"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ… וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…"
(שמות י, א,כ)
"וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.״
(שמות יא, י)
כל הפרשנים מתמודדים עם השאלה המתבקשת היוצאת מן הכתובים הנ"ל: ״אם ה' הקשה את לבו של פרעה – מה פשעו ומה חטאו?״ כדברי האבן עזרא.
כבר במדרש רבה (סדר בֹא, פרשה י"ג, ג') תמהו על "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה, כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ". אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו (=ה' מנע ממנו) שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבו.
הבחירה החפשית של האדם היא למעשה היסוד לכל הווייתנו, כל מטרתינו בעולם הזה לבחור נכון וללכת בדרך הישר והטוב, ואם הקב"ה נוטל מאיתנו זכות זו, אין כל משמעות למעשינו, ובודאי שאין להעניש מי שניטלה ממנו הבחירה.
תירוצים רבים נאמרו ליישב את האמור, בחמש המכות הראשונות פרעה הכביד את לבו מרצונו הוא, כפי שנאמר במכת הדם: "ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'" (שמות ז כב), וכן במכת צפרדע : "וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אלהם" (שמות ז יא). ורק במכות האחרונות ה' הקשה את לבו.
אבל "ספר החינוך" (ספר מהמאה ה-14, העוסק בפירוט המצוות ותיאורן), מסביר בדרך נוספת שמלמדת אותנו יסוד חשוב בהבהרת עיקרון בסיסי ביהדות, ובעצם, בחיים עצמם: "ודע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם – אם טוב, ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום – אם יַעֲרֶה [יעורר] רוחו, וישים השתדלותו ועִסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים – מייד יִנְטֶה אל הטוב… כי אחר המעשים נמשכים הלבבות".
כשאדם מרגיל עצמו במעשים טובים, טבעו ואופיו משתנה והוא רגיל ומחפש את הטוב בכל דבר, ומנגד אם מרגיל עצמו בדברים רעים, נמשך הוא אחר הרע אח"כ ממילא. הסוציולוגים טוענים כי האדם תוצר של סביבתו, חז"ל טוענים כי האדם תוצר של מעשיו, ובכל בחירה האדם משפיע גם על בחירתו הבאה.
כשפרעה הרגיל עצמו בבחירות שגויות וקשות, "הבה נתחכמה לו", "וימררו את חייהם" וכד', הוא הביא את עצמו למצב קשיות וכבדות הלב.
ואפשר ליישב בעוד אופן את עניין הבחירה החפשית שיש לכל פרט, ומנגד הנהגת הקב"ה בעולם הכללי. יש הפרש בין הנהגת הקב"ה בעולם בייחסו לכלל ישראל ולעולם כולו לבין הבחירה החפשית שיש לכל יחיד. אדם יכול להשפיע על בחירותיו בעתיד בכל מעשה ובחירה שעושה, אבל כלל ישראל מונהג ע"י הקב"ה ככלל.
הקב"ה בחר בנו כעם סגולה, בחר באברהם יצחק ויעקב, בחר במשה להוציא אותנו ממצרים, גם להם היתה הבחירה ללכת בדרך ה' או ח"ו להיפך, כמו שראינו אצל אברהם שהקב"ה העיד עליו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". (בראשית יח יט)
זאת אומרת שיש הנהגה פרטית על כל יחיד, והוא נמדד על פי כל מעשה, ויש הנהגה של הכלל, ששם הקב"ה מנהיג ע"פ רצונו. כמובן שכל יחיד ויחיד משפיע גם על הכלל, כמו שאמרו ״זכו אחישנה, לא זכו בעיתה״.
לפי זה יש עוד משמעות לאחדות בעם ישראל. מעבר לכל המעלות שיש בעצם האחדות מצד האהבה והאחווה שבה, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מכניסים עצמינו תחת הנהגתו והגנתו של הקב"ה על הכלל.
