"חוסר ביטחון תזונתי אינו רק היעדר מזון", אמרה פרופ' רונית אנדוולד מאוניברסיטת חיפה, "אלא היעדר מזון מזין, מה שיש לו השפעה על התחלואה, התמותה ועיכוב הגדילה בקרב הנוער והילדים". אנדוולד אמרה את הדברים בדיון פתוח שעסק באי הביטחון התזונתי בחברה הבדואית, ושנערך ביוזמת ארגון מזון, מכון אדווה והפורום לדו קיום בנגב, בעקבות מחקר שעסק באי ביטחון תזונתי בקרב תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב.

ד"ר יונס אבו-רביעה מהמרכז הרפואי ברזילי באשקלון פירט את השפעת אי הביטחון התזונתי על מחלות הסכרת והשמנת היתר. "60% מהנשים הבדואיות סובלות מהשמנת יתר ו-50% מהבדואים אינם מאוזנים מבחינה סוכרתית". הוא הוסיף כי למרבית האוכלוסייה הבדואית אין את ביטוח הבריאות המאפשר קניית תרופות נגד סוכרת.

אנדוולד הניחה את אבטחת הביטחון התזונתי בפתחה של המדינה. "ישנם אמצעים פיסקליים, כמו סבסוד מזון בריא או רגולוציה על המזונות המסופקים. הזנה במערכות ציבוריות כמו מערכת החינוך ומקומות העבודה וחינוך תזונתי בבתי-הספר יוכלו לתרום לביטחון התזונתי בקרב הצעירים, הנוער והילדים". אנדוולד קראה לשותפות בין המדינה לבין הארגונים האזרחיים ולהקמת מכולת חברתית, בה האדם משלם כפי יכולתו. 

"סיירנו בכפרים ואנו מודעים למצב", אמר פרופ' רוני סטריאר, ראש המועצה לביטחון תזונתי, "אבל אנו לא רואים שינוי". לדעת סטריאר, הפרדיגמה הרווחת הקושרת בין עוני לאי ביטחון תזונתי אינה יעילה במציאת פתרונות במצב הקיים. סטריאר ציין ממדים נוספים להדרה ממנה סובלים תושבי הכפרים הלא מוכרים. "זוהי קבוצה התלויה בגורמים רבים כדי לספק את צרכי הקיום הבסיסיים. יש כאן קיפוח רב ממדי. בנוסף, הם לא דורשים את הזכויות שלהם, תודעת דיכוי שהופנמה". 

סטריאר הציב פתרון אפשרי מול כל ממד של הבעיה: "מול בידוד צריך מעורבות, מול תלות צריך ליצור שותפות, ברית של דאגה ושינוי בין הקבוצות השונות". על מנת להתמודד עם הקיפוח הרב ממדי מציע סטריאר לשתף את האוכלוסיה בדיונים על הפתרון על מנת להיאבק בהפנמת הדיכוי. "הפרדיגמה הזו יכולה לחולל ברית של דאגה", סיכם סטריאר את טיעונו והוסיף "תקווה זו לא הוודאות שמה שאעשה יצליח, אלא הוודאות שמה שאעשה הוא נכון ובעל משמעות".