ישעיהו ("שייקה") גביש, מפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ואחרון המפקדים הבכירים שנותרו מהמלחמה, הלך לעולמו הבוקר (חמישי) בגיל 99. גביש היה לוחם פלמ"ח, השתתף בארבע מלחמות ישראל, היה חלק מדור המייסדים של צה"ל, ועמד בראש עמותת דור הפלמ"ח, שהנציחה את מורשת דור תש"ח.

בראיון מיוחד למגזין 'דבר' ב-2022 סיפר גביש על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה, ועל התחושה כאילו התהילה מאותם ימים נלקחה ממנו. "מאז תחילת שירותי בפלמ"ח חונכתי על כך שמה שהכי חשוב זה דבקות במשימה. גם אם כבשנו את הר הבית, וברור שזה הסמל החזק ביותר לתקומתה של ישראל, המשימה שלי הייתה לדפוק את המצרים וזה מה שהכי חשוב. הרי יצאנו למלחמה הזו בשביל לחסל את היכולת המצרית לכבוש את ישראל, לא בשביל הר הבית. זה היה המאמץ העיקרי. אנשים היום לא מבינים שרק בזכות ההצלחה שלנו בחזית הדרום יכולנו להצליח גם בחזיתות אחרות".

גביש (מימין) במסוק עם יגאל אלון, שר העבודה, לוי אשכול, ראש הממשלה, והרמטכ"ל יצחק רבין בטיסה מעל סיני (צילום: אלדן דוד, לע"מ)

גביש (שקליאר) נולד בתל אביב בשנת 1925 להורים שעלו מלטביה. הוא למד בבית החינוך לילדי עובדים ובבית הספר החקלאי בגבעת השלושה. בשנת 1943, בגיל 18, התגייס לפלמ"ח, שם לקח חלק במבצעי העפלה. בשנת 1945, שכנע אותו מפקד הפלמ"ח דאז יצחק שדה, לצאת לקורס קצינים במקום לפרוש וללמוד הנדסה בטכניון.

בשנת 1946 השתתף ב"ליל הגשרים", המכונה גם מבצע מרכולת. בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני, 1946. בפעולה מתואמת של הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י במסגרת תנועת המרי העברי, הותקפו במקביל 11 גשרים בגבולות בארץ. מטרת המבצע הייתה להזיק לנתיבי האספקה של הצבא הבריטי. במהלך המבצע נהרסו תשעה גשרים, גשר אחד ניזוק קשות ואחד לא פוצץ. בפעולה בגשר א-זיב שמעל נחל כזיב, נפלו 14 חללים, וביניהם מפקדם, יחיעם ויץ.

לאחר המלחמה: ישעיהו גביש (ראשון מימין) עם מנחם בגין ולוי אשכול בביקור אצל כוחות צה"ל בסיני (צילום: משה מילנר, לע"מ)

70 שנה מאוחר יותר סיפר על המבצע הדרמטי בראיון ל'דבר'. לדעת גביש, ליל הגשרים נחקק בזיכרון האומה כאירוע משמעותי בתולדותיה, אך גם הוא חושש להמשכיות הזיכרון בקרב הדורות הבאים. "את מלחמת לבנון זוכרים? את אנטבה זוכרים? זוכרים. גם את ליל הגשרים זוכרים. האם הנוער זוכר? זו שאלה טובה. הנוער לא יודע הרבה, וגם לא מלמדים אותו. אבל זו מטרת מערכות החינוך שלנו".

במלחמת העצמאות, כמפקד פלוגה בחטיבת יפתח, השתתף במבצעים ברחבי הארץ. ב-15 במאי, לאחר הכרזת העצמאות, נלחם גביש בקרב נגד צבא לבנון במלכיה, שם נפצע ברגלו.  הוא שירת כראש ענף מבצעים במטכ"ל, מפקד בה"ד 3, וכמפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים. "כל העולם חשב שזה הסוף שלנו. האווירה בארץ הייתה קשה מאוד", סיפר על ימיה הראשונים של המלחמה ההיא.

תחת פיקודו של גביש, שירתו ישראל "טליק" טל, אברהם יפה ואריאל שרון. בין מפקדי החטיבות היו שמואל (גורודיש) גונן, רפי איתן ומרדכי ציפורי. שעות ספורות לאחר שתמה המלחמה הגיע גביש במסוק לתעלה, ומשם הודיע בקשר על כיבוש חצי האי סיני: "מאושר להודיע שכל כוחותינו חונים על גדות תעלת סואץ וים סוף. חצי האי סיני בידינו. ברכות לך ולצה"ל כולו".

לימים, גביש היה האחרון שנותר בחיים מדור המפקדים של מלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור גויס גביש למילואים ומונה למפקד פיקוד מרחב שלמה בדרום סיני. עלילותיו של גביש כחייל ומפקד מתוארות לפרטים בספרו האוטוביוגרפי "סדין אדום" (כנרת זמורה-דביר, 2016). בטקס המרכזי של יום העצמאות ה-70 הוא זכה להדליק משואה, וב-2019 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת השרון.

לאחר שירותו בצה"ל, כיהן כמנכ"ל "כור מתכת" והיה פעיל בעמותת דור הפלמ"ח ובמוזיאון בית הפלמ"ח בתל אביב. גביש הותיר אחריו שני ילדים, נכדים ונינים.