רחוקה מעימותי המעצמות, נידחת, מושחתת, ומזוהה ג'ונגלים וכדורגל – אמריקה הלטינית נעה ממשבר למשבר. עם קרטלי סמים השולטים ברחובות, עוני המוני וכנופיות מטילות אימה, הממשלות הקיצוניות מימין ומשמאל במרחב הלטינו-אמריקאי מתכסחות ומחריפות את האיבה השוררת בין קבוצות העלית השונות. השבוע התחלפו נאומי השטנה הקבועים של מנהיגי היבשת במשברים דיפלומטיים ואיומים כוחניים.

כשם שהמזרח התיכון הגיאוגרפי נמתח תרבותית מערבה עד מרוקו למעין יבשת, כך גם אמריקה הלטינית, שכוללת 32 מדינות באיים הקריביים, בדרום אמריקה ובמרכזה – כל המדינות ביבשת אמריקה למעט ארה"ב וקנדה. מדינות שרובן דוברות ספרדית (ומיעוטן פורטוגזית וצרפתית), החולקת עבר דומה, תרבות משותפת, ואתגרים מקבילים לעתיד.

במאה ה-20 אירעו באזור הזה מלחמות אזרחים לרוב, אולם מדינות אמריקה הלטינית הצליחו להימנע מהחורבן שהביאו עמן שתי מלחמות העולם, ולהישאר יחסית ניטרליות במלחמה הקרה. גם כיום נהנות מדינות דרום אמריקה, שתופסות את רוב שטחי אמריקה הלטינית, מריחוק מהמעצמות העולמיות, ובכלל זה גם ממדינות אגרסיביות ומארגוני טרור אסלאמיסטיים.

בטיקליו צ'יקו, ליד לימה בירת פרו, מסתפקים בדייסה. המדינות שמתרחשים בהן הכי הרבה עימותים חברתיים הן גם הסובלות מהפערים הכלכליים הגדולים ביותר (צילום: AP Photo/Martin Mejia)

רק שתיים ממדינות אמריקה הלטינית, צ'ילה ומקסיקו, נחשבות למדינות מפותחות החברות בארגון ה-OECD, וגם הן מדורגות על פי רוב במקומות האחרונים במדדים שנבחנים בארגון. מחקר של האו"ם הראה כי מדינות אמריקה הלטינית שמתרחשים בהן הכי הרבה עימותים חברתיים, בוליביה, פרו וארגנטינה, הן גם הסובלות מהפערים הכלכליים הגדולים ביותר. אולם העוני והדלות לא מספיקים כדי להסביר את גורלה המר של היבשת התרבותית הזו: הסכסוכים בין המדינות ובתוכן הם גורם מכריע.

בטור שפרסם השבוע בדיפלומטיק קורייר החוקר אדם רטסלף הוא הגדיר את אתגריהן של מנהיגי אמריקה הלטינית: "לחפש מכנה משותף במקום הבדלים באזור מקוטב למדי". אלא שהשבוע קרה בדיוק ההפך, עם משברים חדשים שדרדרו את היחסים ביבשת. למרות המרחק הרב מישראל, היחס למלחמה ברצועת עזה משחק תפקיד זהותי בקרב מנהיגי המדינות. בשבועות האחרונים נראה שכמה ממנהיגי המדינות הגדולות ביבשת מקיימים תחרות מי מהם קיצוני יותר ביחסו לישראל. בעולם הלטיני השבוע.

1. מקסיקו: הנשיא מתגעגע לימי מקסיקו הגדולה

נשיא מקסיקו אנדרס מנואל לופז אוברדור נכשל בניסיונו להנהיג את אמריקה הלטינית. הנשיא בן ה-70 נכנס לתפקיד ב-2018 בתקווה לשחזר את המוניטין הישן של מקסיקו כמנהיגת אמריקה הלטינית, אלא שהישגיו מסתכמים בינתיים רק במשברים דיפלומטיים עם כמה ממדינות היבשת.

השבוע נחלה מקסיקו תבוסה דיפלומטית נוספת: אקוודור ניתקה עמה את הקשרים בעקבות דבריו הכוחניים של הנשיא אוברדור. המשבר בין המדינות הגיע לשיאו עם פלישת כוח קומנדו של צבא אקוודור לשגרירות המקסיקנית בקיטו, ומעצרו של חורחה גלאס, סגן נשיא אקוודור לשעבר, והאיש המבוקש ביותר במדינה, המואשם בשוחד ושחיתות. אוברדור הגיב על האירוע בזעם ואמר כי זהו "צעד אוטוריטרי והפרה בוטה של המשפט הבינלאומי", לפי דיווח בסוכנות הידיעות AP. הוא נשבע לשלוח מטוס צבאי לקיטו לחלץ את השגריר המקסיקני מבירת אקוודור בכוח. הסכסוך הדיפלומטי הצטרף למשברים שהיו לו עם פרו ובוליביה, שהובילו גם הם לניתוק הקשרים הדיפלומטיים ולסגירה הדדית של שגרירויות.

מקסיקו היא המדינה השנייה בעושרה ובגודל אוכלוסייתה באמריקה הלטינית, ובעבר נחשבה למנהיגת האזור, בתקופות שמרבית המשטרים בו היו מזוהים עם השמאל העולמי. אלא שמאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, בשורה של הפיכות שהיה מעורב בהן ה-CIA, עברו המשטרים בזה אחר זה לימין הפרו-אמריקאי, מה שהביא לקיטוב פוליטי קיצוני בין המדינות ולאובדן הנהגה משותפת.

אנדרס מנואל לופז אוברדור, נשיא מקסיקו. ימי הזוהר נשארים רק נוסטלגיה (צילום: AP Photo/Marco Ugarte)

הנשיא אוברדור, המזוהה עם השמאל, הודה לאחרונה שמדינות נוספות עשויות לגרש דיפלומטים מקסיקנים בגלל הביקורת שלו על ממשלות שמרניות, "כי העמדה שלנו לא נוחה לאוליגרכים של אמריקה הלטינית, ולמי שבאמת מנהל את העניינים". הוא רמז שארה"ב היא שמערימה עליו קשיים תוך שהוא מכנה אותה "כוחות ההגמוניה הזרה".

שפתו של אוברדור נשמעת כמו הרטוריקה השמאלנית הנחרצת ששלטה באזור בין שנות ה-60 לתחילת שנות ה-80, אז ממשלת השמאל המקסיקנית הגנה על קובה ושימשה מתווכת בשיחות השלום בין ממשלות במרכז אמריקה לארגוני מורדים קומוניסטים. הנשיא אוברדור נוהג להתרפק על ימי הזוהר האלו, וסבור כי מקסיקו יכולה לשוב להנהיג.

"עבור פוליטיקאי שלא ממש עוסק במדיניות חוץ, יש לו חזון מרחיק לכת לתפקידה האזורי של מקסיקו", אמר ל-AP ארתורו סרוקאן, שגריר מקסיקו בארה"ב לשעבר, שהוסיף כי בשש שנותיו בתור נשיא ניתן לספור על יד אחת את הפעמים שיצא מגבולות מקסיקו. "זו בעיקר נוסטלגיה, זו המקסיקו שהוא מוכר לבוחריו כפוליטיקאי. זו מדיניות החוץ האופיינית של מפלגתו, שכבר עשורים משתמשת באמריקה הלטינית כאנטיתזה לארה"ב".

אוברדור התחייב בתחילת הכהונה שלו להימנע ממתיחות עם ארה"ב, וקיים את הבטחתו בכך שנענה מייד לכל דרישה של ארה"ב בנושא החשוב ביותר מבחינתה – מניעת הגירה. בהנהגתו הסכימה מקסיקו לעצור מהגרים לפני שהגיעו לגבול ארה"ב, ואף לקבל מגורשים שאינם אזרחים מקסיקנים, דבר שעל פי החוק הבינלאומי היא לא נדרשת לעשות. אולם כשהדבר נגע למעמדו בקרב אומות אחרות באמריקה הלטינית, הפגין אוברדור קשיחות מסוימת. כך למשל, ב-2022 סירב להשתתף בוועידת פסגה בלוס אנג'לס, מכיוון שקובה, ונצואלה וניקרגואה לא הוזמנו אליה.

ניקרגואה הפגינה את קרבתה למקסיקו השבוע, כשניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם אקוודור והחזירה את שגרירה מקיטו בעקבות המשבר. ונצואלה וקובה הסתפקו בגינויים.

2. אקוודור: קרטלי הסמים מטילים אימה

איבתו של הנשיא אוברדור לנשיא אקוודור דניאל נובואה בן ה-36 התפרצה ימים ספורים לפני הפלישה לשגרירות בקיטו, כשאוברדור האשים את נובואה שמפלגתו השתמשה בהתנקשות במועמד לנשיאות פרננדו וילביצ'נסיו באוגוסט 2023 כדי לחזק את כוחו בבחירות, ולבלום את חזרתה של מפלגת השמאל לשלטון. פרננדו וילביצ'נסיו בן ה-59 היה עיתונאי שהקדיש את חייו לחקר עולם הפשע של אקוודור. הוא נרצח בתום עצרת במסע הבחירות שלו, שבה דיבר בגנותם של קרטלי הסמים וארגוני הפשע "שהשתלטו על אקוודור".

בחודשים האחרונים סובלת אקוודור מהתפרצות חסרת תקדים של אלימות ופשע מאורגן שמובילים קרטלי הסמים. בתחילת השנה התפרצה כנופייה חמושה לאולפני הטלוויזיה הממלכתית של אקוודור ודרשה מצוות החדשות להישכב על הרצפה בשידור חי. שבועיים לאחר מכן התובע שמונה לחקור את האירוע ולתפוס את הכנופיה נרצח. גל האלימות הנוכחי החל אחרי שאחד מברוני הסמים החזקים במדינה, חוסה אדולפו מסיאס, המכונה "פיטו", ברח מהכלא, שם היה אמור לרצות 34 שנות מאסר. מסיאס הוא מנהיג קרטל "לוס צ'ונרוס", עד לא מזמן הקרטל הגדול ביותר באקוודור. בעקבות רצף האירועים, הכריז נובואה על מצב חירום הכולל עוצר לילי.

כרזת המבוקש של חוסה אדולפו מסיאס ׁ("פיטו"), ראש אחד מקרטלי הסמים הגדולים באקוודור (צילום: Ecuador's Ministry of Interior via AP)

במדינה היחידה בעולם שנקראת על שם קו רוחב מתגוררים כ-17 מיליון תושבים, והיא אחת המדינות העניות ביותר באמריקה. בשנים האחרונות הפכה אקוודור למרכז עולמי לייצוא קוקאין. הסמים מיוצרים במעבי הג'ונגלים, או מוברחים אליה מקולומביה ומפרו השכנות, ויוצאים מהנמלים שלה לאירופה ולארה"ב. לפי הערכות, בסך הכול פועלות כיום באקוודור יותר מ-20 כנופיות המקושרות לקרטלי סמים, ובהן פועלים יותר מ-20 אלף בני אדם. בין השנים 2018 ל-2022 גדל שיעור מעשי הרצח באקוודור פי ארבעה, והיא הפכה לאחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם.

הקרטלים באמריקה הלטינית הם חוצי גבולות ולאומים. ברוני סמים מקסיקנים, למשל, מעורבים ברבות מהכנופיות באקוודור. ממשלת מקסיקו וממשלות נוספות באמריקה הלטינית אינן מתעמתות עם קרטלי הסמים. באקוודור חושדים בנשיא המקסיקני כי הוא מסייע לקרטלי הסמים באקוודור.

מתן המקלט לעבריינים נמלטים הטיל צל כבד על נשיא מקסיקו. אמנדה וילביצ'נסיו, ביתו של המועמד לנשיאות שנרצח באקוודור, כתבה השבוע ברשתות החברתיות: "לופז אוברדור, אתה צריך לשטוף את הפה שלך לפני שתדבר על אבי. מי שרצח את פרננדו וילביצ'נסיו הם המאפיונרים שהוא תמיד חקר, שחלקם מצאו מקלט בשגרירות שלך ובמדינה שלך".

מעבר למתיחויות הפוליטיות של ימין ושמאל, ולסוגיות הפליליות והביטחוניות הקשורות בעולם הפשע ובתעשיית הסמים, המשבר הדיפלומטי בין אקוודור למקסיקו נוגע גם למשבר ההגירה לארה"ב. שיעור גדול מהמגרים הבלתי חוקיים שעוברים במקסיקו בדרכם צפונה מגיעים מאקוודור.

3. ברזיל: תחביבי הנשיא – אנטישמיות וטיולים בעולם

מאז שובו לכס הנשיא בתחילת 2023 עם הסלוגן "ברזיל חוזרת", ערך לואיז אינסיו דה סילבה 17 מסעות בינלאומיים, וביקר ב-28 מדינות בכל היבשות, למעט אוסטרליה. דה סילבה, המכונה לולה, שעומד בראש המדינה הגדולה, העשירה והמאוכלסת ביותר באמריקה הלטינית, מתכנן לארח את ועידת הפסגה של 20 המדינות העשירות בעולם בריו דה ז'נרו בנובמבר הקרוב, ומתכנן עד אז עוד כמה מסעות דילוגים ברחבי העולם.

נשיא ברזיל לואיז אינסיו (לולה) דה סילבה. 28 מדינות בפחות משנה וחצי (צילום: AP Photo/Eraldo Peres)

לולה מיהר להביע ניטרליות בנוגע לפלישה הרוסית לאוקראינה, עמדה שאימץ מקודמו בתפקיד ז'איר בולסנרו. אך העמדה הניטרלית לא מנעה מרוסיה כנראה לרגל אחר הברזילאים. השבוע דיווח העיתון הוותיק פולהה דה סאו פאולו כי ארגון הביון הברזילאי איתר מרגל רוסי ששימש דיפלומט בברזיליה.

בנוגע לישראל, לולה עושה בדיוק ההפך מהנמסיס שלו בולסנרו, ומפגין איבה קיצונית נגד הישראלים. לולה לא גינה את חמאס, ובקושי התייחס לאירועי 7 באוקטובר. לעומת זאת, את ישראל הוא לא מפסיק לגנות. השבוע הוא טען שבאשמת ישראל נהרגו בעזה 12.3 מיליון ילדים (לפחות פי אלף מהמספר האמיתי), לאחר שבפברואר טען שמה שקורה לעם הפלסטיני לא התרחש מעולם בהיסטוריה, "חוץ מכשהיטלר החליט להרוג את היהודים".

4. ארגנטינה: תמיכה נלהבת בישראל ומשבר מפתיע עם בריטניה

נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, הוא אוהד מושבע של ישראל ואף עובר הליך גיור. שעות ספורות לפני השבעתו לנשיא נפגש מיילי עם שר החוץ אלי כהן ועם בני משפחות החטופים. במהלך ההשבעה חבש כיפה והעניק חנוכייה לאחד המנהיגים היהודים הידועים בעולם, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. את אחד הביקורים המדיניים הראשונים שלו בתור נשיא ערך בישראל: הוא רקד בכותל תוך שירת "עם ישראל חי" בשעת לילה מאוחרת, נפגש עם משפחות החטופים והביע הזדהות מוחלטת עם מטרותיה המלחמה. השבוע נשאל מיליי בראיון ברדיו מה דעתו על המלחמה בעזה, והשיב כי הוא "תומך בזכותה של ישראל להגנה עצמית, ותומך במדיניות של נתניהו. לא ניתן לשאת ולתת עם טרוריסטים".

לפני כחודשיים הפתיע מיליי את מנהיגי העולם כשדרש מבריטניה לדון בהשבת איי פוקלנד לריבונות ארגנטינאית. דוברו של מיליי, מנואל אדורני, אמר באירוע לציון 191 שנה לכיבוש הבריטי: "ממשלת ארגנטינה וכל האזרחים עומדים על מימוש הריבונות שלנו על האיים". באתר משרד החוץ הארגנטינאי פורסמה הצהרה מאופקת יותר, שבה נקבע כי ארגנטינה מעוניינת ביחסים תקינים עם בריטניה, "אך מבקשת להיכנס לדיאלוג בעניין קבוצת האיים". איי פוקלנד היו בריבונות ארגנטינאית כחודשיים בלבד בהיסטוריה, לאחר שצבא ארגנטינה כבש אותם בהפתעה, ועד שהכוחות הבריטיים בהנהגתה של מרגרט תאצ'ר כבשו אותם בחזרה.

פינגווינים באיי פוקלנד. היו ארגנטינאיים לחודשיים (צילום: Ben Tubby – flickr.com)

השבוע הודיעו ארגנטינה וקולומביה על פיוס מדיני לאחר המשבר שהוביל לניתוק הקשרים ביניהן בחודש שעבר. קולומביה הודיעה שתחזיר את השגריר שלה לבואנוס איירס, תזנח את האיום לסלק דיפלומטים ארגנטינאים, ותאשר את השגריר הארגנטינאי החדש לבוגוטה. ארגנטינה מצידה הודיעה ששרת החוץ שלה תגיע לביקור רשמי בקולומביה.

המשבר התגלע לפני כשבועיים, לאחר שמיליי השמיץ את מקבילו הקולומביאני גוסטבו פטרו שבעבר היה לוחם בארגון מורדים המזוהה עם השמאל. בריאיון ל-CNN כינה מיליי את פטרו "טרוריסט רוצח" ו"קומוניסט". באותו הראיון לעג מיליי גם לנשיא מקסיקו אוברדור, ואף אמר שנשיא קולומביה פטרו הוא "בור בדיוק כמו אוברדור".

5. קולומביה: משבר דיפלומטי עם ישראל

בניגוד למיליי, נשיא קולומביה פטרו מוביל קו תקיף נגד ישראל מאז 7 באוקטובר – ואיים לנתק את היחסים אם ישראל לא תפעל לפי החלטה שאושרה במועצת הביטחון של האו"ם. בתחילת נובמבר הודיע פטרו כי הוא מחזיר את שגריר קולומביה מישראל "להתייעצויות". הוא אף אמר: "אם ישראל לא תעצור את הטבח בעם הפלסטיני, לא נוכל להישאר שם".

כשבועיים לפני כן ביקש שר החוץ של קולומביה אלברו לייבה משגריר ישראל במדינה גלי דגן להתנצל ולעזוב את ארצו, בעקבות תגובתה של ישראל להצהרות הנשיא, שהשווה את ההתקפות של ישראל בעזה למעשי הנאצים. בעקבות דברי פטרו השעתה ישראל את הייצוא הביטחוני הרב לקולומביה.

6. ניקרגואה: דיכוי מתנגדים ורדיפת כמרים ונזירות

השבוע עתרה ניקרגואה לבית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ) נגד גרמניה, והאשימה אותה כי היא "מסייעת ומאפשרת" את מה שהמדינה המרכז-אמריקאית מכנה "ג'נוסייד ישראלי ברצועת עזה". ניקרגואה דורשת מבית הדין להוציא צווים שיפסיקו את שיתוף הפעולה הצבאי בין גרמניה לישראל ואת ייצוא הנשק אליה.

הנשיא דניאל אורטגה, השליט הוותיק ביותר באמריקה ואחד הוותיקים בעולם, יושב על הכס כבר 45 שנים. הוא מואשם חדשות לבקרים בדיכוי מתנגדים פוליטיים, אנשי דת ופעילי זכויות אדם. הוא מקושר כבר שנים רבות לעריצים היושבים בפיונגיאנג, מוסקבה וקרקס. בשנים האחרונות גם קשריו עם טהרן התהדקו, במקביל לריחוק הגובר ממדינות המערב.

שגריר ניקרגואה באו"ם, קרלוס חוסה ארגואלו גומז (מימין), ועו"ד אלן פלט, שמייצג את ניקרגואה בשימוע בבית המשפט הבינלאומי בהאג, בתביעה נגד גרמניה (צילום: AP Photo/Patrick Post)

לאחרונה החריף משטרו של אורטגה את הרדיפה אחר כמרים ומוסדות נוצריים. בדצמבר האחרון נעצרו בניקרגואה 14 כמרים אוונגליסטים, ו-11 מהם נידונו לעונשי מאסר חמורים של 15-10 שנים. לפי המגזין הנוצרי לה-קרואה אינטרנשיונל, ממשלת ניקרגואה סגרה בשנתיים האחרונות יותר מ-250 עמותות נוצריות, ובשש השנים האחרונות עצרה יותר מ-200 כמרים ונזירות.

השבוע הטילה ארה"ב סנקציות על התובעת הכללית של ניקרגואה בשל "רדיפת אסירים פוליטיים וארגוני חברה אזרחית" שהוא מבצע בשם ממשלתו. וונדי קרולינה מוראלס אורבינה, התובעת הכללית מאז 2019, "ניצלה את משרדה כדי לאפשר מסע דיכוי מתנגדים שכלל החרמת רכוש מיריבים פוליטיים של הממשלה ללא בסיס חוקי", אמר בריאן נלסון, סגן שר האוצר האמריקאי.