"לא הייתה הנחיה מה עושים במקרה של פשיטה. היינו אמורות להמשיך לשבת מול המסך בחמ"ל" – כך סיפרה היום עמית ירושלמי, ששירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז עד אוגוסט 2023, ל'וועדת החקירה האזרחית' לאירועי 7 באוקטובר. בהמשך העידו גם התצפיתנית מרגרט ויינשטין ששירתה בנחל עוז במשך כשנה וחצי, עד סוף ספטמבר, ושל רוני ליפשיץ, ששירתה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז עד זמן קצר לפני 7 באוקטובר.

איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, שנרצחה במוצב נחל עוז, אמר בפתח ישיבת הוועדה כי עדויות התצפיתניות הן "עדויות שמתקשרות בקשר ישיר למה שיקרה עוד יומיים: 19.9, הרגע שבו ממשלת ישראל תשיב על העתירה שלנו לבג"צ ותפרסם את עמדתה באשר לדרישתנו להקמת ועדת חקירה ממלכתית", אמר אשל. "ומכאן אני פונה לאזרחי מדינת ישראל. האזינו לעדויות של הבנות היקרות ותגידו אתם: האם זה לא מובן מאליו שחייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי שהעדויות הללו ישמעו בפניהם?"

כ-30 טנדרים עם מחבלים ודגלי חמאס, כל יום

"הכינו אותנו לתרחיש כזה (פשיטה, א.ג.). כל הזמן דיברו על זה, זה כל הזמן היה בסדר היום. כל הזמן אמרו שזה יקרה", אמרה ירושלמי, ובמענה לשאלתו של אלוף (מיל') אייל בן ראובן 'מה אמרו שיקרה?', אמרה "שיש תרחיש כזה שתצא מנהרה או שיחדרו מחבלים מישראל. היה תרחיש כזה. תמיד דיברו על זה, קראו לזה פשיטה". ירושלמי הוסיפה כי במצב של פשיטה, היה עליהן לרוץ למיגונית או לחמ"ל, ולהמשיך לשבת מול המסך.

ירושלמי סיפרה על אימוני חמאס שהיתה עדה להם. "חשוב להגיד שאני הייתי בחמ״ל עד סוף אוגוסט. אני השתחררתי בתחילת ספטמבר, אז מה שראיתי זה עד סוף אוגוסט", אמרה ירושלמי. "ראיתי אימונים, פעם זה היה אימון פעם בחודש, פעמיים בחודש. זה הפך להיות לפעם בשבוע, ולאט לאט גם כמה פעמים בשבוע, וגם כמה פעמים ביום. ראיתי גם שינוי איפה האימון מתקיים. היו כמה פעמים שהאימון לא התקיים במתחם אימונים, שזה גם היה חשוד".

"ראיתי התגברות של הפרות סדר על הגדר, בתקופה האחרונה היו הפרות סדר משוגעות", העידה ירושלמי. "ובנוסף לזה היה גם את שיירת הטנדרים, שבספירה האחרונה שלי היו ממש שלוש פעמים ביום שיירה של טנדרים שנוסעים מנתיב העשרה לכרם שלום, כשלושים טנדרים שיש עליהם מחבלים, דגלי חמאס ופלסטין".

"הן הכירו כל אבן וכל קפל קרקע, את ה'חקלאים' ואת ה'צפרים'"

ארז פרייס, אביה של התצפיתנית נועה פרייס ז"ל, שנרצחה במוצב נחל עוז, העיד על מה שבתו סיפרה לו מהשירות בגבול עזה ומההיכרות המעמיקה שלה עם הגזרה. בהמשך פרייס סיפר על ההגעה למוצב באותה שבת, והפנה שורת שאלות נוקבות שלדעתו ראוי שיישאלו בוועדת החקירה הממלכתית לכשתקום.

"נועה הקפידה על ביטחון שדה, ולא סיפרה על כל אירוע שהיה", העיד פרייס, שדיבר על היכולת להתמודד עם ההפגנות על הגדר. "בגדול, את המסר העיקרי היא ידעה להעביר, שיש באמת את ההתפרעויות האלה על הגדר, ושנותנים להם להתקרב, ובעצם אותה הכלה תמידית שנותנים להם להגיע עד לגדר הקרובה".

"יש את מערכת הרואה יורה, ושאלתי אותה למה משתמשים בזה, לא רק להרחיק אלא באמת לפגוע באלה שחוצים את הגדר הראשונה, והיא אמרה שאסור", אמר פרייס. "זה מאוד הפתיע אותי, אז בשביל מה יש לכן מערכת כזו? זו מערכת שהוקמה בשביל לירות מרחוק. היא הסתכלה עליי כאילו 'מה פתאום, אסור לירות באנשים ככה סתם עם רואה יורה. אפשר לירות במרחק 300 מטר מהם'. זה הפתיע אותי. בשביל מה זה קיים? ואז שאלתי את עצמי מה יקרה אם יתחילו אנשים פשוט לצעוד לעבר הגדר, לא אחד-שניים, עשר או חמישים, אלא עשרות אלפים".

"שאלתי את עצמי ואת החברים שלי את השאלה הזו, מה יקרה אם מעזה יצעדו עשרות אלפי אנשים? מה? ירו בכולם? הרי לא ירססו עשרות אלפי אנשים", אמר פרייס. "אני מחבר את זה שוב, מה הצבא בעצם חשב על אירוע כזה, איך הוא התארגן לזה. אנחנו יודעים היום שצמצמו את כל הכוחות. זו שאלה שמאוד מפתיע אותי שהצבא לא העריך את היכולת הזו של החמאס. זה בעצם מה שקרה בסוף. אלפי אנשים, הרבה יותר איכותיים מאשר סתם אזרחים שהולכים עם ידייים מורמות, אלא לוחמי קומנדו בסוף פשטו על המדינה".

"הן הכירו כל אבן, כל קפל קרקע, הן הכירו את ה״חקלאים״ ואת ה״צפרים״ בפנים שלהם. הן ידעו למי מותר להגיע ולמי לא. רק הן, בתמימות שלהן של ילדות, חשבו שבאמת אלה צפרים".

"הן היו רובאיות 02, התצפיתניות. לא היה להן נשק", אמר פרייס. "הן לא ידעו, לא היו מתורגלות במה הן אמורות לעשות כשיש פשיטה על הבסיס. הן ידעו לרוץ למיגונית. הן לא ידעו מה לעשות במצב שתוקפים את הבסיס, לא נערכו לפשיטה. כששאלנו את המפקדים ״מה אמרתם לבנות לעשות במצב כזה כשיש תקיפה על הבסיס״? התשובה היא ״לא אמרנו להן, זה לא היה תרחיש בכלל.""

"אני רוצה לדעת כמה חיילים נשארו בבסיס הזה בחג. איפה עמדו החיילים האלה? האם הם יצאו לכוננות עם שחר והיו על הגדר כמו שהנוהל מחייב? ואז הבסיס נשאר ללא חיילים? האם היו חיילי מפקדה? האם הם היו עם נשק? האם נשארו חיילים, לוחמים אני מתכוון, שנשארו בבסיס והוקפצו לעמדות להגן עליו? האם הם לא קפצו להגן עליו? אני שואל את השאלות כי אני לא יודע את התשובות. אני רוצה לסייג עוד פעם, שמעתי מסיפורים ושמועות וכאלה. אני חושב שהצבא צריך לעשות את התחקיר הזה, לא אני צריך להתבסס על שמועות".

"כל דבר שהתכוננו אליו די קרה בחודשים האחרונים"

מרגרט ויינשטיין שירתה במשך שנה וחצי כתצפיתנית בבסיס נח"ל עוז, ושבועיים לפני 7 באוקטובר עברה לבסיס אורים שנמצא גם הוא באוגדת עזה.

"ברור שהרגשנו שמשהו קורה, זה היה באוויר", אמרה ויינשטיין. "זה דובר רק במעגל של החמ״ל שלנו, אנחנו והמפקדות. אבל זה היה חד משמעי, מאוד ברור שיקרה משהו. המתח חד משמעית עלה. בכל זאת אירוע כל יום, מאירוע אחד בחודש".

"בחודשים האחרונים זה היה הרבה, באמת כל סוג של אירוע, אם זה ירי לכיוון הכוחות, חדירה של הגדר לשטח שלנו, גם חדירה מלאה לשטח שלנו, לא רק בתוך הספארי (מרחב החיץ בין הגדר העזתית לישראלית, א.ג.)", אמרה ויינשטיין. "היו לנו הפגנות, היו לנו אימונים, סיורים, היה לנו מטענים, היה לנו באמת כל דבר שהתכוננו אליו די קרה בחודשים האחרונים".

"כמויות של מאות אנשים הגיעו בכל רחבי הגזרה", אמרה ויינשטיין. "אזרחים, מפגינים, מגיעים עם דגלים ומנסים להרוס את הגדר, נכנסים לתוך הספארי ולקחו שלטים מעמדות צלפים. לקחו כל מיני דברים, וגם פוצצו מטענים ב-50 מטר, ב-100 מטר, לפעמים קצת יותר. היה ברור שזה יותר כוונה של לבחון אותנו מאשר באמת לעשות נזק, לבחון כמה זמן לוקח למטען להתפוצץ, ואיך אנחנו מגיבים לזה. זה היה לנו די ברור שזו הכוונה שלהם – לבחון אותנו."

"כל הזמן נתקלנו בתקלות, היו תקלות שגם לקח הרבה מאוד זמן לתקן", הוסיפה ויינשטיין. "למשל מצלמות שנפלו, מצלמות שכבר עבדו פחות טוב אז ראינו הרבה פחות טוב. היו את הבלונים (בלוני התצפית, א.ג.) שכל החודשים האחרונים לא היו בלונים, היה בלון אחד באוויר".