דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי כ"ו בסיון תשפ"ו 11.06.26
26.8°תל אביב
  • 27.6°ירושלים
  • 26.8°תל אביב
  • 26.2°חיפה
  • 27.0°אשדוד
  • 31.7°באר שבע
  • 40.0°אילת
  • 31.2°טבריה
  • 28.3°צפת
  • 28.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דעות ופרשנויות

דעה / לעובדים אין נכסים אדירים או כוח פוליטי גדול, הם יכולים רק לעבוד או לשבות

העובדים תמיד עמדו ויעמדו לצד החיים. זה לא כיף לשבות, אבל חייהם של החטופים שהולכים ונמוגים מחייבים שימוש במוצא האחרון

העצרת למען שחרור החטופים בתל אביב (צילום: ניצן צבי כהן)
העצרת למען שחרור החטופים בתל אביב (צילום: ניצן צבי כהן)
יהל פרג'
יהל פרג'
צרו קשר עם המערכת:

כשהנאצים שלחו למחנות הריכוז 400 מיהודי הולנד בפברואר 1941, החליטו מאות אלפי עובדים הולנדים לשבות. "החזירו לנו את יהודינו!" הם קראו ברחובות, "החזירו לנו את יהודינו!" צעקו הכרזות מהקירות "החזירו לנו את יהודינו!" דרשו העובדים, שהשתמשו בכוח השביתה כדי לשמור על החיים, כדי להציל חיים. רבים מהעובדים ההולנדים ששבתו – בשירותים העירוניים, בבתי הספר, בנמל ובחנויות רבות, שילמו מחירים כבדים. אך המטרה – הצלת חיים – קדושה.

כשהעובדים בישראל שבתו ב-2012 בדרישה לקלוט את עובדות ועובדי הקבלן להעסקה ישירה, זה היה בשביל החיים. ב-2017, כשהעובדים הצטרפו למחאה להעלאת קצבת הנכות, זה היה עבור החיים, וכשהעובדים השתתפו במחאה הגדולה למען שוויון ללהט"ב – זה היה כי העובדים תמיד עומדים לצד החיים.

הבשורות הקשות על הרצח של הירש גולדברג-פולין, אורי דנינו, כרמל גת, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי ועדן ירושלמי ז"ל בידי מחבלי החמאס המתועבים היכו את עם ישראל בתדהמה. הכאב פילח את הלב האישי והלאומי. אי אפשר לקבל יותר את המציאות שבה למעלה ממאה ישראלים מוחזקים בשבי ואף אחד לא בטוח. ישראלים רבים שאלו את עצמם אתמול – מה אני יכול לעשות כדי להציל את החטופים?

לעובדים אין נכסים גדולים או כוח אדיר. אבל יש להם יכולת לעבוד או לשבות. זו לא פוליטיקה וזו לא אלימות. זה הכוח היחיד שיש לעובדים כדי להשפיע על המציאות, לתמוך במשהו או להתנגד אליו. למרות ההסתה נגד העובדים ויו"ר ההסתדרות ביממה האחרונה, זה לא כיף לשבות. הם משתמשים בכלי הזה כמוצא אחרון. והאם חייהם של החטופים שהולכים ונמוגים אינם מצדיקים שימוש במוצא האחרון?

נפגשתי עם משפחות רבות של חטופות וחטופים ב-11 החודשים האחרונים. ורבים מהם עובדים במגזר הציבורי. בבתי החולים, בקופות החולים, בבתי הספר, בעירייה. מקומות העבודה שכולם נזקקים להם או עובדים בהם. מגיע להם לדעת שגם החברים והחברות שלהם לעבודה שותפים במאבק.

מקום העבודה הוא מרכיב זהות מרכזי. אלו האנשים שאיתם חולקים חלק נכבד מהיום, ושם נרקמות חברויות, מסורות, אהבה וקירבה. לצאת למחאה עבור האחיות והאחים שלנו, דווקא במסגרת מקום העבודה, זה ברור מאליו.

הציווי היהודי 'ובחרת בחיים', ציווי עתיק ועמוק ובעל משמעות אדירה, מחייב לקדש את החיים בשני המובנים – גם את החיים עצמם על פני המוות, וגם את האנשים החיים שאפשר עוד להציל. עם ישראל הוא עם שואף חיים, אור ודרור. זה ה-DNA הישראלי, כוח החיים, הבחירה בהם. עם שלחם לאורך כל הדורות עבור חיים צודקים יותר, טובים יותר, ולמען החיים עצמם.

ההחלטה לשבות בדרישה לעשות כל שניתן כדי להציל את החטופים והחטופות היא חלק מה–DNA של העובדים. נמשיך תמיד לעמוד לצד החיים.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!