ענבר לניר מגיעה למשחקים האולימפיים בפריז כאחת התקוות הגדולות של ישראל למדליה אולימפית. "אני מתרגשת ומצפה לזה, יש לי ציפיות מאוד גבוהות מעצמי, כמו שאני מאמינה שיש לסביבה ממני וזה רק אומר דברים טובים", אומרת לניר בראיון ל'דבר', לפני יציאת המשלחת לפריז.
נבחרת הנשים בג'ודו, בהובלת המאמן שני הרשקו, הגיעה לפריז חזקה ומלוכדת. זאת הפעם הראשונה שישראל משתתפת בכל אחד משבע קטגוריות המשקל לנשים במשחקים האולימפיים. הישג יוצא דופן שרק שתי נבחרות נשים נוספות זוכות לעשות בפריז – צרפת המארחת והמדינה השולטת בענף יפן. עד כה לא הגיעו הישראליות לקרבות המדליה והעיניים נשואות ביומיים הקרובים ללניר ורז הרשקו, הספורטאיות שהגיעו כמועמדות לעמוד על הפודיום.
לניר המתחרה בקטגוריית המשקל (עד 78 ק"ג) תחל היום (חמישי) את דרכה בשמינית הגמר מול המנצחת בין קהוסלן אוטגונבאייר ממונגוליה לוונסה קהלה מאקוודור. ברבע הגמר תחכה ככל הנראה למנצחת חושה סטינהאוס ההולנדית.
במהלך הקמפיין האולימפי לפריז הפכה לניר לאחת הכוכבות הגדולות של ענף הג'ודו, היא דורגה ראשונה בעולם, זכתה בשתי מדליות ארד באליפויות אירופה 2023 ו-2024, זכתה בתחרות המאסטרס ב-2023 והכי חשוב זכתה באליפות העולם ב-2023 שנערכה בדוחא, קטאר.

"הזכייה באליפות העולם היה הרגע הכי משמעותי ביותר מבחינתי, שם הפכתי מלהיות 'NOBODY' להיות מדורגת ראשונה", מודה לניר. "אלו רגעים מאוד עוצמתיים שהיו לי, כי אלו חלומות קטנים בדרך לאולימפיאדה שאני הצלחתי להגשים".
זאת תהיה ההופעה השנייה שלה במשחקים האולימפיים, לאחר שהעפילה לטוקיו ממש ברגע האחרון. במשחקים עצמם לניר ניצחה בקרב הראשון את מונחצצג אוטגון המונגולית באיפון מהיר תוך 18 שניות והודחה בשמינית הגמר על-ידי מיירה אגיאר הברזילאית.
"לפני טוקיו הייתי בסוג של מרדף הישרדות על הכרטיס. גם שם היו לי תחרויות מאוד טובות, אבל לא היה זמן לעבד או לחשוב", היא נזכרת. "רק אחרי שזה נגמר, קלטתי שהייתי באולימפיאדה. הגוף מגיב מהר, אבל למוח קשה לעכל. כשנגמרה האולימפיאדה היה לי רגע לנשום עמוק".
"בג'ודו יש לי את היכולת לבטא את עצמי"
לאולם הג'ודו לניר הגיעה לראשונה בכיתה א', בעקבות אמא שלה, שתאמנה בצעירותה תחת מי שהיום יו"ר האיגוד, משה פונטי. "הייתי ילדת חוגים", מספרת לניר. "הייתי בכל החוגים האפשריים. התעמלות קרקע ומכשירים, אקרובטיקה אווירית, בלט, סטפס. לא הייתי מסוגלת לשבת. לא הייתי מהילדות שרואות טלוויזיה ואוכלות במבה, לא היו רואים אותי בבית".
מה את זוכרת מהפעם הראשונה שלך על המזרן?
"אני לא אשכח את השיעור הראשון, כל כך שמחתי שאני יכולה לנוע בחופשיות במרחב. לבטא את עצמי בצורה פיזית, זה משהו שאני מאוד אוהבת בג'ודו זה שיש לי את היכולת לבטא את עצמי", אומרת לניר. "כבר באימון הראשון, המאמן הקפיץ אותי להתאמן בקבוצה של הגדולים יותר".
אחד היתרונות של לניר כספורטאית, הוא העיסוק הגופני לצד הג'ודו. לניר הייתה עד גיל 15 באקרובטיקה אווירית ועד גיל 13 למדה בלט. "הייתי עם נעלי פוינט והכל, המורה ממש לקחה את זה קשה כשעזבתי", היא מספרת ומודה שהעיסוק בסוגי ספורט נוספים תרם להצלחה שלה בג'ודו: "אני חושבת שלתת לילד להתנסות בכל כך הרבה חוגים מגוונים, נותן לו יכולות פיזיות גם של התמצאות במרחב. אני ממש מרגישה שזה עשה את ההבדל, יש משהו ביכולות הפיזיות שאני מביאה, שהן שונות ממי שעסק רק בג'ודו כל החיים שלו".

כשהפכה לג'ודאית מוכרת, לניר מינפה את ההצלחה כדי להיות מודל לילדות ונערות.
בפוסט שפרסמה דיברה בפתיחות על נושא דימוי הגוף כג'ודאית. "עד גיל 12 לא הייתי מוכנה להרים משקולת ששוקלת יותר משני קילו ושהצבע שלה לא היה ורוד. פחדתי להיות שרירית. פחדתי להיראות גברית. היה לי חשוב להיות יפה, החלום שלי היה שהבנים בכיתה יריבו מי יזמין אותי לסלואו בבת-מצווה הקרובה. האמנתי שאם הידיים שלי גדולות משלהם הסיכויים שלי הולכים ופוחתים. במועדון שלי הייתי הילדה היחידה והתאמנתי רק עם בנים, לא הייתה לידי ספורטאית בוגרת כדי לקבל את ההוכחה שאם אעשה לחיצת חזה לא יחשבו שאני בן בטעות. עד היום אני עומדת מול המראה ועפה על עצמי. כי השרירים שלי הם התכשיטים הכי יפים שלי".
"אני כותבת את הפוסט הזה לאותה ילדה בת 12 שהייתי, ולאותן ילדות שמתלבטות אם לקחת את המשקולת הכבדה יותר כי הן מפחדות מאיך שהגוף שלהן ייראה", המשיכה לניר. "להיות חזקה זה כל כך יפה, והיופי האמיתי מגיע מבפנים. וכשתעמדי עם המדליה על הצוואר בתחרות הכי חשובה בחיים שלך, את תגידי לעצמך תודה על ההחלטה לבחור להיות חזקה".

איך התחושה לייצג את המדינה במשחקים האולימפיים?
"אני חושבת שזאת זכות מדהימה ולא מובנת מאליו לייצג את המדינה בתקופה הזאת ולספק חדשות טובות. ספורט זה דבר שהוא מאחד ואני מייצגת את כל המדינה וכאשר אנחנו זוכים, אנחנו משמחים את כל המדינה. אני מגיעה עם המון מוטיבציה ורק מחכה להניף את הדגל".