בימים אלה (ינואר 2017) מתחיל בפינלנד ניסוי מרתק בעל חשיבות היסטורית. במסגרת הניסוי, המכונה גם בשם Fincome, כ-2000 איש ואישה אשר יבחרו בצורה רנדומלית לחלוטין יזכו לקבל הכנסה קבועה מהמדינה במשך שנתיים. מדי חודש הם יקבלו סכום פטור ממס בסך 560 יורו. המשתתפים בניסוי הם אזרחים אשר קיבלו בעבר דמי אבטלה או קיצבה כלשהי מהמדינה. זהו הקריטריון היחיד להשתתפות. מעבר לכך, כאמור, הבחירה לניסוי היא רנדומלית ללא כל קשר למצב התעסוקתי או הסוציו-אקונומי של הנבחרים. המשתתפים בניסוי יוכלו להשתמש בכסף שיקבלו כאוות נפשם ללא כל הגבלה או תנאים מוקדמים.

הניסוי אולי נשמע יומרני ומהפכני, אבל המצדדים בו הם רבים והם מצביעים על היתרונות הגדולים הגלומים בו: ההתקדמות הטכנולוגית האדירה שהתרחשה בעשורים האחרונים הפחיתה את הצורך בעבודת כפיים והכניסה עובדים רבים אל מעגל האבטלה. הכנסה קבועה מהמדינה תתן לעובדים הללו בסיס כלכלי שיאפשר להם להסתגל ביתר קלות ולהתאים את עצמם לכלכלה החדשה. בפינלנד קיים מנגנון רווחה מקיף ביותר ודמי האבטלה הם גבוהים. זהו דבר מבורך, אך כמו כל דבר, יש לו גם חסרונות. קיימת תופעה של מובטלים אשר נמנעים מלעבוד במשרות חלקיות או זמניות כדי לא לאבד את ההטבות להם הם זכאים. הניסוי אמור לפתור את הבעיה הזאת, כי הוא יאפשר להם לחזור למעגל העבודה ועדיין להנות מהכנסה קבועה ומשלימה. מצד המתנגדים, הטענה המרכזית שעלתה היא שקבלת הכנסה קבועה ללא כל תנאים תגרום לאנשים לאבד לחלוטין את המוטיבציה לעבוד, דבר שעלול להוות מכת מוות לכלכלה.

הרעיון שעומד בבסיסו של הניסוי אינו חדש והוא מכונה בשם "הכנסה בסיסית אוניברסלית" (Universal basic income). אחד מההוגים הראשונים שתמכו ברעיון היה תומאס פיין (Thomas Paine), אשר נחשב לאחד מהאבות המייסדים של ארה"ב. פיין, שהיה בעל נטיות אנרכיסטיות, ראה במודל ההכנסה הבסיסית אמצעי שמקדם חופש ושחרור מכבלי השלטון. או במילים אחרות, אמצעי המגן על זכות הסירוב של האזרח. הוא גרס שללא הכנסה בסיסית קבועה שכזאת, השלטון, שכל המשאבים נמצאים אצלו, עלול לכפות את רצונו על האזרחים מבלי שתהיה להם היכולת לסרב. הוגים סוציאליסטים חשובים כמו ראסל (Bertrand Russell) ומיד (James Meade) העלו גם הם את הרעיון וראו בו צעד חשוב שיביא לקיצור יום העבודה ובאופן פרדוקסלי אף לירידה באחוז האבטלה, ובסופו של דבר גם למיגור מוחלט של העוני. גם בימינו יש כלכלנים בולטים שתומכים בהתלהבות ברעיון. הבולט שבהם הוא שר החוץ היווני לשעבר, הכלכלן יאניס ורופאקיס (Yanis Varoufakis) שכינה את מודל ההכנסה הבסיסית כ-"הכרחי לחלוטין" בראיון שנתן למגזין האקונומיסט. הוא רואה את חשיבות המודל כגורם מלכד שימנע את התמוטטות החברה והכלכלה.

חלק מהקוראים אולי יופתעו, אבל התמיכה ברעיון ההכנסה הבסיסית היא לא רק נחלתו של השמאל הסוציאליסטי אלא היא נמצאת בכל רחבי הספקטרום הפוליטי. בעוד שהתמיכה מהצד השמאלי של המפה היא ברורה, התמיכה מהצד הימני היא לא מובנת מאליה למרות שכלכלנים מהימין כבר הציעו וניסו רעיונות דומים בעבר (כמו מס הכנסה שלילי). בעיני תומכים שמרנים מהימין, אשר מתנגדים בתוקף למודל הסטנדרטי של מדינת הרווחה, מודל של הכנסה בסיסית יצמצם את כמות הבירוקרטיה, יחסוך שימוש בקצבאות "מיותרות" ובאופן כללי הוא יפחית את התערבות השלטון בחיי האזרחים. כך שהוא נתפס בעיניהם כמודל חיובי במידה זו או אחרת.

הניסוי שהתחיל בפינלנד נחשב אמנם לחדשני, אך הוא לא הראשון. אחד מהניסויים המפורסמים ביותר התחיל בשנת 1974 במניטובה שבקנדה. הוא ידוע גם בשם Mincome. הניסוי, שמומן ע"י מדינת מניטובה והממשלה הפדרלית בראשותו של פייר טרודו (אביו של ראש הממשלה הנוכחי של קנדה, ג'סטין טרודו), נמשך כ-5 שנים עד שבוטל על ידי הממשלה השמרנית שעלתה לשלטון. המטרה המרכזית של הניסוי הייתה לבדוק את ההשלכות החברתיות של הכנסה בסיסית קבועה ואת ההשפעה שלה על המוטיבציה לעבוד. מסיבות שונות מעולם לא פורסם דו"ח שמציג בצורה מסודרת את מסקנות הניסוי, אך בסיסי הנתונים קיימים ומניתוח שלהם ניתן לראות בבירור כי התוצאה היא חיובית. במישור החברתי, אימהות מניקות הפסיקו לעבוד כי יכלו להרשות לעצמן לבלות יותר זמן עם התינוק. בני נוער עבדו פחות כי לא היה עליהם לחץ לפרנס את משפחתם. אלו שכן המשיכו לעבוד, יכלו להרשות לעצמם עבודות שהתאימו להם יותר. כתוצאה מכך גם אחוז בני הנוער שסיים את בחינות הבגרות עלה בצורה משמעותית. חלה ירידה של 8.5% בביקור בחדרי מיון ובבתי החולים וירידה משמעותית עוד יותר באחוז תאונות העבודה. ירידה משמעותית נרשמה גם באשפוז הפסיכיאטרי.

במישור הכלכלי, נמצא כי אנשים כמעט ולא איבדו את המוטיבציה שלהם לעבוד והירידה המשמעותית במוטיבציה לעבוד התגלתה רק אצל שתי קבוצות: אימהות טריות ובני נוער. אצל שאר הקבוצות הירידה היתה מינורית. ירידה של כאחוז בקרב הגברים, 3% אצל הנשים הנשואות ו-5% אצל הלא נשואות.

ניסוי מעניין נוסף נערך בשנים 2008-2009 בכפר קטן (אוכלוסיה של כ-1000 איש) בנמיביה. גם לניסוי זה היו תוצאות חיוביות. נמצא כי הפעילות הכלכלית למעשה גדלה, נפתחו יותר עסקים קטנים וחלה עליה בכוח הקניה של התושבים.

אין ספק כי רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית צובר תאוצה בשני העשורים האחרונים. ניסויים דומים התחילו גם בברזיל (2008), הודו (2011), הולנד (2015) וניסוי נוסף אמור להתחיל באונטריו שבקנדה.

בשנים האחרונות, נעשו גם נסיונות שונים (בצורה של עצומות ומשאלי עם) לישום המודל בצורה זו או אחרת. נסיונות אלו נכשלו ברובם. עצומה בנושא הוגשה בשנת 2008 לפרלמנט הגרמני ובשנת 2013 ועדה פרלמנטרית שהתכנסה במיוחד כדי לדון בסוגיה מצאה את הרעיון כ-"לא ישים" מסיבות שונות.

ב-2015 נאספו בספרד כ-185,000 חתימות שתמכו ברעיון, אך המספר שנאסף לא הספיק כדי להגיש את העצומה לפרלמנט.

ביוני 2016 נערך משאל עם בשווייץ בשאלה של חקיקת חוק שיאפשר מתן הכנסה בסיסית אוניברסלית לכלל האזרחים, אולי משאל העם החשוב ביותר בנושא שנערך עד היום. המצדדים בחוק ערכו קמפיין מושקע ולעיתים משעשע, אך זה לא עזר וההצעה נדחתה ברוב גדול. למרות זאת, תמיכה של כמעט 25% ברעיון שנחשב הזוי עד לא מכבר היא בהחלט מרשימה.

הניסויים והמשאלים שנערכו עד היום הם בהחלט לא סוף פסוק. יהיה מאוד מעניין לעקוב אחרי הניסוי שנערך בפינלנד. במידה והתוצאות שלו יהיו חיוביות הוא צפוי להתרחב ולהיערך בקנה מידה גדול הרבה יותר. אין ספק כי ברגע שיוכח שהמודל יכול לעבוד גם בקנה מידה רחב ולפרק זמן ארוך, ממשלות ומדינות יתגברו על הרתיעה הטבעית שלהן מהרעיון ואני סבור כי אנו צפויים לראות יישום (לפחות חלקי) של המודל הזה בעתיד הקרוב ברוב מדינות המערב.