עשרה חודשים לתוך כהונתו של חאבייר מיליי, הנשיא הארגנטינאי הליברטריאן, והכלכלה במדינה במצב עגום. מיליי נקט שורה של צעדים כלכליים, כמו פיחות חריף של הפסו אל מול הדולר, קיצוצים מאסיביים בהוצאה הממשלתית והסרת רגולציות ממשלתיות. במהלך כהונתו, מיליוני ארגנטינאים ירדו אל מתחת לקו העוני, הפעילות הכלכלית הלכה והצטמקה, והאינפלציה זינקה. 

לפי סוכנות הסטטיסטיקה של הממשלה הארגנטינית, במחצית הראשונה של 2024, 52.9% מהאוכלוסייה הארגנטינאית חיה מתחת לקו העוני, עלייה חדה מ-41.7% במחצית השנייה של 2023, לפני כניסת מיליי לתפקיד. מדובר בהתווספות של 3.4 מיליון ארגנטינאים לאוכלוסייה שחיה מתחת לקו העוני. שיעור האוכלוסייה שחי תחת עוני כבד (הכנסה של פחות מ-2.15 דולרים ליום) עלה מ-11.9% ל-18.1%, גידול של כ-1.9 מיליון בני אדם. 

דצמבר 2023: אינפלציה של 200%

לפי התחזית האחרונה של ה-OECD, שהתפרסמה החודש (ספטמבר), הכלכלה הארגנטינית צפויה להצטמק ב-4% ב-2024. המספר עודכן כלפי מטה ב-0.7 נקודות האחוז בהשוואה לתחזית מאי של הארגון. מספר זה מציב את ארגנטינה בתחתית מדינות ה-G20 (20 המדינות בעלות הכלכלות המובילות).

ההידרדרות החלה לפני כניסתו של מיליי לתפקיד, אך החמירה במהלך כהונתו. ב-2023, הצטמקה הכלכלה הארגנטינאית ב-1.7%. הגידול בעוני והפגיעה בפעילות הכלכלית נבעו, בין השאר, מהאינפלציה הגבוהה. האינפלציה בארגנטינה הגיעה בחודש דצמבר, שבו החלה כהונתו של מיליי, ליותר מ-200%. שיעורי אינפלציה כאלה משמעם אי-ודאות קיצונית שמשתקת את הכלכלה. המשמעות הנוספת היא שחיקה של כוח הקנייה, שמחריפה את העוני. 

במהלך הכהונה של מיליי, המשיכה האינפלציה לעלות עד לשיא של כמעט 300% באפריל האחרון. מאז היא במגמת ירידה, ובאוגוסט היא הגיעה ל-236.7%. אחד מצעדיו הראשונים של מיליי כנשיא היה פיחות (הורדת שער המטבע) של יותר מ-50% בערך הפסו הארגנטיני אל מול הדולר. הטענה הייתה שפיקוח על תנועות הון שמר את שער המטבע רחוק מערכו לפי השוק. 

מכיוון שפיחות מעלה את מחירי הייבוא (הייבוא נרכש בדולרים, שמחירם בפסו עולה) הוא מחריף את האינפלציה. הדבר משפיע לא רק על מחיריהם של מוצרי הצריכה המיובאים, אלא גם על מוצרים המיוצרים בארגנטינה תוך שימוש בתשומות מיובאות. ואכן, קצב עליית האינפלציה זינק לאחר הפיחות. מ-160.9% בנובמבר ל-211.4% בדצמבר ו-254.2% בינואר. 

לצד הפיחות, החיל מיליי קיצוצים נרחבים בתקציב הממשלה. בקמפיין הבחירות הוא הבטיח להשתמש ב"מסור חשמלי" על ההוצאה הציבורית.

לפי דו"ח מאוגוסט האחרון, ב-2024 קיצצה הממשלה הארגנטינית בהוצאות בשווי 5.4% מהתוצר – היקף קיצוצים עצום. רוב הקיצוץ (3.7% תוצר) הגיע מהעברות שונות, בעיקר מפנסיות, מסובסידיות ומהעברות לממשל מקומי. 1.4% תוצר נוספים קוצצו מהשקעות בתשתיות ו-0.3% התוצר שנותרו נגרעו מכוח האדם בשירות הציבורי. 

בינתיים, שילוב קווי המדיניות הללו הובילו לזינוק באינפלציה ובעוני, ולהאטה כלכלית חריפה. מיליי הבטיח לאזן את התקציב במדינה, אך לפי קרן המטבע הבינלאומית, קיצוצים בזמן האטה לא משפרים את מצב החוב הלאומי. הסיבה לכך היא שהקיצוצים גורמים לפגיעה בכלכלה, וזאת מביאה להצטמצמות התוצר ולהפחתת ההכנסות ממסים. 

משקיעים ייצבו את הכלכלה, או ייצרו בועה

ההתפתחויות הכלכליות העגומות מתבטאות גם בתמיכה הציבורית במיליי, שהלכה והידרדרה עם הכלכלה. לפי בלומברג, 58% מהציבור הביע תמיכה במיליי בינואר, חודש לאחר כניסתו לתפקיד. זאת לעומת 39% שהתנגדו לו. החודש (ספטמבר) 53% הביעו תמיכה בו, בעוד 47% התנגדו לו. בסקר אחר, שנערך לפני כשבועיים על ידי חברת הייעוץ זובן-קורדובה, 57.3% השיבו שאינם מרוצים מתפקוד הממשלה, ורק 20.3% הביעו סיפוק – ירידה מאסיבית ביחס לתחילת הכהונה. 

מיליי מקווה שהקיצוצים, הפיחות, והדה-רגולציה, ימשכו משקיעים לארגנטינה וייצבו את הכלכלה. האינפלציה הולכת ומאטה ותחזית ה-OECD צופה צמיחה של 4% ב-2025, שתחל את ההתאוששות של ארגנטינה מהמשבר בעקבות האינפלציה האחרונה. מנגד, מדיניות הקיצוצים מאטה את הכלכלה ויוצרת אי-יציבות, שעלולה למנוע מהאיזון התקציבי המיוחל להגיע. 

בעיה נוספת בתקווה שהמשקיעים יושיעו את ארגנטינה, מגיעה מנסיון העבר של המדינות הדרום-אמריקניות. בשנות ה-90', לאחר בום כלכלי בעקבות ליברליזציה של תנועות ההון, סבלו מדינות דרום-אמריקה ממשבר קשה ומתמשך, כאשר כניסת ההון הופסקה כמעט בבת אחת ובמקומה הון רב עזב את המדינות. 

לפי חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, יש לכך כמה סיבות. ראשית, רוב ההשקעות שנכנסו כתוצאה מליברליזציה מגיעות לנכסים קיימים ולא להרחבת ההשקעות הריאליות. המשמעות היא שבמקום להרחיב את כושר ההכנסה של הכלכלה, הכניסה המהירה של הון בינלאומי עלולה ליצור עלייה וניפוח של מחירי הנכסים. בשלב מסוים הבועה מתפוצצת, ותנועת ההון מתהפכת. 

סיבה נוספת היא שהליברליזציה מאפשרת לחברות ולפרטים ארגנטינאים ליטול חוב רב במטבע חוץ (דולר). אך אם ערך הדולר עולה, נטל החוב הופך כבד, מה שעלול להביא לעצירת קווי האשראי ולקריסה. עצם בריחת ההון מהווה לחץ על הפסו, ולכן היא מחריפה את המשבר על ידי ירידת ערך נוספת שלו. 

ירידת הערך הראשונית יכולה להיות מוצתת מזעזוע עולמי שאינו קשור באופן ספציפי לארגנטינה. מחקרים מצאו, שמכיוון שמשקיעים רואים בנכסים דולריים מפלט בטוח יחסית, הם יעבירו את הונם לדולרים בזמני האטה ואי-ודאות עולמיים. 

המשמעות היא שגם אם כסף בינלאומי ייכנס לארגנטינה בעקבות צעדיו של מיליי, לא ברור אם כניסה זו תיטיב עם הכלכלה הארגנטינית לאורך זמן. השאלה היא האם הכסף ינותב לפרויקטים שיחזקו את הכלכלה במדינה, או שייצור בועה זמנית שתתפוצץ.