את התודעה של מקבלי ההחלטות על חשיבותם של הפסיכולוגים בשירות הציבורי. בואו נשכנע יותר מעשרת אלפים פסיכולוגים שלא עובדים בשירות הציבורי להגיע ולעבוד בתנאים הולמים. ולסיום נאמר שיהיו בשורות טובות, ושכל החטופים יחזרו במהרה".