המתקפה האיראנית על ישראל תפסה את פעילת זכויות האדם האיראנית-בריטית אלהה ג'מאלי, המוכרת בכינוי 'Lily Moo', דווקא בבת ים בה היא מתארחת לאחר שסיימה משלחת בת שבועיים של עיתונאים ויוצרים איראניים בישראל. "לא הופתעתי מההתקפה הנוכחית כפי שלא הופתעתי מ-7 באוקטובר", אומרת ג'מאלי, "כבר למעלה משנה וחצי שאני וחברי זועקים שאם העולם לא יעצור את הרפובליקה האסלאמית תהיה כאן שואה נוספת".
"יש לי אמון בכיפת ברזל ובמערכות ההגנה של מדינת ישראל ולכן הלילה לא חששתי כל כך על עצמי" היא מספרת על הלילה החולף. על דש המעיל היא עונדת את סיכת הסרט הצהוב הקוראת להחזרת החטופים משבי חמאס. "ב-8 באוקטובר ראיתי את השתיקה של העולם והבנתי שאני חייבת להתייצב לצד ישראל". לדבריה, בעבר השתתפה כפעילת זכויות אדם בהפגנות פרו-פלסטיניות, אבל מעולם לא הטילה ספק בזכות קיומה של המדינה היהודית ואף רואה בעצמה 'ציונית'.
"כשראיתי את תמונות הקורבנות ראיתי את האחיות ובנות הדודה שלי"
"מה שמבעית אותי זה המחיר שיצטרך העם האיראני לשלם על הפעולות שנקט משטר הטרור האסלאמי. לצערי, ממש כמו החמאס, גם הרפובליקה האסלאמית מסתירה את מערך הארטילריה שלה בתוך הערים בידיעה שישראל אינה רוצה לפגוע באזרחים", היא אומרת. "ישראל מנגד נמצאת במציאות מורכבת ורגישה, מותקפת מכל עבר על ידי ארגוני טרור שהם גורמי פרוקסי של הרפובליקה האסלאמית, ויש לה כל זכות להגן על עצמה. השובים של הארץ שלי תקפו את ארצכם ואני יכולה רק לקוות שקולם של האיראנים האמיתיים יישמע ושהעולם יסייע להם להיפטר מהרפובליקה האסלאמית בכמה שפחות נזק לאיראן עצמה ולאנשיה".
ג'מאלי, שחקנית ודוגמנית המגדירה עצמה בראש ובראשונה כפעילת זכויות אדם, הייתה בין מובילות מחאת החיג'אב בלונדון לאחר הירצחה של מהסא אמיני. אמיני בת ה-22, נכלאה ונרצחה על ידי משטרת המוסר האסלאמיסטית בטהרן בספטמבר 2022. בעקבות מותה הפגינו המונים באיראן עצמה ובקרב קהילות יוצאי איראן ברחבי העולם. ג'מאלי, המתמודדת עם מוגבלות פיזית, יצאה לרחוב מדי יום במשך שנה שלמה, 365 הפגנות בלונדון, בחלקן הייתה כמעט לבדה עם פעילים ספורים, ובשיא בהפגנה בהשתתפות 27 אלף איש. "בהפגנות הללו צעקנו שהמחאה נגד הרפובליקה האסלאמית היא לא רק עבור העם האיראני והנשים האיראניות, אלא מאבק על עתיד האנושות כולה".
לדבריה, כשממשל ביידן הסכים להסיר את הסנקציות על איראן בספטמבר 2023 ולשחרר נכסים שהוקפאו לאיראן בסך כ-6 מיליארד דולרים, היה ברור לה שדבר נורא עומד לקרות. "זה היה ממש לקראת יום השנה לרצח מהסא ואנחנו זעקנו שאם לא יעצרו את הרפובליקה האסלאמית תהיה כאן שואה שנייה, ולצערי ממש ימים ספורים אחרי כן קרה טבח 7 באוקטובר. אני דואגת לעולם כי מה שקורה בעולם החופשי היום קרה באיראן בעבר, והספיקו 4% מהאוכלוסייה כדי להוציא את זה לפועל".
התמונות מטבח 7 באוקטובר הזכירו לה חלק מהזוועות שעולל משטר האייתוללות נגד המוחים נגדו. "כשראיתי את תמונות הקורבנות ראיתי את האחיות ובנות הדודה שלי. הצעירה שנחטפה עם דם על שמלתה נראתה לי כמו החברות שלי. אני מכירה כל כך הרבה נשים וגברים באיראן שקרו להם דברים נוראיים דומים – רצח, אונס, כליאה, הוצאות להורג. ראיתי את הבידוד שיהודים וישראלים חווים ואת שתיקת העולם והבנתי שאסור לי לשתוק. לכן הצטרפתי להפגנות הפרו-ישראליות בלונדון והגעתי גם לביקור כאן כעת בחיפוש אחר שיתופי פעולה".
"המתקפה על ישראל היא ביטוי לחולשה ולא לכוח"
ג'מאלי גדלה באיראן עד גיל 13, כשמשפחתה נמלטה וביקשה מקלט בבריטניה. "כילדה קטנה, הכריחו אותנו בכל יום שישי האחרון של הרמאדן ללכת למצעדים מאורגנים נגד ישראל, אמריקה והמערב", היא נזכרת. "היינו ילדים שלא יודעים בכלל איפה זה ישראל, וגם בחום ובימים של צום הכריחו אותנו ללכת ולצעוק מעומק הריאות סיסמאות כמו 'מוות לאמריקה, מוות לישראל'."
"צריך להבין, באיראן יש הוצאות פומביות להורג וחושפים אליהן גם ילדים. מדברים עם ילדים על 'מות קדושים' ועל 72 הבתולות המחכות לשהידים בגן עדן. מלמדים ילדות שהן רכוש הגברים, שהגוף שהן הוא מקור החטא ושהן חייבות להסתיר את עצמן. לשמחתי, בבית תמיד אמרו לי שזה לא נכון, זו לא האמת, ובמיליוני בתים באיראן, מאחורי הדלתות הסגורות, משפחות מנסות להתמודד עם האינדוקטרינציה של המשטר. לכן תמיד אמרתי שזה משטר שלא אכפת לו מהילדים שלו עצמו, אז בוודאי שלא אכפת לו מהילדים הפלסטינים".
המצב הכלכלי באיראן לדבריה בכי רע, עם אינפלציה שהולכת ומטפסת ועוני שהולך ומתרחב בשעה שהמשטר רק מרחיב את ההוצאות שלו המוקדשות לקידום מלחמת הקודש שהכריז כנגד ישראל. "אנשים עניים לא רוצים לצאת למלחמה, ומדינה ענייה לא צריכה לבזבז כסף על מלחמה. זו הגישה של רוב האיראנים באיראן עצמה, וזה מעבר לכל פוליטיקה או אידיאולוגיה", היא אומרת בכעס. "הם בשעתם האחרונה, וכולם יודעים זאת. המתקפה על ישראל כעת היא ביטוי לחולשה ולא לכוח. האנשים באיראן צעקו בהפגנות 'לא עזה ולא לבנון – חיינו מוקדשים לאיראן'".
"אתמול במקביל לירי על ישראל הם שלחו לרחובות שיירות של רכבים של משמרות המהפכה לרחובות הראשיים של איראן כדי למנוע התנגדות מבית, כדי להפחיד את העם, הפילו את רשתות התקשורת. העם האיראני אמנם אינו חמוש, אבל אנחנו עדים בכל זאת מדי יום למעשים של אומץ, גבורה והתנגדות שמפזרים את העשן וחושפים את החולשה שלהם. המשטר הזה סופו ליפול, ואני קוראת לעולם לעמוד עם העם האיראני במאבקו להביס את הממשל הנורא הזה שתוקף את ישראל על חשבון העם האיראני".
ג'מאלי הגיעה לישראל במסגרת משלחת של אמנים, יוצרים, עיתונאים ואנשי דוקו איראניים גולים, בהם האמן הומן חלילי שיצר בישראל עבודות המנציחות את מחאת הנשים באיראן ואת אירועי 7 באוקטובר, המשוררת פטמהה אחטסארי והזמר ארדוואן חתאמי. המשלחת ביקרה בירושלים, בצפון הארץ ואף במשקים השרופים של הקיבוצים בעוטף עזה, והניפה את דגל ישראל ואת דגל איראן המקורי, טרם המהפכה – סמוך לגדר הגבול עם הרצועה.
ג'מאלי נותרה אחרונה מבין חברי המשלחת בישראל במטרה לקדם שיתופי פעולה נוספים בין האופוזיציה האיראנית שבתפוצות לבין ישראלים וישראל. לדבריה, זו אינה הפעם האחרונה שבכוונתה לבקר בישראל, "מרגיש כאן כמו בית" היא אומרת. "אני אוהבת את איראן, ואני אוהבת את ישראל ואני רוצה שלום וצדק לשני העמים הללו ולעולם כולו".
