אחד הדברים החשובים כדי להבין מדינה הוא הגיאוגרפיה שלה. ישראל "נתברכה" בשכונה עוינת במיוחד, עם שכנים מסוכנים ועוינים ברובם. לארה"ב אמנם אין אויבים אנושיים על הגבול, אבל גם בצפון אמריקה הגיאוגרפיה לא חוסכת שבטה ומציבה בפני האמריקאים סכנות ממשיות לביטחונם האישי: בחוף המערבי אלו בעיקר שריפות ענק (בעיקר בקליפורניה) ובחוף המזרחי סופות הוריקן מסוכנות המגיעות לרוב מהאוקיינוס האטלנטי. מעבר לנזקים העצומים שאלו גורמות בחיי אדם וברכוש, לסופות האלו יש גם פוטנציאל השפעה קטלני על מערכת הבחירות, שמתרחשת כבר עתה לאחר פתיחת ההצבעה המוקדמת בשורת מדינות בארה"ב.

בחודש האחרון הכה בארה"ב ההוריקן הלין, וזרע הרס לא רק בחוף המזרחי במדינות פלורידה, ג'ורג'יה, דרום וצפון קרוליינה ו-וירג'יניה, אלא הגיע גם לדרום העמוק (אלבמה, טנסי, קנטקי) ואף למערב התיכון (מערב וירג'יניה, אוהיו, אינדיאנה ואילינוי). מעל מאתיים אנשים נהרגו מנזקי הסופה המוערכים במיליארדי דולרים, והממשל הפדרלי צלל אל עובי הקורה והתגייס לעזור על ידי הפעלת הרשות הפדרלית למענה חירום (FEMA), הקצאת מאות מיליוני דולרים (והיד עוד נטויה) ואף גיוס המשמר הלאומי – אלא שכאן החלו הצרות לזלוג גם לרמה הפוליטית.

סגנית הנשיא האריס נמנעה מלבקר תחילה באזורי האסון בעקבות בקשת הגורמים המקומיים (שהעדיפו להתמקד במענה לנפגעים ולא בפוליטיקה), אך בהמשך כן הגיעה לג'ורג'יה ולצפון קרוליינה. הנשיא לשעבר טראמפ הגיע גם הוא – בניגוד לבקשת הגורמים המקומיים – וניצל את ההזדמנות כדי לתקוף את הממשל על חוסר עשייה, לדבריו.

שני המועמדים ספגו לא מעט אש: טראמפ על שהוא מנצל טרגדיה לצרכים פוליטיים ולהפצת כזבים (ראו מיד), והאריס על תגובה ממשלתית שנתפסה כלא מהירה ולא יעילה מספיק. מנהיגים רפובליקניים באזור – לרבות מושל ג'ורג'יה בריאן קמפ, מושל דרום קרוליינה הנרי מקמסטר והסנאטור מצפון קרוליינה טום ת'יליס – שיבחו את עבודת הממשל ועומדים בקשר רציף איתו. קמפ (יריב ותיק של טראמפ עוד מהתקופה שבה ניסה הנשיא לשעבר להפוך את תוצאות הבחירות במדינה) אף ציין כי FEMA נערכה לתגובה במדינה עוד מלפני שההוריקן הגיע לחופיה, אבל לאזרחים שנפגעים מאסון טבע יש נטייה לתלות את האחריות להצלחה או לכישלון בממשל המכהן.

טראמפ מנסה להסית את הדיון לנקודה המנצחת שלו: מהגרים

טראמפ, בחושיו הפוליטיים המחודדים, זיהה את "סימן המטרה על גבה" של האריס, ומיהר לטעון כי סיוע החירום לא מגיע (או למצער לא מגיע מהר מספיק או בהיקפים גדולים מספיק) "כי כסף הולך למהגרים". בפרט, טראמפ טען כי כסף של FEMA הועבר לתוכניות שיכון למהגרים, וזאת במטרה לאפשר להם להצביע בבחירות – ובכך הדהד את הטענות הרפובליקניות בדבר "גניבת בחירות" על ידי מתן הצבעה למהגרים לא חוקיים.

זו עוד הוכחה לאסטרטגיה של קמפיין טראמפ לקשור כל סוגייה – מביטחון אישי דרך משבר הדיור ועד עומס על מדינת הרווחה – למשבר הגבול הדרומי, המהווה winning issue מבחינתו. אלא שאליה וקוץ בה: סביר להניח שבצפון קרוליינה ובג'ורג'יה, שכל אחת מהן שווה 16 אלקטורים וכחלק ממדינות חגורת השמש הן נחשבות מעט יותר "נוטות" לטובת הנשיא לשעבר, הסופה משנה את סדר העדיפויות של הבוחרים ודוחקת כלפי מטה את סוגיית ההגירה. סקר של Maristpoll מספטמבר מצא כי בג'ורג'יה רק 13% מהמשיבים רואים בהגירה הנושא החשוב ביותר; סקר של ה-Washington Post מצא שבצפון קרוליינה 43% השיבו שהגירה היא נושא "חשוב ביותר" עבורם, פחות מאשר הגנה על הדמוקרטיה (65%) כלכלה (59%), ביטחון אישי ופשיעה (50%) וביטוח בריאות (45%). כיוון שאף אחד מהן אינה מדינת גבול, אפשר רק להניח שלאור הנזק העצום בשתי המדינות האלו סוגיית ההגירה תידחק עוד יותר למטה.

אולם הטענות לא נעצרו רק באמירות בדבר הזנחת תקציבי סיוע בשל קליטת הגירה, טענות שהממשל מיהר להפריך ולהבהיר שמדובר בשני סעיפים תקציביים שונים (ואת התקציב כזכור מאשר הקונגרס, שבשליטה רפובליקנית), ושסעיף קליטת ההגירה המדובר אמנם הופעל בידי FEMA אך מקורו התקציבי הוא במשמר הגבול והמכס (CBP) האמריקאי, שאמון בין היתר על התמודדות עם משבר ההגירה. טראמפ עצמו טען שהממשל הפדרלי ושמושל צפון קרוליינה, הדמוקרט רוי קופר (ידיד אישי של סגנית הנשיא האריס מימיהם כתובעים הכלליים של מדינותיהם, שאף היה ברשימת המועמדים לכהן כמועמדה לסגן נשיאה), מזניח בכוונת מכוון "אזורים רפובליקניים" בצפון קרוליינה – אך לא צירף שום עדויות לכך.

מעבר לנשיא לשעבר עצמו, תיאוריות קונספירציה משונות החלו לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם, החל בהטלת האחריות על אוקראינה וישראל כמי שזוכות לכספי סיוע "על חשבון" נפגעי ההוריקן ברחבי ארה"ב (גם כאן מדובר בכזב – אוקראינה וישראל מקבלות סיוע אמריקאי דרך חבילת סיוע נפרדת שהקונגרס חוקק באפריל השנה); דרך האשמת עובדי הסיוע עצמם כמי שמחבלים באופן פעיל בטיפול בנפגעים; ועד הטענה לפיה "גורמים ששולטים במזג האוויר" אחראיים לאסון. זו הגיעה מלא-אחרת מחברת הקונגרס מג'ורג'יה מרג'ורי טיילור גרין, חסידת הקונספירציות ומנאמנות תנועת ה-MAGA, שכבר טענה בעבר כי השריפות בקליפורניה נגרמות בשל "קרן לייזר" שמפעילה קרן רוטשילד. הפעם, לפחות, טיילור-גרין נשארה עמומה לגבי זהות הגורמים ששולטים במזג האוויר.

חוסר אמון בממשלה ובמוסדותיה הוא חלק מהותי מהדי.אן.איי. התרבותי האמריקאי, ונטוע עוד בהיסטוריה שלה בימי המהפכה האמריקאית וההתנתקות מהכתר הבריטי. מהפכת המידע והרשתות החברתיות בשני העשורים האחרונים האיצו זאת ויצרו לא רק כר פורה לחדשות כוזבות ולקונספירציות אלא גם אפשרו למאמינים בהן להתאגד ולשתף פעולה.

הוריקן נוסף כבר בדרך לפלורידה

בשעה שהוריקן נוסף, הוריקן מילטון, עושה את דרכו ממפרץ מקסיקו לארה"ב ועתיד לפגוע בפלורידה, יהיה מרתק לראות כיצד יפעלו השחקנים הפוליטיים השונים סביבו. ביידן כבר הפעיל את FEMA במדינה והמושל הרפובליקני רון דה-סנטיס שוחח עימו, אך סירב לשוחח עם האריס, כנראה כדי שלא לתת לה תמונת ניצחון או להיתפס כמי שמגבה את היריב. דה-סנטיס זוכר היטב את הדינמיקה החיובית בין הנשיא אובמה ומושל ניו ג'רזי הרפובליקני כריס כריסטי חודש לפני הבחירות ב-2012, במהלכה חלקו שבחים זה לזה, והוא יודע שבעיניי חלק לא מבוטל מהרפובליקנים כריסטי נחשב למי שנתן לאובמה את הבוסט הדרוש כדי לנצח בבחירות את מיט רומני. לדה-סנטיס, שאמנם הפסיד בפריימריז השנה אך עיניו על המירוץ לנשיאות ב-2028, אין כוונה לגמור כמו כריסטי, שבפריימריז הנוכחיים מצא את עצמו מגן שוב ושוב על החלטתו לעבוד עם נשיא דמוקרט.

בעוד פחות מחודש נדע מי הנשיא או הנשיאה הבאים של ארה"ב. היסטורית, בחודש אוקטובר מתרחשת הפתעה דרמטית שמטלטלת את מערכת הבחירות – ב-2016 היו אלה הקלטות Hollywood access בהן נשמע טראמפ מתרברב ביכולתו לגעת באיברי המין של נשים והחלטת ראש ה-FBI ג'יימס קומי לפתוח מחדש את חקירות האימיילים של קלינטון; ב-2020 הייתה זו ההידבקות בקורונה של טראמפ. השנה נראה שהקמפיין יהיה רצוף באירועים מסוג זה: מתקפת הטילים האיראנית על ישראל (והתגובה הישראלית הצפויה) היא אחת מהן. השפעות הוריקן הלין והוריקן מילטון (שכבר הוביל לסגירת בתי ספר ושדה תעופה בפלורידה) הן הפתעה בסדר גודל אחר לגמרי – עם כל הכבוד לבעלת הברית החשובה ביותר במזרח התיכון, סופות קטלניות שפוגעות במיליוני אמריקאים מקבלות תיעדוף גבוה הרבה יותר. זאת מעבר לעובדה שנזקי הסופה עלולים לעצב משמעותית את דפוסי ההצבעה של בוחרים – החל מסדר העדיפויות של הבוחרים ועד לשאלת הנגישות לקלפיות: קשה להגיע לקלפי אם הדרך אליו הפכה לנהר.