דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת ח' בחשון תשפ"ה 09.11.24
24.8°תל אביב
  • 21.2°ירושלים
  • 24.8°תל אביב
  • 25.9°חיפה
  • 24.1°אשדוד
  • 26.2°באר שבע
  • 29.4°אילת
  • 26.6°טבריה
  • 20.7°צפת
  • 26.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

"אני רוצה לזעוק את זעקתו של הדור שלי: להתחבא מתחת לשולחן זה לא מעניק ביטחון!" 

אלישבע אס-קורלנדר (צילום: יונתן בלום)
אלישבע אס-קורלנדר: "כדי שהחדר שלי באלמגור ירגיש לי בית הבאתי שתי בובות, קולאז'ים, גביעים שזכיתי בכדורסל וכוננית" (צילום: יונתן בלום)

היא משתתפת בהפגנות, משחקת כדורסל, אוהבת טיולים וצחוקים עם חברות, אבל יותר מהכל היא מתגעגעת למיטה שלה: "מאז שעזבנו את בית הלל עברתי ארבע מיטות. הקושי בגעגוע הזה הוא שאני לא יודעת מתי הוא ייגמר, מתי אחזור הביתה". אלישבע אס-קורלנדר, בת 13, שנה מחוץ לבית

מיכל מרנץ
מיכל מרנץ
כתבת חינוך
צרו קשר עם המערכת:

"את הילדים שיהיו לי", מבטיחה אלישבע אס-קורלנדר (13), "אגדל בבית הלל. העתיד שלי שם". העתיד שם, במושב הצפוני שממנו התפנתה עם אמה ואחותה הגדולה, עמליה, אבל ההווה במושב אלמגור, מצפון לכנרת, שבו קבעו את ביתם הזמני. אביה ואחותה הצעירה מתגוררים במושב כחל. 

הפינוי
"כשנסענו הביתה בשבעה באוקטובר מחופשה שהיינו בזיכרון יעקב, אחרי ששני הדודים שלי הוקפצו למילואים, קנינו עציצים. עדיין לא הבנו מה קורה, ואז, באותו יום התפננו – בהתחלה לבית של סבא וסבתא של חברים קרובים שלנו בכנרת, ואחרי זה לעוד בית של חברים בכחל, ואז לכאן. 

"הלילה הראשון בבית באלמגור היה חוויה מורכבת, כי מצד אחד הרגשתי עצב, פתאום לא-להיות-בבית הפך להיות אמיתי, ומהצד השני הייתה תחושה של ביחד, שאנחנו דואגות אחת לשנייה. כדי שהחדר שלי באלמגור ירגיש לי בית הבאתי שתי בובות, קולאז'ים, גביעים שזכיתי בכדורסל וכוננית. אבל יש דברים שאי אפשר לשחזר: בבית יש לנו קיר אחד ירוק וקיר צהוב מרקר, והיה לי חדר משלי עם ארון משלי שאני לא צריכה לחלוק עם אחותי ועם אמא. עכשיו חלק מהבגדים שלי עדיין במזוודה.

ג'וק
"במושב קיבלו אותנו מאוד יפה, צירפו אותנו לכל הקבוצות ווטסאפ שצריך, אבל קשה פה. חם באלמגור יותר מאשר בבית הלל ויש פה ג'וקים. פעם חפפתי ראש בכיור וקפץ עלי ג'וק".

געגועים
"אני מתגעגעת לנחל שליד המושב; לזה שהמשפחה קרובה ואפשר לנסוע אליהם באופניים, ולא שאנחנו רחוקות וצריכות לנסוע אליהם באוטו; לקהילה שיודעת הכול; לטוב ולרע. בעיקר אני מתגעגעת למיטה שלי. מאז שעזבנו את בית הלל עברתי ארבע מיטות. הקושי בגעגוע הזה הוא שאני לא יודעת מתי הוא ייגמר. מתי אחזור הביתה".

אס-קורלנדר. "עד התקופה האחרונה רציתי, בעיקרון, להיות פסיכולוגית. אבל אם המציאות לא תשתנה אהיה פוליטיקאית" (צילום: יונתן בלום)
אס-קורלנדר. "עד התקופה האחרונה רציתי, בעיקרון, להיות פסיכולוגית. אבל אם המציאות לא תשתנה אהיה פוליטיקאית" (צילום: יונתן בלום)

מחאה
על החזרה הביתה צריך להיאבק. לאס-קורלנדר, תלמידת כיתה ח', יש אוסף שלטים מרשים מההפגנות שבהן השתתפה ("הבית שלי נשרף ולאף אחד לא איכפת"; "למה אתה בבית ואני לא"; "לאף אחד לא אכפת מאיתנו"; "זה לא נס זאת הפקרה"). ב-23 במאי השתתפה בהפגנה ב"מחנה העקורים" בצומת עמיעד, ולקחה את המיקרופון לידיה.  "היום יום הולדתי", אמרה בנאום מרגש, "ואני תוהה איך אני יכולה לחגוג כשהמלחמה עדיין נמשכת, או שכשהחטופים עדיין בעזה, או כשאני עדיין מחוץ לביתי כבר 230 ימים. אני רוצה לזעוק את זעקתו של הדור שלי: שלוש שעות זה לא בית ספר! להתחבא מתחת לשולחן זה לא מעניק ביטחון! המשאלה של כולנו היא לחזור לבית שלנו, לנוף המוכר, לקהילות שלנו. למשרד החינוך ולממשלה לא אכפת שלדור שלנו בצפון אין עתיד. אבל אנחנו יודעים שאין לנו מקום אחר".

"הנאום הזה פורסם ב'פוליטקלי קוראת', ונאום נוסף שלי מהפגנה בקיסריה מופיע ב'וואלה'. באמצע המלחמה פתחתי עמוד אינסטגרם כי הרגשתי שיש לי מה לומר על מה שקורה. אחרי העמוד עוקבים לא רק חברים שלי, אז כנראה שאני לא היחידה שחושבת ככה. עד התקופה האחרונה רציתי, בעיקרון, להיות פסיכולוגית. אבל אם המציאות לא תשתנה אהיה פוליטיקאית.

"בבית ספר אסור לנו טלפונים, אז על ששת החטופים שנרצחו גילינו רק אחרי יום הלימודים, ואז נסענו תלמידי בית הספר ותושבים מהמועצה באוטובוסים לבגין, הכי הרבה הסעות שיצאו לבגין עד עכשיו.  מאוד התרגשתי להיות שם. אני לא מבינה למה הם עדיין שם ולא חותמים על עסקה".

"יש לנו מסורת משפחתית שבכל חג שבועות כל הנכדים מגיעים למושב ונותנים יד לסבא וסבתא להכנת גבינות לכל המושב. השנה זה לא קרה וזה עצוב"

לימודים וחברות
עד לפינוי למדה אס-קורלנדר בבית הספר "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר. מאז פברואר האחרון היא לומדת בבית הספר היסודי "נופי ארבל" בקיבוץ גנוסר. "חשוב לי לציין שקיבלו אותי מאוד יפה. הורגש שצוות בית הספר מתורגל בקבלת תלמידים מפונים, ויש לי הרבה חברות מהכיתה. למרות שזו בעצם השנה השנייה שלי בבית ספר, עדיין ב-31 באוגוסט פרצתי בבכי כשהייתי צריכה לקלף את נייר האפייה מעל סמל בית הספר".

עם החברות החדשות "אני מבלה הרבה מאוד בבית ספר, ואנחנו גם הולכות לבתים אחת של השנייה. בשבוע הספר הסתובבנו ביחד בעזריאלי. אחת החברות מגליל עליון לומדת איתי בכיתה ושלחנו סרטון של חיבוק למורה שלנו ב'עיינות ירדן'. עם שאר החברות מהבית אני מדברת באינסטגרם ובווסטאפ. החברות שקשה לשמור איתן על קשר הן החברות שגרות ביישובי קו העימות שלא מפונים. הן לא יוצאות מהבית בגלל שהן חיות במלחמה. ימי ההולדת מסייעים לכולנו לשמור על קשר".

למרות שעכשיו רק ראש השנה, היא והחברות מבית ספר כבר מנסות לתכנן תחפושת לפורים. "ואני מבקשת מהן שנתכנן שתיים: אחת איתי ואחת בלעדי. אני מסבירה להן שאני אוהבת אותן ורוצה להתחפש איתן, אבל אני יותר רוצה להיות בבית שלי".

כדורסל, טיולים ואריק איינשטיין
את שעות אחר הצהריים היא מקדישה לכדורסל. "מתחילת השנה אני משחקת בקבוצה של גליל עליון, ויש לי בין שלושה לארבעה אימונים בשבוע כולל משחקים. האימונים והמשחקים מתקיימים באולמות ספורט שונים במועצה, אז אני נוסעת לשם כל פעם נסיעה של לפחות חצי שעה הלוך וחזור. חוץ מהכדורסל, אני חניכה בתנועת הנוער 'בני המושבים'. בקיץ הייתי במחנה 'פלמ"ח' והייתי הכי שמחה בעולם.

"אני אוהבת לטייל, לראות את הנוף. בכיתה ו' הצטרפתי לחוגי סיירות של קק"ל בגליל עליון יחד עם שתי חברות שלי מהבית. השנה טיילנו ברמות מנשה, הרי ירושלים. אנחנו נפגשים בראש פינה ועוד מקומות בדרום המועצה – עושים קומזיץ, עוברים פעולה. אני אוהבת לעשות צחוקים עם החברות. לפני כמה זמן אמרו לנו באימון לרוץ אחורה. חברות שלי אמרו לי: 'את הולכת ליפול', כי יש לי נטייה לזה. אני הכרזתי שלא, וכמובן שנפלתי. זה היה הכי מצחיק בעולם. הכדורסל וחוגי סיירות היו לי עוגן השנה".

היא אוהבת חתולים ויש להם ארבעה. "את האחרונה, ז'רמן, אימצנו בתחילת המלחמה. היא הייתה כל כך גורה". בטלוויזיה היא צופה ב"ברוקלין 99" וב"מירוץ למיליון". מוזיקה? מוניקה סקס, רוקפור, משינה; ג'ימבו ג'י ועילי בוטנר וילדי החוץ. "השיר שליווה אותי השנה היה 'יש בי אהבה' של אריק איינשטיין, שנתן לי תקווה.

טומי קורלנדר, סבה של אלישבע, ברפת שלו במושב בית הלל. אלישבע: "סבא וסבתא מעולם לא עזבו בגלל הרפת. ברור שמלחיץ אותי שהם שם" (צילום ארכיון: דוד טברסקי)
טומי קורלנדר, סבה של אלישבע, ברפת שלו במושב בית הלל. אלישבע: "סבא וסבתא מעולם לא עזבו בגלל הרפת. ברור שמלחיץ אותי שהם שם" (צילום ארכיון: דוד טברסקי)

בכי
"חזרתי מאימון עם אבא שלי והיה שיר ברדיו שהיו בו המילים 'לשוב הביתה', או משהו כזה. הגעתי הביתה והתפרקתי בבכי. התקשרתי לחברה הכי טובה שלי שגרה בבנימינה. אנחנו מכירות מגיל שנתיים ואנחנו חברות למרות שאנחנו לא גרות אחת ליד השנייה. יש לנו כלל: מותר להגיד שאת לא יכולה או לא רוצה לדבר, אבל אסור לסנן".

דאגה ופחד
סבה וסבתה הם הבעלים של "משק קורלנדר",  רפת גדולה ומרכז מבקרים בבית הלל. "סבא וסבתא לא עזבו מעולם בגלל הרפת. יש לנו מסורת משפחתית שבכל חג שבועות כל הנכדים מגיעים למושב ונותנים יד לסבא וסבתא להכנת גבינות לכל המושב. השנה זה לא קרה וזה עצוב".

"מה שמצחיק זה שלפני שבעה באוקטובר תמיד פחדתי מחדירת מחבלים, ובכלל היו לי הרבה חרדות, אבל דווקא שהתחילה המלחמה ידעתי להשתמש בכל הכלים שלמדתי מהפסיכולוגית המופלאה שלי עוד לפני המלחמה"

חלק מבני משפחתה שהתפנו מבית הלל כבר חזרו הביתה: "הדודים ושלושת הבנות דודות שלי חזרו. דוד שלי במילואים ובכיתת כוננות לסירוגין. ברור שמלחיץ אותי שהם שם. שם זה קודם בום ואז אזעקה. מן הסתם יש להם ממ"ד, אבל עדיין אני מדברת עם בת דודה שלי והיא אומרת לי: 'יש אזעקה, אני צריכה ללכת'. אני מבינה שההחלטה לחזור גורמת להם להרגיש טוב ואני מכבדת את זה. אבל אני עוד לא רוצה שנחזור. גם ביום שאחרי יהיה קשה לחזור. איך אפשר לדעת שזה לא יקרה שוב?

"מה שמצחיק זה שלפני שבעה באוקטובר תמיד פחדתי מחדירת מחבלים, ובכלל היו לי הרבה חרדות, אבל דווקא שהתחילה המלחמה ידעתי להשתמש בכל הכלים שלמדתי מהפסיכולוגית המופלאה שלי עוד לפני המלחמה.

"אני חושבת שלמדתי לקחת דברים בפרופורציות. אני ואחותי בחדר משותף עכשיו מה שלא היה קודם ואנחנו רבות מיד פעם, אפילו לא מדברות. אז מה? אנחנו שתינו יודעות שנשלים בסופו של דבר.

העתיד
"לא יודעת איפה אהיה בשנה הבאה. כרגע אני כאן. אבל אני יודעת שלא משנה מה, בגלל ש'נופי ארבל' מסתיים בכיתה ח' את כיתה ט' שלי אלמד ב'עיינות ירדן'. 

הבטחה
"חברה שלי חולה מכוניות. הבטחתי לה שלא משנה מה – אני בתל אביב, חו"ל, או בית הלל, ביום ההולדת שלה בינואר אביא לה עוגה בצורת מכונית ספידי מקווין".

פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!