כשאניל דיסוזה (43) הותיר את אישתו, שני ילדיו ואמו במדינת קרנאטקה שבדרום הודו, והגיע  לעבוד בישראל לפני 11 שנים, הוא לא יכול היה לשער שיקלע לאזור מלחמה ויהיה בעצמו חלק ממשפחות החטופים. "בהתחלה עבדתי שנתיים בראשון לציון ואז שש שנים עבדתי בנתניה. לפני שלוש שנים פגשתי את משפחת קופרשטיין, את טל ואת ג'ולי ואת בר". 

טל קופרשטיין, אביו של בר, שנחטף לעזה ממסיבת הנובה שבה עבד כמאבטח, נפצע קשה בתאונת דרכים לפני ארבע שנים, כשמיהר, כחובש במד"א, לטפל בנפגעי תאונת דרכים אחרת. מאז בר, הבכור בין חמשת הבנים במשפחה, הקדיש את חייו לטיפול באביו ובסיוע למשפחה, עד שנחטף.

שישה צלצולי טלפון
"בדרך כלל", מספר דיסוזה, "אני מתעורר כל בוקר ב-07:00. באותו בוקר ג'ולי העירה אותי ב-06:30, וביקשה ממני להתקשר לבר, כי היו אזעקות והיא שומרת שבת. התקשרתי אליו, אחרי שישה צלצולים הוא ענה. שאלתי אותו: 'בר איפה אתה?' והוא אמר לי: 'אני בדרך הביתה'. זה היה הדבר האחרון ששמענו ממנו. אמרתי לג'ולי את מה שהוא אמר, ואחר כך הטלפון שלו כבר לא היה זמין. ב-11:00 בבוקר שלחו לנו את הווידאו שבו רואים את בר שוכב עם החבל על הצוואר, ואז הבנו שהוא חטוף.

"בשנים שאני בישראל לא שמעתי כל כך הרבה אזעקות, פחדתי. כל דקה וכל שנייה היה נורא, פחדתי מאוד מאוד. רק ביום ראשון הבנתי מה קורה דרך הטלוויזיה והרשתות החברתיות. אני חסר מילים. איבדנו את כל מה שטוב".

אניל דיסוזה: "אני דתי, נוצרי, כל בוקר וכל לילה אני מתפלל עבור בר ועבור כל החטופים שיחזרו למשפחות שלהם ויהיו מאושרים" (צילום: יונתן בלום)

"מאז שבעה באוקטובר אמא שלי שואלת אותי כל יום מה שלומי ומה קורה. אני אומר לה שהכל בסדר. הם סובלים הרבה. אני לא מספר להם מה באמת קורה כאן, כי הם דואגים לי מאוד"

הרגשה כבדה
מאז אותו יום נורא המשפחה כולה – האבא טל, האמא ג'ולי, האחים הצעירים; ופאינה ומיכאל, הוריו של טל, שאצלם בר התגורר בשנים האחרונות – ודיסוזה יחד איתם, עוברים מסע מטלטל בין פסגות של תקווה לשחרורו לתהומות של החדשות על חטופים שנרצחו. "יש הרגשה כבדה מאוד במשפחה, הם מנסים בכל הכוח שלהם.

"בחודש הראשון טל וג'ולי לא רצו לאכול, לא רצו לשתות. הזמנתי אותם לאכול אבל הם לא רצו. באחד הבקרים באותה התקופה שמעתי את ג'ולי בוכה וצועקת במקלחת. טל לא הבין מי צועק, ובגלל שקשה לו מאוד להתבטא אז גם הוא צעק. זה היה מאוד עצוב". 

בר זה אח
כדי שלעובד שמטפל באביו יהיה חדר פרטי בדירה, בר פינה לפני שלוש שנים את חדרו ועבר להתגורר בבית סבו וסבתו. "אני חש אליו קירבה גדולה", אומר דיסוזה. "בר הוא כמו אח שלי. אני מרגיש שהוא לא פה, אני חושב עליו בתקווה שיחזור אל המשפחה שלו".

מיכאל ופאינה, סבו וסבתו של בר קופרשטיין, ודודתו אורה קופרשטיין. דיסוזה: "בר הוא כמו אח שלי. אני חש אליו קירבה גדולה" (צילום: יהל פרג')

דיסוזה הגיע למשפחת קופרשטיין שנה אחרי התאונה של טל, שנה שבה ניסתה המשפחה להתמודד בעצמה עם המצב המאוד מאתגר. "עם 5 ילדים זה קשה מאוד", אומר דיסוזה, "ואחרי שבר נחטף זה היה להם עוד יותר קשה, כי בר עזר ולקח אחריות על כל דבר שטל עשה עד לתאונה. בר הוא איש חזק מאוד, עובד קשה, אפילו בשבת הוא הלך לעבוד כדי לתמוך במשפחה שלו. אני מרגיש שממש בחסדי השם פגשתי את המשפחה הזו, אני מאוד אוהב אותם, הם מאוד מאוד נחמדים ואדיבים.

התקדמות גדולה
"השנה הזו חיברה אותי עוד יותר למשפחה. לפני 7 באוקטובר הייתי עם טל רוב הזמן בבית, במזגן. עכשיו אנחנו הולכים לכל מקום ביחד. בכל מוצאי שבת אנחנו הולכים להפגנה פה בחולון ובימי רביעי אני מלווה את טל ליום שלם בכיכר החטופים; הלכנו לתפילה בכותל; לפני שבועיים טסנו עם עוד משפחות לבית כנסת ברומניה. 

"ארבע פעמים בשבוע אני הולך עם טל לפיזיותרפיה. חלק מהזמן עובדים בבריכה ואני עוזר לו להחזיק את הצוואר. בחודשים האחרונים הוא עושה התקדמות גדולה. לא חלמתי לראות אותו עומד לבד, כשאף אחד לא עזר לו, כמו שהיה בבית הכנסת ברומניה. זה ממש נס. ממש נס. זו הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שאני רואה אותו ככה.

דיסוזה בתפילה להשבת החטופים בכותל (צילום: יהל פרג')

"לטל ולי יש רגעים שהם רק שלנו, למשל הוא נוסע בכיסא גלגלים, אני צועק לו: 'תאט תאט' והוא צוחק. באזעקות אני לוקח אותו מהר לחדר המדרגות, זה המיגון שיש כרגע. 

"לפני כמה חודשים ביקרנו בשטח של הנובה. ראיתי את זה בעיניים שלי וזה היה קשה. כשאנחנו מגיעים למפגשים עם משפחות החטופים כולם מאוד נחמדים אלי, מתייחסים אלי כאילו אני חלק מהמשפחה. התחברתי במיוחד עם אלי, אבא של עידן שתיוי, שגם נחטף מהמסיבה. הוא היה איתנו ברומניה".

המשפחה בהודו דואגת
בבית בקראנטקה, בני משפחתו, אימו, אשתו ושני ילדיו, חוששים לגורלו. "מאז שבעה באוקטובר אמא שלי שואלת אותי כל יום מה שלומי ומה קורה. אני אומר לה שהכל בסדר. הם סובלים הרבה, אני לא מספר להם מה באמת קורה כאן, כי הם דואגים לי מאוד. המשפחה שלי אמרה לי: 'תחזור עכשיו הביתה' ו'ישראל הולכת למלחמה'. בחודשים הראשונים, כשהיו הרבה אזעקות באזור המרכז, אמרתי להם שלא ידאגו ויתפללו, שישוע יעזור ויציל אותנו. אני דתי, נוצרי, כל בוקר וכל לילה אני מתפלל עבור בר ועבור כל החטופים שיחזרו למשפחות שלהם ויהיו מאושרים.

בר יחזור
"אני מבקש מראש הממשלה לעשות הכל כדי שהחטופים יחזרו. כשהודיעו ששישה חטופים נרצחו ממש נלחצתי. מה קורה עם בר? זו הייתה נקודה נמוכה מאוד. אני מפחד עליו. בהתחלה חשבתי עליו ואז על כל השאר. חברים שלי אמרו לי שאולי הגורל שלו נחרץ, אבל הלך הרוח שלי הוא שהוא חי, ככה גם אמרתי לחברים שלי: 'בר חי. הוא יחזור, הוא יחזור, הוא יחזור'".