השעה שש בוקר. ישראל קוך בן ה-90 מקיץ משנתו בביתו ברמת אביב. בעבר היה מתחיל את היום בפלדנקרייז, אבל היום הוא מסתפק בתרגילי גב על המזרון הביתי. הוא מסיים להתארגן ולהתלבש, שותה כוס קפה ויוצא באוטובוס לבית ההסתדרות להתנדב. "החוק טוב למי שמכיר אותו והקהל הרחב לא מכיר אותו. הגעתי למסקנה שאנשים צריכים לדעת ולהתגונן", אומר ישראל שמתנדב 20 שנים ב'רשות ההסתדרות לצרכנות'.

ירון לוינסון, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות, שקיבל את ישראל לפני 20 שנה להתנדבות אומר, "ישראל עושה משהו שהוא כמו שליחות, באמת חשוב לו לעזור לאנשים. האדם צלול, לומד, מבין את המערכת ואיך לעזור לאנשים שלא יפלו בה. עכשיו מאוד מטרידות אותו המכירות בטלפון, יש לו סבלנות לדבר עם אנשים ולהקשיב להם. בתחום הצרכנות כולם חושבים שהם צודקים ועל כן צריך סבלנות, ולישראל יש אותה".

ישראל עם אחת מתעודות ההוקרה שקיבל במהלך השנים (צילום: דבר ראשון)

המתנדב המתמיד

ישראל, יליד פולין, שרד את השואה, ועלה לארץ דרך מחנות העולים בקפריסין. "כשהגעתי לארץ ניסיתי להשלים את התקופה שהפסדתי. הלכתי לעבוד וללמוד, עשיתי שני תארים. האחד בכלכלה והשני במנהל עסקים."

"העבודה הראשונה שלי בישראל הייתי כטכנאי ייצור. בשנת 1953 המדינה מצאה לנכון להקים מכון לפיריון וייצור, ואני עבדתי שם 3-4 שנים. משם יצאתי כי לא רציתי לגמור את הקרייה שלי בממשלה. עברתי לחברת רסקו ועבדתי שם 6-7 שנים משם עברתי לחברת בת של רסקו ומשם המשכתי לתדיראן לעוד 15 שנים. תוך כדי העבודה סיימתי את לימודי הכלכלה ועברתי לעבוד יותר בענייני כספים, טיפול בחוזים."

"עבדתי בתעשייה הפרטית וכשפרשתי לפנסיה שש שנים לאחר גיל הפרישה, בגיל 68. היה לי ברור שאני חייב לעשות משהו שונה לחלוטין ממה שעשיתי ב'עבודה האזרחית', וידעתי שהסיפוק שאני יכול להשיג זה רק אם אני עוזר לאנשים. ומזה 20 שנה אני עוסק בדיוק בזה – עוזר ומטפל בבעיות שאנשים פונים אלינו. "

"נוכחתי לדעת שנפגעים אנשים חלשים"

"לא היה לי מושג בנושא צרכנות. חיפשתי איפה להתנדב. התחלתי בויצו במשרד קטן להגנת הצרכן ואחרי שבוע ברחתי והגעתי אני זוכר קיבל אותי ירון, ואמרתי שלום רציתי לשאול אם אפשר להתנדב."

"היום שאני מסתכל אחורה אני מבין שלא יכלתי לבחור בשום דבר אחר חוץ מישראל. אם הייתי חי בארה"ב כל מה שהייתי עושה היה עבורי, הכל כסף. פה אני יכול להגיד שתרמתי מעבר לזה. ניצלתי את החיים שלי למשהו יותר ראוי ובעל ערך."

לשאלתי איך הוא שומר על בקיאות בנושאים, ישראל עונה: "צריך לקרוא את החוקים, לעקוב אחרי ההתפתחויות, החוק עצמו איננו מספר את הסיפור. את החוק צריך לפרש ואת הפירוש עושה השופט. יש כל מיני סיטואציות בחיים בלי סוף וצריך ללמוד את הפרשנות. בנוסף גם ללמוד את תהליכי החקיקה ואת התקנות לביצוע החוק, ופסקי דין להבין איך השופטים מפרשים את החוק.

"יש לי מקרה פה של של מישהי" הוא שמח להדגים, "שביקשה להפסיק את השתתפותה בקורס בגלל בעיות רפואיות. על פי החוק והכללים המקובלים היא לא הייתה זכאית להחזר. בכל זאת כתבתי להם מכתב שלפנים משורת הדין יתנו לה את ההחזר וזה עזר. היא קיבלה החזר חלקי בכל זאת."

"נוכחתי לדעת שנפגעים אנשים חלשים, שכבות חלשות, זקנים. והאזרח הרגיל לא יודע להתלונן. כשנכנס שרברב לאשה בודדה ולוקח ממנה 2,000 שח על תיקון קל, היא לא יודעת להתמודד עם זה. הלכתי למועדוני זקנים פנסיונרים, ונתתי להם שיחה על צרכנות נבונה – איך לא ליפול בפח."

"הכרתי כאן פנים מסויימים של המדינה מה שאם לא הייתי עוסק בזה לא הייתי מכיר. מידה כל כך רחבה של חוסר יושר וחוסר נאמנות, אי אפשר לסמוך על הבטחות ועל מילה." השנה, מתוך אלפי הפניות שהגיעו ל'רשות ההסתדרות לצרכנות' טופלו 2,400, חלקן על-ידי ישראל. אחד הדברים המטרידים אותו ביותר הן עסקות טלפוניות. "זה ענף המבוסס על רמאות, שהמודל העסקי מבוסס על רמאות. של הוצאת כרטיס אשראי במרמה וחיובים של אלפי שקלים .זאת ממש מגיפה", מספר ישראל.

"בלעדיו לא היינו יודעים כיצד לנהוג!"

"הטיפול הכי הכי הכי שהיה לי פה היה לפני שנתיים-שלוש. התפתחה שיטה אצל חברות סלולאריות של אנשים עם חיובים גדולים בצורה עצומה. קראו לזה 'ביל-שוֹק' – הלם החשבון. הגיעו אליי זוג מירושלים שנסעו לצ'ילה עם מנוי של גולן טלקום של 99 ש"ח וקיבלו חיוב של 31,000 שקלים. הדרכתי אותם מה לעשות, ובסוף הגשנו תביעה והם קיבלו את כל הסכום חזרה והוצאות משפט. הסתכלתי על המשפחה באופן אישי איך הם יעמדו בחזיתות האלה מול משרדי עורכי דין." במכתב ההוקרה ששלחו בני הזוג להסתדרות כתבו, "בלעדיו לא היינו יודעים כיצד לנהוג!".

ישראל קוך (צילום: דבר ראשון)

"הצרכנות היא נובעת מהחברה, מה ערכיה מה הנורמות שלה, זאת השתקפות של סוג החברה שאת נמצאת. משתקף פה שאין ערך להבטחות, אין נורמות של יושרה מספיק, אי אכפתיות במידה רבה מאוד, אין חמלה."

באחד ממכתבי התודה השונים שיש במשרד, מופיע גמלאי בן 85 שלא הצליח לבטל עיסקה מול חברת הפלאפון. "ברשותכם, רציתי להודות מקרב לב נציגכם מר ישראל כוך: על התייחסותו המבינה, החמימה והחיובית כלפיי ועל פועלו במקרה שלי ועל היחס הטוב והחם, המבין והמקצועי שהוא הפגין בשיחתינו שמילותיו החמות והמבינות הרגיעו אותי בעת ששוחחנו בטלפון".

"הכרתי כאן פנים מסויימים של המדינה מה שאם לא הייתי עוסק בזה לא הייתי מכיר. מידה כל כך רחבה של חוסר יושר וחוסר נאמנות, אי אפשר לסמוך על הבטחות ועל מילה."

"ניצלתי את החיים שלי למשהו יותר ראוי ובעל ערך"

"אשתי ניפטרה לפני עשר שנים ויש שתי בנות ושישיה נכדים. דעתם מצוינת על זה שאני פה. העבודה כאן- הקריירה השניה. חיי העבודה הם לא תמיד דבר אבל מה שאני מקבל פה לא קיבלתי כל הזמן שעבודה הקודמת. דבר ראשון שאני עושה משהו שאני אוהב לעשות ודבר השני זה שאני מקבל את הפידבק החיובי. זה שתי דברים שלא נפוצים בעבודה רגילה ופה יש לי את ההיפך מזה."

"נכדה שלי לומדת בקולג' בארה"ב וניסיתי להסביר לה על הציונית, שתדע קצת יותר על ישראל. אמרתי לה שאני עכשיו מסתכל אחורה וכשהתחלתי את החיים אחרי המלחמה, יכולתי ליסוע לארה"ב ויכולתי להישאר בישראל. היום שאני מסתכל אחורה אני מבין שלא יכלתי לבחור בשום דבר אחר חוץ מישראל. אם הייתי חי בארה"ב כל מה שהייתי עושה היה עבורי, הכל כסף. פה אני יכול להגיד שתרמתי מעבר לזה. ניצלתי את החיים שלי למשהו יותר ראוי ובעל ערך משאשר הייתי חי בארה"ב ולצאת עם מיליון דולר. "

"אם אני מסכם את התקופה הזאת אני יודע שזה נתן לי הרבה לפעמים אני מרגיש את עצמי נוסע בבוקר לאוטובוס שאני נוסע לעבודה, אני בזרם החיים. אני בא למשרד ומתיישב בו, הטלפון לידי, הפקס לידי, המזכירה לרשותי ואני ממשיך כאילו לא הפסקתי שום דבר, זה נותן טעם טוב."

לעיתים, ישראל לוקח את העבודה הביתה, אם הוא לא מספיק לטפל בדברים במשרד. כששאלתי עד מתי הוא רואה את עצמו מתנדב, אמר ישראל בחדווה, "אני אתנדב כל עוד שאני אוכל לעשות את העבודה".