"בחודשי המלחמה הראשונים, מאז 7 באוקטובר ועד אמצע פברואר, אילת חוותה תקופה כלכלית מאוד מאוד קשה", אומר אלי לנקרי ראש עיריית אילת. "אפשר להגדיר את זה כקטסטרופה של ממש, לא פחות, ולא רק בגלל הפגיעה בתיירות. גם עוגנים כלכליים קריטיים אחרים נפגעו מאוד. מאז שהחות'ים סגרו את מצרי באב אל מנדב, הנמל הושבת לחלוטין. יש לזה השלכות קשות מאוד על תעסוקה בעיר, על עסקים, על המסחר".

לנקרי (71), שנולד בקזבלנקה ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 8, גר באילת מאז, ומעולם לא עזב אותה. הוא נישא בעיר, גידל בעיר את שלושת ילדיו, ניהל את חברת צים אילת במשך 11 שנים, וכיהן כסגנו של ראש העירייה אלי יצחק הלוי במשך 20 שנה. כראש העירייה בפועל הוא מכהן רק שלוש שנים, והשנה האחרונה הייתה אחת הקשות ביותר.

"מראה של פליטוּת זה מראה מאוד קשה, במיוחד ליהודי"

בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר החלו לזרום לאילת, בעשרות אוטובוסים, ‫תושבי העוטף שחוו את זוועות 7 באוקטובר, זוועות שקשה לתאר. ‫"‫והם הגיעו לאילת חסרי כל", מספר לנקרי. "הם חולצו מתוך הממ"ד ונשלחו לכאן. המראות האלה ‫של אנשים יורדים מהאוטובוסים באמצע הלילה; ‫לראות את הפנים שלהם; ‫לראות איך הם הגיעו, ש‫כל מה שיש עליהם זה הבגדים ‫השרופים שלגופם, לפעמים יחפים, זה מראה מאוד קשה, במיוחד ליהודי. מראה של פליטוּת, של חוסר אונים. אני זוכר ששם אמרתי: 'מה לעזאזל קרה?' אבל עם כל הקושי הזה, ‫עם כל מראות הזוועה, ‫היה צריך להתעשת מהר, וידענו שאנחנו אלה ‫שצריכים להתעשת ולטפל בזה".

איך עשיתם את זה?
‫"האמת, אני לא יודע להגיד. במבט לאחור על החודשים האלה, ‫אני לא יודע איך זה קרה, ‫אבל זה קרה".

איך נראה אצלך בוקר 7 באוקטובר?
"התעוררתי בשש וחצי בבוקר לצלצול טלפון: 'ראש העיר, תפתח את החדשות'. ואני שומע חדשות, ואני מבין שיש אירוע לא פשוט. בשבע ועשרה התקשרתי למפקד האוגדה )אוגמ"ר 80)  כדי לברר מה קורה כאן מבחינה ביטחונית, והוא הרגיע אותי שהכול בסדר. דאגתי, זה היה שמחת תורה ובערב היו אמורים להיות אירועים, הקפות. שאלתי אם אנחנו יכולים לקיים את האירועים, והוא אמר לי שבאילת אין שום איום. אבל כשהתחלנו להבין מה קורה והתחילו לדבר על חדירה של מחבלים, ‫החלטתי לכנס הערכת מצב בשמונה וחצי בבוקר. לא הייתה שום הוראה מאף אחד, משהו בתחושה הפנימית שלי אמר לי שאנחנו צריכים להיערך".

להיערך לפתיחת כל מלונות למפונים?
"‫לא, ממש לא. אבל ‫הבנתי שאנחנו באירוע מסוג שונה. ‫‫קודם כל, באותו יום היו 12 אלף ישראלים בסיני, ‫והיה צריך להתמודד עם החזרה שלהם, ‫כי כולם ברחו משם ובאו לכאן. באופן כללי, אילת זאת עיר שבכל סבב או מבצע ‫בורחים אליה. תמיד מגיעים אלינו מהעוטף כשקורה משהו. אבל בדרך כלל זה לנופש, להתרעננות. במקרה הכי קיצוני ישוב אחד מפונה לכמה ימים ובזה זה נגמר. הפעם, משהו אמר לנו שזה אירוע אחר, ש‫צריך להיערך אחרת. ‫זה מה שעבר לי בראש".

אז היית במשרד מהבוקר?
"בטח. כולנו היינו כאן. בעשר בבוקר ‫כבר קיימנו ישיבת זום ‫עם ההנהלות של בתי המלון. ‫ב-12:00 קיימנו זום עם התושבים ועם מפקד המרחב של המשטרה. אחר כך גיליתי שב‫זום השתתפו  ‫4,500 תושבים. קל לשכוח, ‫אבל אנחנו יושבים על הגבולות. רואים מכאן שלוש מדינות ערב, והתושבים, כמו כולנו, ‫נחשפו לחדשות. זה היה מאוד מפחיד.

"במהלך היום התחיל להגיע המידע על מה שקרה, מה שעוד קורה, ‫על הטבח, ‫על מספר הנרצחים, על החטופים. בארבע אחר הצהריים ‫קיימנו הערכת מצב שנייה, ובשמונה בערב הכל כבר היה פרוש לקליטה".

קיבלתם בשלב הזה ‫איזו הוראה מהמדינה, היה טלפון מלמעלה?
"‫שום דבר. ‫זה הכול פעילות שלנו מתוך הבנה ‫שאם לא נעשה ‫לא יהיה. ‫אחרי הכול מדינת ישראל ספגה מכה ‫שהיא לא ידעה כמותה מאז ומעולם".

‫מתי התחלתם להבין ‫שיגיעו לכאן מפונים?
"במהלך השבת התחילו לזרום לכאן גם כאלה שהגיעו באופן עצמאי, והרבה פעמים הם אלה שאמרו שהישובים שלהם מגיעים. ‫רשמית, רק מאוחר במוצאי שבת התחילו להודיע לנו ‫שהתחילו לפנות. הייתה גם תחושה שאף אחד לא עבד עד צאת השבת, שזה אבסורד".

"אמרתי לאנשים שלי: 'נצטרך להיערך לעלות של זה, מאיפה נביא כל כך הרבה כסף?' הם אמרו: 'נוציא כל מה שצריך, אחר כך נטפל בזה'.  כולם היו בהלם. ‫וזה לא שהיה קשב ‫במשרד ממשלתי כלשהו"

‫כשהתבררו עוד ועוד פרטים, החלו בעירייה, במוצאי שבת, לתכנן את קליטת המפונים. "הבנו", מספר לנקרי, "שאנשים נסו על נפשם, יצאו בלי כלום. למחרת, ‫ראשון בבוקר, עמדו בעיר שלושה מרכזים לוגיסטיים ענקיים ‫שאליהם זרמו בגדים, אוכל, תרופות, ציוד. ופתחנו חמ"ל שהיה מאויש ‫ממש 24/7, ‫באמצעות עשרות עובדים ומתנדבים".

איפה שמתם שלושה מרכזים לוגיסטיים?
"אחד, הגדול, בשדה ‫התעופה הישן; אחד במתנ"ס ‫שחמון; ואחד ‫במוזיאון העירוני".

אלתרתם.
"לגמרי. גם אמרתי לאנשים שלי: 'נצטרך להיערך לעלות של זה, מאיפה נביא כל כך הרבה כסף?' הם אמרו: 'נוציא כל מה שצריך, אחר כך נטפל בזה'.  כולם היו בהלם. ‫וזה לא שהיה קשב ‫במשרד ממשלתי כלשהו, ‫אז מתמודדים עם זה בשטח. אין ברירה. כראש עיר ידעתי שבמצב הזה ‫אני צריך לקחת אחריות".

עיר קטנה, מאיפה הבאתם עשרות עובדים?
"מאיפה שיש. כולם. לא שאלנו ‫הרבה שאלות. פעלנו ממש מתוך אינסטינקטים. גם אני כראש עיר, וכל הלשכה שלי, ‫הסתובבנו כל התקופה ‫מבית מלון אחד לאחר, ‫ממרכז קליטה כזה לאחר, ‫מהחמ"ל למרלו"גים, כל הזמן".

"כשהחות'ים הגיעו לתל אביב מדינת ישראל הגיבה מהר מאוד"

כחודש לאחר תחילת המלחמה, בנובמבר, אילת הפכה לחזית צבאית. מטרה לכטב"מים ולטילי החות'ים והאחרים.

מה היה בעיר באזעקה הראשונה?
"טירוף. הכטב"מ הראשון נפל באילת בנובמבר, בבית ספר צאלים. במשך השנים היו בעיר פה ושם אירועים ביטחוניים, בעיקר פעולות טרור, אבל אף פעם לא משהו כזה; בטח לא מאות שיגורים לעבר אילת, וכל זה בזמן שהעיר הייתה עיר המקלט הגדולה ביותר בישראל, מלאה באנשים שחוו כבר אזעקות וטילים, על כל המשמעויות שיש בזה. והאיום הזה עדיין קיים.

"ובתקופה הזו גם הנמל נסגר. בעבר, כשסגרו את מיצרי טירן, ישראל יצאה למלחמה. מדינה ריבונית לא יכולה להרשות שיסגרו לה נתיב שייט בינלאומי".

אבל כבר שנה היא מרשה.
"וזה אבסורד גדול מאוד. מדינה ריבונית צריכה לטפל באיומים כאלה. זה לא יכול להיות, וברור לי שזה יקרה".

ברור? אתה מאמין גדול.
"נכון. מדינת ישראל חייבת לטפל בזה. אני לא נמצא במעגלי קבלת ההחלטות ולא מכיר את כל השיקולים. אבל חייבים לטפל באיום הזה, להסיר אותו מסדר היום ומהר ככל האפשר. גם את האיום של הירי לעבר העיר. ראינו שכשהחות'ים הגיעו לתל אביב מדינת ישראל התעשתה והגיבה מהר מאוד, ואני שמח שהגיבה, למרות התחושות הקשות שהיו לתושבי אילת ולי באופן אישי".

"לסגירת שדה דוב היו השלכות קשות מאוד"

בתחילת השנה אילת רק החלה להתאושש מהמשברים הרצופים שפקדו אותה בארבע השנים האחרונות. הראשונים היו סגירת שדה התעופה בעיר, ובעיקר מיד אחר כך סגירת שדה דוב בתל אביב, שניהם ב-2019.

"לסגירת שדה דוב היו השלכות קשות מאוד שאנחנו מרגישים עד היום", אומר לנקרי, "המרוויחים הגדולים מהסגירה היו רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ועיריית תל אביב, שגזרו קופונים של מיליארדי שקלים. המפסידה הגדולה הייתה אילת".

איך זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל זה הקטין דרמטית את כמות ותדירות הטיסות לאילת. זה גם העלה דרמטית את המחיר, כי ההמראה מנתב"ג הרבה יותר יקרה לחברות מבחינת מיסי הנמל והוצאות נוספות. זה לבד הקטין את תיירות הפנים. ואלה שכן מגיעים, בוחרים הרבה פעמים להגיע ברכב במקום בטיסה. זה העמיס על אילת מאוד. לפני כן אילת אף פעם לא הייתה עמוסה ופקוקה בתוך העיר.

"ויותר מזה, זו גם פגיעה קשה באיכות החיים. זה ייקר מאוד לתושבי אילת את הטיסות למרכז. ברוך השם, הצלחנו להעביר השנה החלטת ממשלה שהחזירה את ההטבה של טיסה ב-99 שקלים לתושבי אילת והערבה".

"תיירות? בישראל קשה מאוד לשים את כל הביצים בסל אחד"

ב-2020 הגיעה הקורונה ואילת כמעט התרסקה כלכלית.
"לא כמעט. אנחנו רגילים למשברים, עליות וירידות, אבל אלה היו סדרי גודל שלא הכרנו. 75% אבטלה, עשרות עסקים שהתרסקו. אילת הייתה בראש הטבלאות. ובדרך היו לנו במרץ 2020 ובספטמבר 2021 סופות שפירקו את כל החופים בעיר, עם 150 מיליון שקל נזקים.

"הכל נובע מההישענות הקיצונית של העיר על תעשיית התיירות. העובדה שאילת נשענת באופן מאוד קיצוני על תעשיית התיירות, מביאה לכך שהיא הנפגעת הראשונה ממשברים, וגם האחרונה להתאושש".

"מאז שהחות'ים סגרו את מצרי באב אל מנדב, הנמל הושבת לחלוטין. יש לזה השלכות קשות מאוד על תעסוקה בעיר, על עסקים, על המסחר"

יש לא מעט מקומות בעולם שנשענים בעיקר על תיירות.
"נכון, אבל הם לא כאן. אנחנו במדינת ישראל. הקורונה הייתה משבר בינלאומי, נכון, אבל פה אחת לכמה זמן יש משבר על רקע בטחוני. כל מבצע או מלחמה, תיירות החוץ מתבטלת שנה קדימה, תיירות הפנים נפגעת, ואילת נפגעת. בישראל קשה מאוד לשים את כל הביצים בסל אחד. אנחנו במאמץ אדיר לגוון ולהרחיב את מקורות התעסוקה, וגם מצליחים. אבל זה תהליך ארוך".

מבחינת התיירות, השנה היוצאת התחילה בטוב.
"בטוב מאוד. אחרי ש-2022 הייתה שנה של התאוששות, סוף סוף, 2023, ובמיוחד הקיץ והחגים של 2023, היו טובים מאוד. דיברו אז המון על המחירים במלונות, כי הביקוש היה אדיר. ואחרי סוכות התכוננו לחזור לאיזושהי שגרה".

"המדינה פשוט לא הדביקה את הקצב"

אך עד מהרה, המלונות התמלאו במפונים. שבוע אחרי תושבי הדרום, הגיעו מפוני הצפון. בעיר ‫היו, בשיא, יותר מ-60 אלף ‫מפונים, כמספר תושבי העיר. ‫ "זה היה קשה מאוד", אומר לנקרי, "אילת עיר קטנה. ‫יש פה מרפאה קטנה של כל קופת חולים, ‫בית חולים קטן עם יכולות מוגבלות, ‫ופתאום הגיעו עשרות אלפי אנשים פצועים – ‫פיזית, נפשית; ‫אנשים מבוגרים, מחלות כרוניות. זה נגע לכל תחום של החיים שלנו: תשתיות, חינוך, ביוב, הכל". ‫

איך התמודדתם?
"בגדול, בהתנדבות. העיר החזיקה על התנדבות. ‫עם הבריאות זה היה אתגר מאוד גדול. באופן כללי, בשוטף, ‫מערכת הבריאות באילת ‫היא אולי האתגר הגדול ביותר שלנו. ‫מערכת הבריאות באילת ‫לוקה בחסר. מאוד לוקה. שירותי הרפואה כאן נחותים ממש ביחס לשאר הארץ. אני מטפל בזה יום יום ולילה. אז עכשיו להתמודד עם עוד 60 אלף איש? סיוט. ‫בשגרה, אנחנו נעזרים ברופאים ‫שמגיעים לאילת ליום-יומיים בשבוע, או בחודש".

אז איך הסתדרתם?
"בהתחלה, גם עם שירותי הרפואה ו‫גם עם שירותי החינוך, פשוט התמודדנו עם מה שיש. עם אותם מטפלים, ‫אותם עובדים סוציאליים, אותם רופאים. ‫היה עומס נורא. ‫ככל שחלפו הימים, ‫הגיעה עזרה, עזרה מכל מקום, ‫כי לא יכולנו להתמודד עם זה לבד.

ומה עוד?
"חילקנו בכל יום ‫5,000 ארוחות ו-5,000 סלי מזון. איפה שהיינו צריכים לשלם שילמנו. ‫אמרתי: 'לא עושים שיקולים'. ‫והרבה תרומות, המון. ‫כל המסעדות התגייסו, ‫כל העסקים התגייסו. אנשים בישלו בבתים.

"גם בחינוך זה היה ככה. במערכת החינוך באילת יש לנו 12 אלף תלמידים, עם המפונים הגיעו לכאן 15 אלף תלמידים. פתחנו 15 בתי ספר ו-84 גני ילדים. באו תנועות הנוער, באו מורים בהתנדבות, הפעילו פה בתי ספר בסבבים שניים".

מרגש.
"בימים האלה ‫גילינו עם ישראל היפה, את הרוח הישראלית הטובה והמיוחדת, וגם את ‫האילתים שהתגלו במלוא תפארתם. אבל גילינו גם כמה הממשלה שלנו נכשלה בתפקוד, כמה המדינה פשוט לא הדביקה את הקצב".

"עוד יש עסקים שמלקקים את פצעי הקורונה"

‫מתי המדינה התערבה?
"בשבוע הראשון היינו לגמרי לבד. היו כמה משרדים שהתעשתו מהר יחסית -‫ משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד הפנים, משרד נגב גליל שהיה מצוין. גם משרד החינוך, בסופו של דבר, הקים כאן מנהלת מיוחדת, ומה שצריך להגיד לזכותם, צריך להגיד. אבל אנחנו, כעיר, לקחנו על עצמנו מטלה לאומית, משימה שהיא משימה של ממשלה. אבל ידענו שאנחנו חייבים לעשות אותה, ולא שאלנו שאלות. ראינו בזה חובה".

היו לזה מחירים?
"ברור. ועדיין יש. את כל המשאבים של העיר הפנינו בהתחלה למפונים, ובסוף יש לנו גם תושבים. חלק גדול במילואים, חלק משפחות מילואים, יש משפחות שכולות, יש הכל. בשלב מסוים היה לי קשה עם זה. הרגשתי שאני צריך גם להתייחס לתושבים שלי. אבל באותה מידה הרגשתי שיש לי עוד 60 אלף תושבים, ושהם שווים, שאני צריך לטפל בהם, כי הם במצב קשה יותר מהתושבים שלנו".

מה אמרו התושבים?
"התושבים הפתיעו אותי מאוד. הנכונות הייתה מדהימה. הם כולם הבינו שיש כאן אירוע שונה, והם באמת היו איתנו. הם לא דרשו כלום, לא הקשו עלינו. לא שמעתי שום ציוץ. הם הבינו. זו הייתה הגדולה של העיר הזאת".

והעסקים שנרתמו, שעזרו, ‫איפה הם היום? ‫‫הם מצליחים להשתקם?
"החודשים הראשונים של המלחמה ‫היו קשים מאוד לעסקים. ‫קצת הצלחנו לעזור להם ‫עם החלטת ממשלה מיוחדת ‫שהצלחנו להעביר, שעד היום, אגב, עוד לא קיבלנו כסף עבורה. גם מבחינת תיירות, אילת במצב בסדר, אבל עדיין לא 100%. אין תיירות חוץ, ישראל זה לא בדיוק יעד מבוקש עכשיו; וכלכלית, יש כאלה שעוד צריכים לקבל פיצוי על הקורונה. עוד יש אנשים שמלקקים את הפצעים מאז, נוסף על פצעי המלחמה".

"לפגיעה באוניה כאן במפרץ יהיו השלכות אדירות, הרות אסון"

אמרת שאתה דואג לגיוון כלכלי בעיר, למה אתה כל כך מתנגד להסכם קצא"א?
"לא הכל זה כסף. אנחנו צריכים לעשות את השיקולים הנכונים מבחינתה של אילת. יש לנו נכס שהוא החשוב ביותר של העיר – הטבע, הים. בלי ים אין אילת. אין כלום. זה הנכס החשוב ביותר ואנחנו צריכים לשמור עליו כבבת עינינו. כשאני רואה סכנה לנכס החשוב ביותר שלי, ולהשלכות שעלולות להיות למצב כזה, אני לא מסכים לראות דרך החור של הגרוש.

"אני לא פוגע בעבודה של קצא"א. אין כאן כוונה לסגור את קצא"א, או להפסיק את הפעילות שלה, בטח אם היא חיונית וחשובה למדינת ישראל ובכלל. אבל צריך לדאוג שהיא לא תזיק"

"גם כלכלית. זיהום של הים כאן, חס וחלילה, יהיה אסון גדול לעיר – כעיר תיירות, כעיר מחקר, כעיר של תעשייה ימית, כעיר מגורים; וכמובן לטבע של אילת שהוא יחיד במינו בעולם.

"אני לא פוגע בעבודה של קצא"א. אין כאן כוונה לסגור את קצא"א, או להפסיק את הפעילות שלה, בטח אם היא חיונית וחשובה למדינת ישראל ובכלל. אבל צריך לדאוג שהיא לא תזיק, ולראות שאנחנו שומרים על האיזון בין השמירה על הים לבין האינטרסים האחרים".

ועכשיו נוסף גם סיכון בטחוני.
"כן. יש סיכונים חדשים שלא ידענו בעבר. האיום החות'י והאיומים הנוספים על אילת לא מצחיקים אותי בכלל. לפגיעה באוניה כאן במפרץ יהיו השלכות אדירות, הרות אסון, לאילת ולכלל מדינת ישראל. אני חוזר ואומר שמדינת ישראל צריכה לטפל באיום הזה".

למה אתה מצפה מהמדינה?
"קודם כל, לראות איתנו עין בעין את הפוטנציאל הגדול של העיר, ולממש אותו לטובתה של המדינה. לראות באילת נכס אסטרטגי חשוב למדינת ישראל, ולא רק בגלל העובדה שאנחנו עיר שסוגרת את קצה המדינה מדרום, אלא בגלל שיש לנו שכנות עם מדינות שלום, בגלל שאנחנו שער לאסיה ואפריקה, בגלל שיש לנו נמל ימי ונמל אווירי, בגלל שאנחנו שער למדינות המפרץ. וקודם כל בגלל מה שקרה במלחמה. בגלל שאילת היא עורף איתן של מדינת ישראל.

"כשיש לך נכס אסטרטגי, אתה חייב לחזק אותו. ואילת חזקה זה אינטרס לאומי. המדינה חייבת להכיר בזה. צריך להשקיע בה, וצריך לטפל באתגרים שלה – לטפל בענייני התחבורה, לטפל בענייני הבריאות, לטפל באתגרים שלא טיפלו בהם שנים ארוכות. הייתה כאן הזנחה של עשרות שנים בנושאים האלה. הגיע הזמן להקצות משאבים ולאפשר לאילת להתקדם".

"גולת הכותרת זה בית ספר לרפואה עם פקולטה בינלאומית"

אתה רואה עתיד באילת?
"אני מאוד מאמין באילת, מאמין בפוטנציאל שלה".

מה גורם לך להאמין בזה?
"זו אחת הערים היפות במדינת ישראל, אם לא הכי. אחת הטובות במדינת ישראל, עם איכות חיים טובה. אני פשוט מכיר אותה ואת התושבים שלה. אני יודע שיש לנו עוד הרבה לאן ללכת. ועל בסיס התוכניות שאנחנו מקדמים, אני יודע שלאילת יכול להיות עתיד טוב".

"אני לא אשב כאן ואצדיק את המחירים הגבוהים של המלונאים. כן אגיד שזה קודם כל זה עניין של ביקוש, וזה רק מוכיח עד כמה אילת עדיין אטרקטיבית"

במה זה תלוי?
"בזה שגם המדינה תכיר בפוטנציאל הזה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות כעיר, כל מה שאני יכול לעשות כראש עיר, נתמך על המדינה. האתגרים גדולים. יש כאן אתגר בריאותי קשה שמעיק על התושבים ואתגר תחבורתי ענק".

בעיר אין כמעט תחבורה ציבורית פנימית.
"נכון. אני יודע את זה טוב מאוד. זה השתפר ועוד ישתפר".

באזור המלונות, הכל מיושן והמחירים מרקיעי שחקים. העיר נהיית פחות ופחות אטרקטיבית לתייר הישראלי.
"לגבי המחיר, אני לא אשב כאן ואצדיק את המחירים הגבוהים של המלונאים. כן אגיד שזה קודם כל זה עניין של ביקוש, וזה רק מוכיח עד כמה אילת עדיין אטרקטיבית. מה שאני כראש עיר יכול לעשות זה להגדיל את ההיצע, וזה קורה, ובסוף זה גם יוריד את המחירים.

"יש תנופה אדירה בהשקעה בתיירות. לראשונה מזה המון זמן יש בהקמה בתי מלון עם 1,800 חדרים חדשים. אנחנו לפני שיווק של הלגונה המזרחית, שהולכת להיות אחד האתרים היפיפיים בארץ, אתר מדהים עם עוד 2,200 חדרי מלון וריזורט גדול, בהשקעה מאוד גדולה. ובעוד שנה, בעזרת השם, נשלים את הקמת הפארק החדש בשטח של הטרמינל הישן, עם 14 אטרקציות חדשות, מוקד בילוי מרכזי, שוק אוכל, מתחם אירועים ענק".

הפארק לא היה אמור להיות כבר מוכן?
"כן, אבל יש עיכוב בגלל המלחמה. גם העומס על העיר וגם הספקים שלא מצליחים לקבל מחוץ לארץ את הסחורות שלהם. אנשים נרתעים מלמכור ולשלוח לישראל. כשמקימים מתקן כזה צריכים להגיע מומחים מחו"ל, שפוחדים עכשיו להגיע".

אבל, כמו שאמרת, לא שמים את כל הביצים בסל אחד. מה חוץ מתיירות?
"קודם כל, לא מפסיקים לבנות בעיר. יש שכונת וילות חדשה, דירות חדשות, בניינים שלמים, שכונות שלמות. המון פיתוח".

ובאים לגור בבתים החדשים?
"אם לא היה ביקוש לא היו בונים. בסוף, מי שקובע את הכללים זה השוק. אם אין ביקוש, לא בונים, לא יעזור כלום".

במה יעסקו התושבים החדשים שיגורו בבתים החדשים?
"בשנים האחרונות אנחנו במאמץ אדיר לגוון ולהרחיב את מקורות התעסוקה. אבל עכשיו אנחנו עושים את זה קודם כל במקומות שיש לאילת איזשהו יתרון יחסי מובהק".

כמו מה?
"חקלאות ימית וביוטכנולוגיה ימית. יש פה אקוסיסטם ייחודי, ומכוני מחקר ימיים מהטובים בעולם. אנחנו הופכים את אילת לאט לאט למרכז עולמי לחקלאות ימית וביוטכנולוגיה ימית. אנחנו היום על סף מכרז להקמת פארק תעשיות של מוצרים מהים האדום; ובמיוחד בתחום הפוד-טק.

"יש לנו קרקעות ויש שמש, ובנושא אנרגיות מתחדשות אילת עיר מובילה בעולם. אנחנו הופכים את אילת לעיר עצמאית אנרגטית שמבוססת כולה אנרגיה סולארית. יחד עם השכנים שלנו מחבל אילות אנחנו מייצרים כאן היום כבר יותר מ-100% מצורכי החשמל של העיר בשעות היום מאנרגיית השמש. בזכות זה האיחוד האירופי בחר בעיר להיות אחת ממאה ערים בעולם, והיחידה בישראל, להוביל את ההתמודדות עם משבר האקלים. וגם זה תחום שיש שבו יש תעסוקה ואקדמיה".

אלה לא תחומים עתירי תעסוקה.
"יש ויהיו עוד הרבה אופציות. גם פיזיות וגם בעבודה מרחוק. במיוחד סביב האקדמיה, שזה דבר אדיר שפיתחנו בשנתיים האחרונות. שנים יש כאן את האוניברסיטה העברית, את המכון לחקר ימים ואגמים ואת קמפוס בן גוריון, ועכשיו הקמנו קריה אקדמית חדשה. נכנסו מוסדות חדשים – מכללת לוינסקי ווינגייט למורים, המכללה למנהל, האוניברסיטה הפתוחה, מכללת אונו וסמי שמעון. הם מתחילים ללמד מקצועות שלא למדו כאן בחיים – מקצועות הנדסה ומדעי המחשב, מקצועות בריאות, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת.

"וגולת הכותרת של מה שאנחנו מקימים כאן מבחינת אקדמיה זה בית ספר לרפואה עם פקולטה בינלאומית. בית החולים יוספטל יהפוך לשדה קליני עבור הסטודנטים, כמו שעשו בסורוקה, שהפך להיות מרכז לימוד אוניברסיטאי, ואז נהיה מבתי החולים הטובים והגדולים בארץ. אני עובד על זה קשה מאוד".

מה קשה?
"יש לנו בתהליך קצת קשיים עם המל"ג, דווקא על הרקע הזה שאנחנו רוצים פקולטה בינלאומית. בעיקר סביב אינדיקציה אקדמית. זה פרויקט אדיר שבסוף המטרה שלו היא לא רק להפוך את אילת לאקדמיה, אלא גם לטפל בשירותי הבריאות, גם להביא לפה צעירים שיתאהבו וישתקעו ויקבלו פה הטבות. לשים את אילת על המפה.

"המטרה היא ליצור בועת צעירים כזאת, כמו שיש בבאר שבע. לצעירים יש כאן יכולת גם ליהנות מאיכות חיים מאוד גבוהה במחיר לא גבוה, גם לבלות, גם לעבוד. ויש תרבות אדירה שהתפתחה פה בשנים האחרונות – קולנוע ותיאטרון ומוסדות תרבות נוספים, פסטיבלים הכי יפים בארץ".

זוג צעיר שחושב על בית וילדים, ישאל את עצמו האם לילדים שלי יהיה פה כל מה שהם צריכים –  טיפולים מתאימים, כיתות מתאימות, החוגים שהם רוצים? למה להם לבוא לקצה המדינה?
"יש כאן עיר עם איכות חיים, ועם מערכת חינוך מצטיינת ממש. יש לאילת המון מה להציע, במיוחד לדורות הצעירים, שהרבה פעמים מחפשים חיים מאוזנים ושקטים יותר. מי ששוקל להגר לאילת ימצא עיר ברמת איכות חיים מאוד גבוהה. ואני מכיר בזה שיש לה גם אתגרים ויש לה גם חולשות".