הכטב"מים הפכו לזולים וזמינים יותר עבור אויבי ישראל. פיתוחים טכנולוגים חדשים מעניקים להם יכולות שונות לפגוע בכוחות הביטחון ובעורף. מדובר במגוון רחב של כלים מעופפים – החל ממה שמכונה "חימוש משוטט", דרך כטב"מים בעלי כנפיים קשיחות ש"מתאבדים על המטרה", ועד לרחפנים זעירים ומדויקים היכולים לשאת רק כמה עשרות גרמים של חומרי נפץ, אך מסוגלים להגיע איתם לנקודות תורפה תוך יכולות תמרון מדויקות להפליא.

במשך עשרה חודשים חיזבאללה "מתאמן באש חיה" בהטסת כלים שונים בזירה הצפונית, תוך שהוא משפר את יכולותיו. בישראל עולה הדאגה שמערכות ההגנה האווירית לא יעילות מספיק נגד איום הכטב"מים, על אחת כמה וכמה כשאלו ישוגרו בנחילים של עשרות כטב"מים זה לצד זה. ד"ר לירן ענתבי, מנהלת תוכנית טכנולוגיות מתקדמות במכון למחקרי ביטחון לאומי, מסבירה כיצד הגענו למצב שבו ישראל סובלת מפערים ביכולת ההגנה האווירית דווקא ביחס לכלים זולים ונפוצים.

"זה לא סיפור חדש", אומרת ענתבי, "ישראל מאוימת מכטב"מים כבר עשור וחצי. כחוקרת אני כותבת על זה כבר מ-2013. לכבוד עשור למלחמת לבנון השנייה, פרסמתי מאמר תחת הכותרת 'לשמר את היתרון בצד המדינתי', ובו תיארתי ארגוני טרור ומדינות אויב מגדילים את הפיתוח, הייצור של מערכות כאלה ואת השימוש בהן. זה שוחק את היתרון שלנו, ועשוי להוות איום משמעותי גם על העורף".

ענתבי מצביעה על הפער בין ההתפתחות בתחום ההתקפי לבין הכשלים ההגנתיים. "בעשור האחרון צה"ל עשה קפיצה משמעותית בכל הקשור לשימוש בכטב"מים התקפיים, איסוף מודיעין, הכוונת כוחות. אנחנו רואים את זה מעשרת חודשי הלחימה, איך השימוש בכטב"מים הוטמע בשטח ואיזה תפקיד משמעותי הכלים האלה משחקים. הבעיה היא שלא נעשתה כמעט שום התקדמות בצד ההגנתי.
"הנושא של מערכות הגנה מפני כטב"מים לא קודם מספיק, למרות שהלחימה באוקראינה בשנתיים וחצי האחרונות לימדה אותנו המון על הצורך הזה, ועל אפשרויות שונות להתמודד איתו. ממה שאני מבינה, נעשתה הרבה למידה מהזירה באוקראינה, אבל זה לא עבר ליישום, לא פותחו מערכות".

לדבריה, הבעיה הזו הלכה והחריפה עם הזמן. "בחודשים האחרונים האויבים שלנו – במיוחד איראן וחיזבאללה – זיהו שיש לנו בליינד ספוט דווקא באזור של הכטב"מים הפשוטים והזולים. יכולות הייצור של איראן זינקו, בין היתר בגלל המלחמה באוקראינה, שסיפקה לאיראנים לקוח כבד. לצד זה חיזבאללה קיבל הזדמנות להתנסות במגוון כלים 'על רטוב', במהלך המערכה המוגבלת שמתנהלת בצפון בעשרת החודשים האחרונים. כעת אנחנו עומדים בנקודה שחיזבאללה מתכנן לממש את האיום הזה בצורה נרחבת, ויש לו את היכולות".

"ההתקדמות הטכנולוגית מהירה להחריד, והאויב יודע להשתמש בזה נגדנו"

ענתבי טוענת שלישראל דרושה "שכבה חדשה של הגנה אווירית" לטובת ההתמודדות עם איומים אלו. "זה דבר שהעליתי במאמר שפרסמתי עם מפקד חיל האוויר לשעבר עמיקם נורקין בציון שנה למלחמה באוקראינה", היא אומרת, "כלומר כמעט שנה לפני שחיזבאללה התחיל להפעיל את הכטב"מים שלו נגדנו בצורה נרחבת ומשמעותית".

המערכות החדשות יידרשו להתמודד עם איתור הכטב"מים, ועם יירוטם. "דרוש מענה אפקטיבי הכולל מערכת מכ"ם שיודעת לזהות כטב"מים קטנים, נמוכים, איטיים, וגם כאלה שעשויים מפלסטיק או קרטון. זה ייעוד שונה מהמערכות שיש לנו. לצידה דרושה מערכת שתדע ליירט את הכטב"מים האלה. כמובן שיש פה גם מרכיב כלכלי. היירוט צריך להיות זול, כי הכטב"מים שמשוגרים עלינו מאוד זולים.
"אוקראינה משתמשים במקלעים וברחפנים קטנים וזולים, שמתאבדים על כטב"מים, אני מקווה שאנחנו נייצר פתרונות טובים יותר מאלו. אולי מערכת הלייזר שעתידה להגן עלינו מרקטות תוכל לכסות גם את הכטב"מים, אם היא תחובר למכ"ם מתאים".

לדבריה, "הבעיה הייתה מלכתחילה שלא היינו עוסקים מספיק בלמידה ובניין כוח. הרי האיומים שמופעלים נגדנו היום הודגמו היטב במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, זו לא הפתעה כמו מתקפת 7 באוקטובר. רוסיה הפעילה מערכות איראניות, אז ברור שגם חיזבאללה ויתר אויבינו מחזיקים בטכנולוגיות האלה".

היא מציעה לא להסתפק בפיתוחים טכנולוגיים לבעיות הנוכחיות, אלא לשנות את האופן שבו נראה תהליך זיהוי הצרכים הטכנולוגיים, הפיתוח וההטמעה בכלל. "האויב השיג את היתרון בתחום הזה לא במזל ולא בחסד, אלא בצורה של למידה מתמשכת, התנסויות, תיקונים, שיפורים, שלב אחר שלב. לכן גם אם נצליח לייצר פתרונות למצב הנוכחי, עדיין נאלץ להמשיך להתכונן ליום שאחרי.
"אנחנו חיים בתקופה שבה ההתקדמות הטכנולוגית מהירה להחריד, והאויב שלנו מספיק גמיש ומתוחכם כדי להשתמש בזה נגדנו. לכן אנחנו לא נדרשים רק למערכות הגנה חדשות מכטב"מים – אנחנו נדרשים לשנות את אופני הלמידה וההטמעה של טכנולוגיות בבניין הכוח".

גם לכך נותנת ענתבי דוגמא מהמלחמה באוקראינה: "בצבא אוקראינה גייסו הייטקיסטים ואנשי מדע לתפקיד חדש שהומצא במלחמה – קצין טכנולוגי. מדובר על קצין שמלווה גדוד ולומד את האתגרים הטכנולוגיים שאיתם הגדוד נאלץ להתמודד. משם הקצין חוזר למרכזי הפיתוח ולתעשיות הביטחוניות, ועם הידע שהוא מביא מהשטח הם מייצרים פתרונות".

"בסופו של ההליך הקצין הוא זה שמביא את הפתרונות חזרה לגדוד שלו ומוביל את ההטמעה שלהם", היא מסבירה, "זה דוגמה לשיטה חדשה של 'מרוץ טכנולוגי' שמיועד לא רק לאיומים גדולים כמו נשק גרעיני וטילי שיוט ארוכי טווח, אלא לבעיות הקטנות שהחייל הפשוט בטנק או בחיל הרגלים מתמודד איתן ביומיום".