עשרות נשים וגברים הצטופפו אתמול (רביעי) בבית מרים ביפו כדי לציין את יום המודעות הארצי לנזקי הזנות, שהתקיים בתאריך הסמלי 24/7, כמו לוח הזמנים של תעשיית הזנות.  

האירוע, המצוין זו השנה השנייה ביוזמת עיריית תל אביב-יפו, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מכון ירושלים לצדק וארגוני הקואליציה למאבק בזנות, התחיל בפאנל עיתונאים, שבו הושק 'הקוד האתי לסיקור תקשורתי הוגן של תופעת הזנות', המבקש לסקר את תופעת הזנות תוך כבוד לקורבנות.

האירוע המרכזי היה עצרת הזיכרון לקורבנות הזנות, שמתקיימת בכל שנה מאז שג'סיקה (שם בדוי) סיימה את חייה ב-2015 בבית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב, ומוקדשת השנה לזכרן של שבע נשים בזנות שמתו מתחילת 2024, ששתיים מהן נרצחו בידי זנאים, ולזכר כ-150 נשים שאיבדו את חייהן במעגל הזנות ומעולם לא קיבלו את המקום המגיע להן, בחייהן או במותן.  

הערב כבר ירד על החצר היפואית, ואור ורוד האיר את הבמה. אור בצבע עם קונוטציה ברורה לזירות הזנות: הדירות, ה"מכונים" ומועדוני החשפנות. אבל האור הזה לא האיר במה שעליה נמכר גופן של נשים, אלא במה שעליה כיבדו את זכרן של אלה שהלכו, ואת כוחן של אלה ששרדו. 

"ידעתם ש-71% מהנשים בזנות עברו פגיעה מינית בעברן?" שאלה את הקהל הדומם קטי גבעוני, אומנית ושורדת זנות, שבאומץ רב חשפה בפנים גלויות את סיפור חייה ואת הנסיבות הקשות שהביאו אותה לחיים בזנות בפודקאסט "כלא דמיוני", והנחתה את הטקס לצדה של מוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. "אף אחת מהן, כשהייתה ילדה, לא חלמה לחיות במעגל הזנות. הערב נתכנס כאן כדי להנציח ולכבד את זכרן של הנשים הללו, וגם כדי לתת מקום למי שכן הצליחו למרות הכול, לשרוד, לחיות ולהשתקם". 

רודל סילפן: "אנו מקיימות יחד עצרת שנתית לזכרן. התכנסנו כאן הערב, שוב, כדי להיפרד ולכאוב את לכתן של אותן נשים, לספר עליהן, כל אלו שהיו כאן, והיום הן אינן. אנו רוצות לזכור ולהזכיר שאלו היו נשים עם חלומות, תקוות, רגשות ופחדים, נשים כמו כולנו". 

"הנתונים מראים בבירור את מה שכולנו יודעות ויודעים: החיים בזנות מגיעים לרוב בגלל פגיעה מינית בילדות ומצוקה כלכלית קשה בהווה. הזנות עצמה היא טראומה נוראית, וכל עוד נחיה בחברה שבה ניצול מיני מסחרי מתקיים מתחת לאפנו, נמשיך לחיות באקלים של אלימות נגד נשים וחוסר שוויון".

"אף ילדה לא חולמת להיות בזנות, וכל אישה בזנות היא עולם ומלואו. חוק איסור צריכת זנות חייב להיאכף והזנאים, שיוצרים את הביקוש לזנות, חייבים להיעצר". 

"מהי זנות?", שאלה ילנה דיווין, אומנית ויוצרת בתחום הפרופורמנס והכתיבה, שיצאה ממעגל הזנות לפני כשמונה שנים, אחרי ארבע שנים וחצי של עבודה במועדוני חשפנות. "בראש ובראשונה זה השם של הפרקטיקה שמתישהו, אי שם לפני אלפי שנים, כשלנו כנשים לא הייתה שום זכות לבחור שום דבר בכלל, הטמיע איזשהו סרסור. ומאחר שאותו סרסור גם היה זה שכתב את ההיסטוריה, הוא לא כתב שהוא היה סרסור, הוא כתב שהיא הייתה זונה.  

"עד שנכנס לתוקף חוק איסור צריכת זנות ועזר לי, באמצעות התמיכה החוקתית, ונתן לי תוקף ברמה החברתית להבנה שלזנאי יש בחירה, תמיד הייתה לו. גם כשלנו לא הייתה. וזה גרם לי להיזכר איך התחלתי את הדרך שלי, אי שם בגיל 10, כשיצאתי בעלבון מהבית, רעבה ונואשת, לא חשבתי להיות זונה ובוודאי שלא בחרתי בזה. מול הפדופיל בן ה-50 לא הייתה לי שום בחירה. והוא, היה לו הרבה מאוד פור עליי, הוא משדל כבר עשרות שנים, אני, רק סיימתי את העשור הראשון לחיי. אחריו, לא היה לי כבר כלום חוץ משחזור טראומה באופן פתולוגי".

"כשהחוק לא נאכף, העוול מתחיל לצוף מחדש" 

ביולי 2020 נכנס לתוקפו חוק איסור צריכת זנות ("הפללת הלקוח"), שלפיו צריכת זנות היא עבירה פלילית. החוק מטיל על צרכן זנות קנס מנהלי של 2,000 שקלים, ובמקרה של עבירה חוזרת כפל קנס. בעבירה הראשונה ניתן לבקש חלופה לקנס – השתתפות בטיפול פסיכו-סוציאלי בפיקוח שירות המבחן. הסנקציה על צרכני הזנות לוותה במהלך ממשלתי להרחבת השיקום לאוכלוסיות בזנות. החוק נחקק כהוראת שעה לחמש שנים, ואם לא יוארך, יפקע תוקפו בעוד שנה – יולי 2025. לאחרונה נחשף כי החוק נאכף הרבה פחות בשנתיים האחרונות, וכמעט ולא נאכף מחוץ לאזור המרכז.  

"ב-21 בדצמבר 2018 התרחש במדינת ישראל מהלך היסטורי", אמרה בעצרת ח"כ לשעבר שולי מועלם-רפאלי, שהובילה את החוק לאיסור צריכת זנות יחד עם ח"כ לשעבר זהבה גלאון. "כנסת ישראל כולה, כמעט 80 ח"כים, הצביעו בעד חוק לאיסור צריכת זנות ובעד התוכנית הלאומית לשיקום נשים, גברים ובני נוער בזנות".  

מועלם-רפאלי סיפרה על תחילת דרכו של חקיקת החוק, ועל הצטרפותה לגלאון בקידומו, למרות המרחק האידיאולוגי בין השתיים. "גדלתי בחיפה, בשכונה שפעם הייתה שכונת מצוקה. חשבתי שאני יודעת הכול, ואז הגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב ול'פוסיקט'. הדבר שהכי זעזע אותי היה החושך והרעש, שלא נתנו שום אפשרות לראות ולשמוע את הנשים. את הנשים שנבראו בצלם, ודקה אחר דקה הצלם שבהן מחולל. שם הבנו, זהבה ואני, שמדובר בהצלת נפשות. 

"החוק הזה לא יכול לעמוד לבד. הוא חייב לבוא עם חינוך, הרתעה, אכיפה. ועכשיו, כולנו צועדים אל השנה החמישית של הוראת השעה, שבסופה החוק הזה חייב להיכנס כחוק קבוע במדינת ישראל. כי זנות מנוגדת לכל ערך שכולנו מאמינים בו. ימין, שמאל, דתיים, חילונים. עשינו את זה ביחד כי ידענו שתיקון העולם נוגע בנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. בנו, באחיות שלנו ובילדות שלנו, וגם בבעלים ובבנים שלנו. ועכשיו, כשהחוק לא נאכף, העוול מתחיל לצוף מחדש, ומקומות שחשבנו שלעולם כבר לא נפגוש חוזרים". 

"יש טיפול לטראומה ולזנות" 

בעצרת ביקשו שורדות ופעילות לשים דגש גם על הפתרונות, ועל כך שהדרך החוצה ממעגל הזנות קיימת. "כל אישה היא עולם, ואין אחת שהיא כמו השנייה", אמרה שני נרדמון, מנהלת תוכנית "סלעית" של עיריית תל אביב-יפו ומשרד הרווחה, המעניקה רצף של שירותי טיפול ושיקום לנשים שורדות זנות, כמו דירת חירום, סיוע ראשוני וטיפול סוציאלי ונפשי, הכשרות מקצועיות ושיקום תעסוקתי ועוד. "לכל אחת הסיבות שלה להיכנס לעולם הזנות, ועדיין, אצל הרבה מהן הבדידות היא מרכיב קבוע בחייהן. בדידות ונשירה מהקהילה, מהחברה, מהמשפחה.  

"חשוב לי לומר לכל אותן נשים: אתן לא לבד. אנחנו כאן בשבילכן, עם דלת פתוחה כדי לתת לכל אחת מכן מקום, כי אנחנו רואות אתכן וחושבות עליכן. חשוב לי שביום זה לא נדבר רק על הנזקים, ויש הרבה מהם, אלא גם על הטיפול: יש טיפול. יש טיפול לטראומה ולזנות ולא חייבים להישאר לבד ובשוליים". 

ליצירת קשר עם סלעית: מרכז יום – 050-836-6972, דירת חירום – 1-800-200-69