בניין כנסת ישראל נצבע באור כתום של השקיעה הירושלמית החורפית, ובכביש ממול, מאות נשים בלבוש לבן יושבו בשקט על הכביש החסום, בתקווה שהשתיקה שלהן תרעם. "אם יגב היה איתנו היום, הוא היה הראשון להתייצב איתנו פה", אומרת נופר בוכשטב שיושבת לצד אמה אסתר, בנות משפחתו של יגב ז״ל, שנרצח בשבי חמאס בעזה לאחר שנחטף עם אשתו רימון שחזרה לישראל בעסקה הראשונה, מביתם שבקיבוץ נירים בעוטף עזה.
אסתר מוסיפה: "אין התקדמות, ובכל פעם אנחנו מחפשות מה לעשות כדי שכולם יחזרו, אנחנו כבר הפסדנו, אבל את צחי של עופרה שיושבת לידנו, את כולם, צריך להחזיר".
מחאת 'משמרת 101 – אמהות מחזירות את החטופים' התקיימה אתמול בכבישים המקיפים את הכנסת בירושלים. המטרה כפי שהגדירו אותה מובילות היוזמה, היא "הפעלת לחץ כבד על הממשלה והכנסת, ע"י ישיבה מול מוסדות שלטון בהובלת אימהות ונשים, בדרישה לחתום מיד על הסכמים שיביאו להשבת כל החטופים". בין מובילי היוזמה אפשר למצוא גם את הפרופ' יורם יובל, ככה שגם גברים מוזמנים להגיע, אבל בשונה מההפגנות בבגין וחסימת כבישים, הרוח הנוכחת היא עוצמה אמהית.
"יש תחושה שהאימהות צריכות להתאסף ולהגיד שבבית שלנו לא משחקים ככה, שראש הממשלה שלנו התבלבל, ושצריך להזכיר לו שבבית שלנו, בישראל, הדבר הכי חשוב, הערך בראש הסולם זה החיים", אומרת האמנית דניאל גליה-קינד, כשהיא מניקה את לואי לו-יהי, שנולד לפני 8 חודשים באמסטרדם. גליה-קינד, קרובה למשפחת רומן-גת, נאמה בפרלמנט האירופאי, חודש לאחר טבח 7 באוקטובר, נאום שנחקק בזכרון הלאומי. לאחר לידת לואי, היא ובן זוגה החליטו לחזור לישראל, מתוך ההכרה שהפעולה כאן קריטית יותר לשינוי המצב. "יש קרב על איזה דגל מרימים בשם האמהות, ההפגנות כמו שהן עד כה הגיעו לתקרת זכוכית בגלל שהיו מבוססות על כוח. צריך להיות חכמים, ויצירתיים, ולהעז להמשיך לדמיין את היום שאחרי".
"המחיר האישי עצום. עזבתי את מקום העבודה שלי את הדירה, יש קהילה של ישראלים שבוחרת לא לוותר ומשלמת מחירים כבדים, אבל אנחנו לא מושא רחמים, זו בחירה מודעת ואנחנו גאים בה, יש אנשים שעוברים דברים יותר גרועים", מתארת שרון שלום (28), שמפגינה כבר 396 ימים ללא הפסקה למען אנשים שהיא לא הכירה. שלום מספרת שההפגנות בבגין אפקטיביות, והמחאה השקטה מול הכנסת מבקשת לשבור את הפאסיביות והשתיקה של החברה הישראלית.
"שכנעו אנשים שזה לא נוגע אליהם, שזה רחוק, שאלו משפחות חטופים, שזה לא יכול לקרות להם", אומרת שלום. "אף אחד מאצלנו לא הופתע מהסיפור שהתפוצץ עכשיו על הנדסת התודעה נגד המחאה, מי שזה מפתיע אותו לא חי פה. העתיד שלנו מתפורר, ערכית ומוסרית. שירתתי בקבע, ועכשיו הכל מתפורר, עם ראש ממשלה שמטרפד עסקאות שיכלו להחזיר חטופים חיים".
השמש שוקעת, בניין הכנסת מואר בפנסים המקיפים אותו, והנשים המוחות יושבות על הכביש הקר, מחזקות אחת את השנייה. "אנחנו פה להדהד את הדחיפות, אולי יזוז להם משהו בלב", אומרת נופר. "האסון שלנו יכול לקרות לעוד משפחות. לזה שיגב לא חזר בחיים מדגיש כמה העניין דחוף. אנחנו יושבות ליד משפחות ביבס ואלבג, שבני המשפחה שלהם שם והם חייבים לחזור הביתה, אנחנו לא יכולים להרשות שהסיפור של יגב יחזור על עצמו".
"אנחנו מזמינות את כולם להגיע", אומרות נשות בוכשטב, "אימהות, ילדות ואחיות לשבת פה, בלי לכעוס בלי לצעוק. לשבת פה, להיות יחד איתנו, אפשר גם רק לתמוך ולחבק, להגיד למשפחות שנהיה יחד איתכן עד שיחזרו. אם יש להם תקווה למטה יש לנו תקווה כאן, אחרת לא היינו יושבות פה".
