"כל מחאה שקטה וחוקית נגד מה שקורה בעזה נתקלת באלימות שוטרים ובמעצרים", אומרת עו"ד סוהאד בשארה מארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הימשכות המלחמה, לדבריה, רק החמירה את המגמה. "אנו עדים להתגברות של אלימות המשטרה בהפגנות ושל מעצרי שווא של אזרחים ערבים מאז 7 באוקטובר".

במהלך חמשת השבועות הראשונים למלחמה, טיפל ארגון עדאלה ב-251 מקרים של מעצרים, חקירות או שיחות אזהרה לאזרחים ערביים. 121 מהם על רקע חשד להתבטאויות מסיתות ברשתות החברתיות, ו-31 על רקע השתתפות בהפגנות. על המעצרים בעקבות התבטאויות ברשתות החברתיות והמעצרים בהפגנות, אומרת בשארה, "הכל בניגוד להנחיות, אבל למערכת לא באמת אכפת, מלבד הצהרות ריקות. גם הייעוץ המשפטי והפרקליטות לא מגלים אחריות. המשטרה חוקרת ללא אישור פרקליט המדינה ולפעמים הפרקליט נותן אישור למרות שלא צריכה להיות חקירה בכלל, וכך מורחב המתחם הפלילי בסוגיות של חופש הביטוי". 

"כל משבר מנוצל כדי להעביר חקיקה בעייתית"

ההחמרה במצבם של האזרחים הערבים במדינה מתבטא לא רק בפעולות אכיפה ובמדיניות המשטרה אלא גם בחקיקה, שהפרשנות אליה פעמים רבות עלולה להפוך למדרון חלקלק. בשנה האחרונה נידונו בכנסת הצעת חוק למניעת העסקת מורים ופיטורם על רקע התבטאות המסיתה למעשה טרור, הצעת חוק להרחבת עילות המעצר לקטינים, תיקונים לחוק למאבק בטרור וכן הצעה לשלילת אזרחות בגין תמיכה בטרור.

"מהלכי החקיקה האחרונים לא מפתיעים", אומרת בשארה. "כל משבר מנוצל על מנת להעביר חקיקה בעייתית, שיש בה לכאורה משום פגיעה בזכויות אדם, גזענות, עליונות יהודית וחוסר שוויון אזרחי. עכשיו זה יותר אינטנסיבי. אלה הצעות שמרחיבות את הקרימינליזציה של הביטוי". בנוסף, "יש ברשתות החברתיות הסתה לאלימות ולטרור נגד ציבור שלם. המערכת תורמת לכך אם בעשייה אקטיבית ואם בדרך של מחדל והתעלמות".  

ההפגנה לשחרור הישראלים הנמצאים בשבי החמאס בתל אביב. "ההפגנות בתל אביב למען החטופים, לדוגמה, זה חלק ממדיניות שמונעת מאידיאולוגיה" (צילום: איתי רון/ פלאש 90)

על התיקונים המוצעים לחוק למאבק בטרור, היא אומרת, "החוק לפני 7 באוקטובר היה רחב מדי ובעייתי ועכשיו מנסים להרחיב אותו עוד יותר". המלחמה בה נמצאת המדינה, והמשמשת עילה למעשי החקיקה האלה לא נעלמה מעיניה של בשארה. "אני מודעת למצב החירום, אבל יש הבדל בין התמודדות עם הסיטואציה לבין ניצול שלה על מנת להרחיב את מכונת הדיכוי בתירוץ של מאבק בשיח מסית". 

איך זה בא לידי ביטוי לדעתך?
"מדיניות הממשלה משפיעה לא רק על האזרחים הערבים. מה שקורה בהפגנות בתל אביב למען השבת החטופים, לדוגמה, זה חלק ממדיניות שמונעת מאידיאולוגיה. זה מתבטא באלימות שוטרים ומעצרי שווא, אבל אלו מרחבים שונים. כאן יש תיקוני חקיקה שמטרתם לקבע דיכוי של חופש הביטוי של האוכלוסייה הערבית. זה יהפוך לעניין של אכיפת חוק. זה עניין של שנים ארוכות ולא מדיניות זמנית של ממשלה. החוקים יישארו גם לאחר שהממשלה תוחלף".  

"זה משתכלל בשנתיים האחרונות ועוד יותר בזמן המלחמה. הם רואים אויב מבפנים ויש להסדיר את היחס אליו דרך חקיקה. זה צריך להדאיג את כולם. דיכוי מפגינים ערבים זה לא עניין חדש. מרבית החברה היהודית לא התרעמה על מנגנון האלימות. הדיכוי הזה קיים במשך שנים, אבל זו מכונה שתופנה נגד כל מה שנראה או נשמע לא מתאים".

"בהרבה מובנים, זאת חזרה לממשל צבאי"

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הרחיב את סמכויות משרדו בשנה האחרונה על מנת לחזק את המאבק בפשיעה ובטרור. אחד המהלכים המרכזיים שבוצעו הוא סיפוח הרשות לאכיפה במקרקעין למשרדו. "המשרד לביטחון לאומי מנכס לעצמו סמכויות רבות, הרשות לאכיפה במקרקעין למשל. מסגור הסמכויות הללו כמאבק בפשיעה הוא חלק ממכונת ההסתה. בינתיים אין תוצאות למאבק בפשיעה, אבל יש הריסת בתים והצרה של חופש הביטוי".

לדברי בשארה, מדובר בחלק מניסיון לתת ליחס בין המדינה לאזרח הערבי אופי משטרתי בכל הקשור לזכויות. "זה אופייני למשטרי דיכוי", היא מסבירה. "זאת חזרה לממשל הצבאי דרך חוקים, בהרבה מאוד מובנים".  

כיצד ניתן להיאבק במגמה הזו?
"אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. יש לממשלה רוב בכנסת והליך החקיקה רתום במלואו למדיניות הממשלה. המאבק בכנסת הוא חשוב, אך עד כה לא מאוד יעיל. המאבק הציבורי הוא חשוב. הוא מבליט את הבעיה, וחשוב כדי לנסות למנוע חקיקה נוספת. הסנגור הבינלאומי הוא לא דבר שניתן לוותר עליו, שכן המערכות נכשלו עד כה בהגנה על זכויות האדם והאזרח, כולל מערכת המשפט.  

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. השר הרחיב את סמכויות משרדו בשנה האחרונה, על מנת לחזק את המאבק בפשיעה ובטרור (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"ישנן חבירות מקומיות או אזוריות, נוצרות שותפויות כאלו בנגב וזה מעורר אופטימיות. אך שאלת החבירה קשורה גם לחזון, איפה ניתן למצוא מכנה משותף של חזון ל'יום שאחרי', חזון שעוסק במעמד האזרחי של הערבים, בזכויות העם הפלסטיני. זה בדרך כלל מטרפד שותפויות רחבות וארוכות טווח. זה צריך להיות חזון שמסכימים על עקרונותיו. היעדר חזון לא פותח פתח לשיח, זה מטרפד פוטנציאל לשיח ולמאבק משותף.

"ישנן קבוצות בעלות חזון שפועלות לחיבורים, אבל זה נשאר מוגבל. אני מאמינה שלמלחמה יהיה אפקט שונה. שאחרי המלחמה יהיה משהו אחר".