26 העמודים של עמדת המדינה בתיק וולט, שהוגשה בחמישי האחרון, כוללת שורת טיעונים חלשים משפטית, שתכליתם אחת – להפקיר עובדים מוחלשים לגורלם.

העמדה בתיק שהוא אולי החשוב ביותר שמתנהל כרגע בתחום יחסי העבודה, ויקבע את עתיד יחסי העבודה בישראל, הוגשה אחרי תשעה חודשים של משיכת זמן ו-10 בקשות אורכה. אחרי כל הזמן הזה, מה שהמדינה החליטה לעשות הוא להמליץ לבית הדין הארצי לעבודה לבטל את ההכרה בייצוגיות התביעה שהגיש שליח וולט, בדרישה לקבוע שלוולט יש יחסי עבודה עם השליחים שלה. 

הסיבה לסיווג השליחים כעצמאים היא התחמקות מתשלום זכויות

בעמדתה טוענת המדינה שאין מקום להתייחס לעובדי וולט כקבוצה אחת, ולנהל הליך ייצוגי הנוגע לזכויות שלהם, אלא צריך לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לדיני העבודה הקיימים.

שליחי וולט הם לא עצמאים. אין להם זכויות של עצמאים, וגם לא חובות של עצמאים. זה נראה בבירור לכל עין מקצועית שמכירה את נסיבות העבודה שלהם. יש להם אולי חופש לקחת או לא לקחת משימות, ולהיות או לא להיות זמינים, אבל הם לא יכולים לקבוע את התעריפים שלהם. לחברה יש כוח בלעדי ובלתי מוגבל עליהם. הם אפילו לא באמת מוציאים קבלות בעצמם – וולט מוציאה קבלות עבורם באמצעות ייפויי כוח.

כל אלו לא מנעו מהפרקליטות להיתלות במבחני תעסוקה שוליים, תוך התעלמות ממבחני התעסוקה המשמעותיים, כמו מבחני הפיקוח והשליטה, הבוחנים את רמת השליטה של החברה בלוחות הזמנים, בנראות, בתעריף, בבנק הלקוחות וכו', ובפיקוח שלה על העובדים – מה שללא ספק נכון במקרה של וולט, במיוחד עם מודל התמחור הדינמי החדש שאפילו האופן שבו הוא מחושב, אינו שקוף לשליחים.

עמדת המדינה מכירה אמנם בקיומו של מבחן ההשתלבות בפן החיובי, הבוחן כמה החברה תלויה בעובד. למשל, האם וולט יכולה להסתדר בלי שליחים. במקרה של וולט, המצב הוא חד משמעי: אין וולט בלי שליחים. היא חייבת שליחים כדי לתפעל את הפלטפורמה שלה. אך למרות ההכרה בקיומו, המדינה מתעלמת מכך שזהו אחד המבחנים המשמעותיים ביותר לקיומם של יחסי עבודה.

למרות כל אלו, המדינה בחרה להתעקש על פרשנות מוזרה של מבחן ההשתלבות בפן השלילי, הבוחן האם לעובד יש עסק בתחום והוא מספק שירות לחברות נוספות, ועל עוד מבחנים שוליים, בטענה שיש שליחים בוולט שעובדים גם בחברות אחרות.

אכן, יש שליחים שעובדים במקביל בוולט וב'תן ביס', אבל איך אפשר לומר שיש להם עסק, אם הם לא יכולים לקבוע את התעריף עבור המשלוח באף אחת מהחברות הללו? האם אדם שעובד בשני מקומות בכל מקצוע אחר, לא קובע את התעריף שלו, לא מחזיק בנק לקוחות ולא יכול להעסיק תחתיו עובדים, הוא "בעל עסק"?

המדינה אומרת לשליחים: תסתדרו

עוד דבר מדאיג אליו מתייחסת המדינה בעמדתה, הוא שליחים שהועסקו בחברות קבלן, בטענה שהן יכולות להיחשב כמעסיק האותנטי של אותם שליחים. מדובר בתופעה שוולט עצמה אסרה עליה לפני שנתיים, בה במקום לפתוח עוסק מורשה ולהתנהל מול וולט כ"עצמאים", שליחים פנו לחברות צד ג', ותמורת הפרשה של כמה אחוזים מהשכר הן הוציאו להם תלוש.

המדינה טוענת שהחברות האלה, אותן חברות קש שחלקן הגדול נבדקו על ידי רשות המיסים בחשד להלנות שכר והונאות של מיליונים – יכולות להיחשב המעסיק, בגלל שוולט סירבה להיות המעסיק והפקירה את עובדיה לחסדי אותן חברות מפוקפקות, מה גם שהביטוח הלאומי לא מכיר באותן "חברות תלוש" כמעסיקות של השליחים לצורך תשלום קצבאות (כמו דמי אבטלה, למשל), ומבחינתנו לא קיימים בינן לבין השליחים יחסי עובד-מעביד. זאת בשל פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בתיק דומה בתחום התקשורת.

כשמביטים על הפסיקה ועל מבחנים לקיום יחסי עבודה, טענות המדינה לא מספיקות כדי לקבוע ששליחי וולט הם עצמאים. מה שברור כשמש הוא שוולט לא מעוניינת לוותר על השליטה בשליחים שלה, והסיבה לסיווגם כעצמאים נועדה להתחמקות מתשלום זכויות.

בקצה של העמדה, המדינה אומרת לשליחים: תסתדרו. זו לא צריכה להיות תביעה ייצוגית שתחייב את התאגיד הענק לשלם לכם את הזכויות שמגיעות לכם. אם יש לכם טענות, תבואו אתם לבית המשפט, תשקיעו כסף וזמן ותעמדו מול עורכי דין של תאגיד ענק בעצמכם.  

בעולם דווקא מאפשרים תביעה ייצוגית לשליחים

טענת המדינה שהתביעה הזו לא יכולה להתנהל כתביעה ייצוגית אינה נכונה עובדתית. היא מתעלמת מכך שתביעות דומות בנושא יחסי עבודה בכלכלת הפלטפורמה כבר התנהלו או מתנהלות כעת כייצוגיות בכל רחבי העולם, מהודו ועד ארה"ב.

הקביעות של בתי המשפט היו מגוונות. יש מדינות שסיווגו את השליחים כעצמאים, אך מדינות רבות יותר, הרבה יותר, שמו ברקסים לוולט ודומותיה – אובר, 'ליפט', 'דורדאש', 'דליברו', 'ג'סט איט' וחברות אחרות, ואמרו לאזרחיהן: חוקי העבודה יגנו עליכם. יש סיבה לכך שכמעט בכל מקום, וגם בישראל, חוקי והלכות העבודה הם קוגנטיים – אי אפשר לוותר עליהם. הם זכויות יסוד, זכויות אדם.  

מדינות שונות כבר קיבלו החלטות על מעמד עובדי כלכלת הפלטפורמה, באמצעות בתי המשפט, הפרלמנטים או הרגולטורים. רק לאחרונה, בצעד אמיץ ואחרי עבודה של שנים, עבר בפרלמנט האירופי הסכם שמתחיל מהלך להסדרת 'תעסוקת החלטורה', ועוסק בעיקר בסעדים משפטיים תוך מתן כוח לתביעות ייצוגיות בתחום. במדינות רבות באירופה השליחים כבר נכנסו תחת המטרייה של איגודי עובדי השירות או התחבורה, וחתמו על הסכמי תעסוקה פנטסטיים.  

במדינת ניו יורק קבעו שכר מינימום לשליחים, ובקליפורניה התקבלה 'הצעה 22', שקובעת שהשליחים הם עצמאים, אך מתנהל נגדה מאבק ציבורי ומשפטי. באוסטרליה המדינות תומכות בתביעות של השליחים.

ומדינת ישראל? היא לא עשתה כלום, במשך שנים. בכנסת הקודמת נערכו כמה דיוני ועדות בנושא, והממשלה הקימה ועדה בין-משרדית שעד כה לא הביאה שום תוצאות, בטח שלא הליכי חקיקה.

ולמרות זאת, לדברי המדינה, גם התביעה לא צריכה להיות ייצוגית. כדי שכל אחד יהיה לעצמו, והתאגידים ימשיכו לרמוס את העובדים. למעשה, ישראל ממשיכה להפקיר את אזרחיה, גם בזירה התעסוקתית, ומערערת את העתיד הכלכלי שלהם.

העתיד כבר כאן

היצור המעוות המכונה 'כלכלת הפלטפורמה', 'תעסוקת חלטורה', 'כלכלת גיג', 'כלכלת האפליקציות', או כל שם 'חדשני' אחר, הוא למעשה הדבר הכי ישן בעולם, שמתחפש לחדשנות: העסקה ללא העסקה, בלי זכויות, אך גם בלי חירויות וחופש. הוא הסיבה לכך שלפני כ-120 שנה קמו העובדים המנוצלים והחליטו להקים את איגודי העובדים.

כשהייתי בצוות האיגוד המקצועי לנוער, נהגנו לומר שמי שרוצה לדעת איך ייראה עולם העבודה בעתיד, צריך להסתכל איך מעסיקים נוער וצעירים היום. במקרה של וולט, האמירה הזו לא יכולה להיות נכונה יותר. אופן ההעסקה הזה עומד 'לאכול' את עולם העבודה של כלל העובדים, ועושה זאת כבר עכשיו, בזמן שמיליוני ישראלים אוכלים משלוחים מוולט. הוא כבר מתקיים בתחום כתיבת התוכן, התיירות, התכנות, הבידור, האמנות, ואפילו בתחום ההוראה. וככל שנכתבות שורות אלה, השיטה ה'חדשנית' הזו מתרחבת בעוד תחומי תעסוקה.  

בתגובתה לתביעה, המדינה אומרת בקולה לעובדים בישראל: וולט לא חייבת לכם כלום, וגם אני, המדינה, לא חייבת לכם כלום. החוקים שלי לא שווים שום דבר, השוק יתנהל בעצמו וירמוס אתכם. ואני? אני לא מספקת לכם הגנות, וגם בית המשפט לא צריך.