"מי עדיף לישראל, טראמפ או האריס?", אני נשאל כמעט תמיד בהרצאותיי, כשלפעמים הפונים מוסיפים נימה צינית, ושואלים מי ביניהם פחות גרוע. כך או אחרת, אני כופר בשאלה זו באופן עקרוני משתי סיבות. ראשית, יש בה יסוד טבעי ואף מתבקש, שדורש מאיתנו להחליט מה "טוב לישראל" פוליטית ומוסרית. הרי אם נשאל את ראש הממשלה בנימין נתניהו או את ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לא נקבל את אותה התשובה. 

מנגד, יחסי ארה"ב-ישראל הם כה מורכבים ורגישים ונוגעים בשורה אינסופית של סוגיות ופרטים – ביטחוניים, מדיניים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מודיעיניים – שבלתי אפשרי לסכם את כולם לשורה תחתונה פשטנית של "טוב" או "רע". כיוון שבתוך עמי אני חי, ומשום שאנו עומדים בפני הישורת האחרונה של מערכת הבחירות, הגיע הזמן לתת כמה כללי אצבע לניסיון לענות על השאלה הפופולרית. 

כלל ראשון: "כל אנשי הנשיא.ה" 

נשיא ארצות הברית הוא האדם החזק בעולם, אבל הוא מושפע תדיר מהגורמים שסביבו: יועצים, מקורבים, ביורוקרטיה מקצועית ודעת הקהל. בבואנו לנסות לעמוד על גישת הנשיא או הנשיאה הבאה לישראל ולסוגיות שמטרידות אותה, חשוב להסתכל לא רק על אמירות העבר או הצהרותיו לעתיד, אלא גם למקורבים סביבו: מי הם, עמדותיהם, עברם, יחסם לאנטישמיות, לישראל והפלסטינים, למלחמה בלבנון וכן הלאה.  

לא פחות חשוב, יש לנסות להבין לאילו גורמים בדעת הקהל האמריקאית המועמד קשוב. טראמפ והאריס הוכיחו בעבר שהם רגישים לדעת הקהל, ושהם נכונים לשנות את עמדותיהם בסוגיות שונות בהתאם. ישראל הצליחה להשפיע מאוד על מקורביו של טראמפ בקדנציה הקודמת ב-2016, אין סיבה שלא תצליח לעשות זאת גם עכשיו; והאריס הפגינה בקריירה שלה שורה של צעדים אוהדים לישראל (כולל תמיכה בסיוע הצבאי והדגשת זוועות ה-7 באוקטובר), אך היא קשובה גם לקולות הביקורתיים במפלגתה. אין סיבה שדיפלומטיה נבונה מולה, מול יועציה ומול שחקני מפתח במפלגה הדמוקרטית לא תצליח. 

כלל שני: "ישראל היא חלק מהעולם" 

פרשנים מסוימים יבקשו לטעון שמועמד מסוים אולי "עדיף לישראל" מבחינות כאלה ואחרות (לרוב בגלל תמיכה בלתי מסויגת בה), ואילו המועמד השני "עדיף לעולם" (לרוב בגלל נחישות מול דיקטטורים). זו הבחנה מעניינת אבל מלאכותית, שכן ישראל היא חלק מהעולם, ובפרט חלק מהעולם המערבי, והיא מרוויחה עיקרית מהסדר העולמי הליברלי בהובלת ארה"ב. 

שמירה על חופש השיט ועל תנועה חופשית של סחורות, הון ושירותים; שמירה על מעמד הדולר; עמידתן של אוקראינה וטייוואן נגד ניסיונות הכיבוש של רוסיה וסין; רגולציה על בינה מלאכותית והמאבק בשינויי האקלים – כל אלו הם רק חלק מהסדר העולמי שעל ארה"ב להוביל בשנים הקרובות. ישראל היא מוטבת לא קטנה. זה אינטרס שלנו שארה"ב תשמור על מעמדה כמנהיגת העולם החופשי, במאבק מול מדינות אוטוריטריות כמו רוסיה וסין (שותפותיה של איראן) ומול אתגרים שאינם מדינתיים כמו אקלים וטכנולוגיה. 

כלל שלישי: "אמריקה חזקה, ישראל חזקה" 

בדומה לכלל השני, יש הטוענים כי מועמד מסוים אולי "עדיף לאמריקה", אבל השני "עדיף לישראל". בשעה שהאינטרסים הישראליים והאמריקאים אינם זהים (והם לעולם לא יהיו זהים משום שמדובר במדינות שונות), יש חפיפה מרובה ביניהם. חשוב מכך, ככל שארה"ב תהיה חזקה יותר, כך מוטת ההשפעה שלה לטובת ישראל תהיה משמעותית יותר. 

במובן הצר ביותר, זהו אינטרס ישראלי שארה"ב תהיה חברה עשירה יותר, משגשגת יותר, בטוחה יותר, דמוקרטית יותר (ב-d קטנה, לא בהכרח במובן המפלגתי) ויציבה יותר. לפיכך, בבואנו להחליט מי מהמועמדים "עדיף", יש לקחת בחשבון גם את האינטרס האמריקאי. 

כלל רביעי: העמדה לגבי 'תכנית לוין'

הפרשה הזו כמעט נשכחה בשנה האחרונה, אבל עד 7 באוקטובר ישראל הייתה קרועה סביב הרפורמה המשפטית (או ההפיכה המשטרית, תלוי בעמדה לגביה). לצורך הנייטרליות, נקרא לה בפשטות "תוכנית לוין". המלחמה אמנם דחקה את סוגיית מערכת המשפט והפרדת הרשויות לשוליים, אך בעיות העומק שהתניעו את התוכנית ותדלקו את המחאה נגדה לא נעלמו, יש הטוענים שהן אפילו שהחמירו. 

מקור בבית הלבן אישר בפניי שאת ביידן לא באמת מעניין איך בישראל בוחרים שופטים או מה עוצמת פסקת ההתגברות. עם זאת, ביידן והממשל הדמוקרטי רואים חשיבות עליונה בשמירה על הפרדת הרשויות, איזונים ובלמים ועצמאות מערכת המשפט. האריס נמצאת בעמדה דומה, ואילו את טראמפ ניכר שהסוגייה לא מעסיקה ושאין לו כוונה להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל.  

בהתאם, מי שמעוניין לראות את תוכנית לוין מיושמת כלשונה, סביר להניח שישמח בשובו של טראמפ לבית הלבן. המתנגדים לה, או לכל הפחות לעיקריה, יעדיפו את האריס. 

כלל חמישי: יהדות אמריקה 

הקהילות היהודיות באמריקה הן חלק אינטגרלי לא רק מהעם היהודי, אלא גם מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל. הצלחתן, שגשוגן, הביטחון האישי שלהן – כל אלה הם אינטרס חיוני של כולנו. השנה האחרונה הייתה בבחינת שפיכת גלון של דלק על מדורה של מצוקות קיימות שעמן הקהילות מתמודדות, בראשן אנטישמיות משני צידי המפה הפוליטית. 

בבואנו לחשוב על "מי עדיף לישראל", מוטב שניקח בחשבון גם מי "טוב" לאחינו מעבר לים. העלייה באנטישמיות משמאל בשנה האחרונה, שקיבלה ביטויים בוטים במיוחד בקמפוסים בארה"ב, עשויה להסיט לא מעט יהודים אמריקאים (כולל ליברלים) לכיוון טראמפ. עם זאת, כל סקר רציני מראה שעדיין, מעל שישים אחוזים מיהודי אמריקה מתכוונים להצביע להאריס.