כ-60% מתושבי הנגב המערבי סובלים מתסמיני דחק, חרדה ודכאון וכ-50% מתושביו חווים תסמינים של פוסט טראומה. כך עולה ממחקר שפרסמה היום (שני) עמותת "ארץ חדשה עכשיו", חברת המחקר והאסטרטגיה אינדיקייט וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי.
המחקר, שנערך בציון שנה למתקפת 7 באוקטובר ולתחילת המלחמה, סקר מדגם של 503 מתושבי הנגב המערבי, בניהם תושבי ערים, קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים ויישובים בדואיים. המחקר סקר את ההשפעות המעמיקות של המלחמה על רמות החוסן האישי, הקהילתי והלאומי ורמות הביטחון והסכנה שחשים תושבי האזור. 58% מהנשאלים העידו כי הם נפגעו ישירות או חוו פגיעה של בני משפחה במתקפת הפתע של חמאס על ישראל.
תוצאות המחקר הצביעו על כך שלסוג היישוב יש השפעה משמעותית על תחושת הלכידות החברתית, החוסן הקהילתי, המורל הכללי והתקווה לעתיד. רוב תושבי הישובים הבדואים באזור הנגב המערבי (53.6%) חשים כי רמת החוסן הקהילתי באזורם נמוכה. רק 7.1% חשים כי רמת החוסן הקהילתי גבוהה. בקרב תושבי הקיבוצים, רוב מוחלט (70.3%) הגדירו את רמת החוסן הקהילתי כ"בינונית", ובדומה לכך גם תושבי הערים היהודיות (69.3%). גם בקרב היהודים, רק כמות קטנה יחסית של תושבים העידו שרמת החוסן הקהילתי באזורם גבוהה (20.2% ו-13.5%, בהתאמה).
עוד ניכר כי המורל של תושבי הערים באזור הנגב המערבי גבוה יותר משל תושבי המושבים והקיבוצים. שיעור גבוה יחסית של משיבים מהקיבוצים והמושבים (28%) דיווחו על רמת מורל נמוכה, בהשוואה ל-12% בלבד מתושבי הערים. במקביל, 13% ממשיבי הערים דיווחו על רמת מורל גבוהה, בעוד שרק 4% מהמשיבים בקיבוצים והמושבים דיווחו זאת.
ביחס לתחושת הלכידות החברתית, נמצא כי זו הייתה גבוהה בתחילת המלחמה, אך ציינה ירידה תלולה ככל שנמשכה. החוקרים טוענים כי במחקר שנערך בסמוך לפרוץ המלחמה בקרב הישובים היהודיים באזור, רמת הלכידות החברתית הוגדרה כגבוהה. אך כעת, אחוז גבוה של משיבים משני סוגי הישובים תופסים את רמת הלכידות החברתית כנמוכה- 46% בערים ו-55% בקיבוצים והמושבים. אך במקביל, אחוז גבוה יותר מאוכלוסיית הערים תופסות את רמת הלכידות החברתית כגבוהה- 4% לעומת אחוז בודד בקיבוצים והמושבים. בנוסף, רק 28% מתושבי הערים העידו שיש להם תקווה ברמה גבוהה, ורק 14% מתושבי הקיבוצים והמושבים העידו כך.
מעל ל-50% מהתושבים שנשאלו דיווחו שהם עדיין חשים תחושת סכנה וחוששים להתגורר באזור, כאשר 15% מתושבי הישובים הבדואים דיווחו על תחושות סכנה גבוהות, שיעור גבוה בהשוואה לשני סוגי הישוב האחרים (8% בקיבוצים/מושבים ו-10% בערים). בנוסף, אחוזים גבוהים של משיבים משלושת סוגי הישובים דיווחו על תחושות סכנה "בינוניות" (53% בערים, 61% בקיבוצים ו-44% ביישובים הבדואים.
"פוטנציאל לצמיחה יאפשר חזרה הביתה"
הנסקרים במחקר נשאלו גם לגבי לתפיסתם לגבי תשתיות החינוך העומדות כיום לרשות ילדיהם. ממוצע שביעות הרצון ממערכת החינוך במדגם כולו היה בינונית-נמוכה, והיא רשמה ציון של 2.6 מתוך 5, כאשר בכל סוגי הישובים 96% הביעו שביעות רצון נמוכה או בינונית מרמת החינוך. בנוסף, 54% מכלל הנסקרים דיווחו על פגיעה בפרנסתם בעקבות המלחמה, כאשר בישובים הבדואים דיווחו על הפגיעה המשמעותית ביותר בפרנסה בהיקף משמעותי של 76%, וכך גם דיווחו 56% מתושבי הקיבוצים והמושבים. בערים המצב היה טוב יותר, כאשר "רק" 45% מהנסקרים דיווחו על פגיעה בפרנסתם.
לגבי מידת הסיוע שקיבלו תושבי הנגב המערבי מהמדינה, נמצא הבדל משמעותי בין הישובים השונים. 91% מתושבי הישובים הבדואיים דיווחו על סיוע נמוך, כך דיווחו גם 62% מתושבי הערים, ו-19.4% מתושבי הערים דיווחו שקיבלו סיוע כלכלי מהמדינה ברמה גבוהה. לעומת זאת, בקיבוצים ובמושבים רק 24.3% דיווחו שקיבלו סיוע כלכלי במידה נמוכה, ו-36.3% דיווחו שקיבלו סיוע כלכלי מהמדינה ברמה גבוהה. יש לציין כי מידת הפגיעה שונה מאוד בין סוגי הישובים השונים, כאשר ברוב המקרים הקיבוצים באזור נפגעו במידה קשה יותר משאר הישובים.
דודי גבאי, יו"ר עמותת "ארץ חדשה עכשיו" וחבר קיבוץ רעים: "המטרה שלנו באיסוף הנתונים ואיגוד תובנות החוסן, היא לייצר פוטנציאליים לצמיחה, ליזמות ולבניה ובכך לאפשר לתושבי הנגב המערבי לחזור הביתה. כתושב רעים ההבנה שלי היא שכל נושא שיקום ופיתוח הנגב המערבי צריך לקרות bottom up כלומר דרך אנשי מערב הנגב ובהובלתם. על מנת לאפשר זאת ישנה חשיבות להאזין בקשב רב לצורכי התושבים, לבצע ניתוח באמצעות כלי מחקר מתקדמים וליישם פעולות בשטח".
"הנתונים מטרידים מאוד ומחייבים אותנו כחברה וכמדינה להכיר בעוצמת הפגיעה הנפשית לאורך זמן של תושבי העוטף ובפער הולך וגדל בין תושבי העוטף לשאר האוכלוסייה", מסר פרופ' יוסי לוי בלז, מהמרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ברופין. "על כן, קיימת חשיבות קריטית לבניית מערכי בריאות נפש ממוקדים, לצד ביצוע פעולות להגברת תחושת שייכות, חיבור ותמיכה קולקטיבית. שיקום האמון, במיוחד בקרב תושבי העוטף, חיוני לשיקום החוסן הלאומי, ועלינו לפעול כדי להבטיח מענה מידי ומותאם לצורכיהם הנפשיים".
"בכוונתנו לאסוף את הנתונים בקביעות על מנת להשמיע את קולם של תושבי אזור הנגב המערבי בפני כלל הגופים העוסקים בשיקום הקהילות, ולהציג את מידת היעילות של כל תכנית שמיושמת בפועל", מציינת פרופ' ברוריה עדיני מאוניברסיטת תל אביב. "בדרך זו, ניתן יהיה למדוד את ההשפעה של כל אחת מתכניות השיקום על ישובי הנגב המערבי, לחזק תכניות מוצלחות ולשפר את טעון התיקון".
בן אברהמי, מנכ"ל אינדיקייט מחקר ואסטרטגיה: "אני מברך על ההזדמנות להביא לידי ביטוי את הכלים ואת המומחיות שפיתחנו לניטור וניתוח השיח ברשתות החברתיות בקרב מגזרים שונים בחברה הישראלית. התובנות העמוקות שהפקנו צפויות לתרום רבות לגורמים המתמודדים כיום עם אתגרי החוסן והפיתוח בנגב המערבי. מעניין במיוחד לראות כיצד הניתוח האיכותני של השיח הרשתי משלים את ממצאי הסקר הכמותי, ויחד הם יוצרים תמונה מקיפה ומעמיקה של המצב".
