דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באייר תשפ"ב 19.05.22
23°תל אביב
  • 26°ירושלים
  • 23°תל אביב
  • 24°חיפה
  • 26°אשדוד
  • 32°באר שבע
  • 36°אילת
  • 31°טבריה
  • 26°צפת
  • 28°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
אמוניה

האמוניה / קיצור תולדות האמוניה: איך הפך "המפעל החיוני" לאיום ביטחוני?

הטיעון המעגלי של המפעל שמצדיק את עצמו, המהפך שחולל דו"ח קינן בעמדת הרשויות והלחץ הגובר בחיפה כימקלים: כך השתנה היחס למיכל האמוניה במפרץ חיפה

הפגנה למען סגירת מיכל האמוניה ביוזמת עיריית חיפה מול בית המשפט המחוזי, השר להגנת הסביבה זאב אלרקין ומיכל האמוניה בחיפה (צילום: דבר ראשון, פלאש 90 וליאורה אמיתי).
ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

פסיקת בית הדין מאתמול, המחייבת ריקון של מיכל האמוניה תוך חודש הייתה חמורה יותר בעבור חיפה כימיקלים מאשר החלטותיה של מדינת ישראל, אשר האחרונה שבהן חייבה את ריקון המיכל עד ה-1 ביוני. כיצד קרה שחיפה כימיקלים איבדה בפועל את מעמדה כ"מפעל חיוני", גם אם ההכרזה הפורמלית עדיין בתוקף, וכיצד הפך המיכל מ"סכנה כלשהי" לאיום ברור ומיידי על שלום הציבור המחייב טיפול דחוף ? והאם עיריית חיפה, שנאבקה במיכל אכן עשתה זו בעקביות, או שגם היא הייתה חלק מהגופים שחיפה כימיקלים הצליחה להוליך שולל ? בינתיים, אלפי טונות של אמוניה עדיין נמצאות במיכל.

נכון להיום דו"ח קינן, שנוצר על ידי 10 מומחים עצמאיים הוא המסמך המקיף ביותר שפורסם לציבור ביחס לסכנות מיכל האמוניה, ובקריאה תמימה נראה גם מדויק יותר משאר המסמכים שהפיקה המדינה, אשר כמעט כולם התעלמו מחלק מהסכנות הטמונות בקיום המיכל. עם זאת, גם ההערכות המקלות של המדינה הספיקו לממשלה בכדי להורות כבר ב-2013 על עריכת מכרז להקמת מפעל בנגב, מכרז אשר נגרר עד שלהי 2016 ולבסוף נכשל ללא אף הצעה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין (הליכוד) מפנה השבוע אצבע מאשימה לחיפה כימיקלים עצמה, שלא נגשה להפעיל את המכרז, או אף הכשילה אותו בהיעדר להתחייב לרכוש ממנו אמוניה. מן הצד השני, מתווה הגז ניתק את הקשר בין מחיר הגז הטבעי ברחבי העולם, אשר נמצא כעת בשפל, לעומת מחירו בישראל, מה שיוצר פער משמעותי במחיר האמוניה (מוצר המשך של גז טבעי) בתנאי ייצור בישראל לבין תנאי יבוא ואחסון במיכל הענק. הפער לא ידוע באופן מדויק, אך הוא גדול דיו כך שגם סבסוד משמעותי מהמדינה (כ-240 מליון ש"ח) לא הספיק כדי לגרום ליזמים לגשת למכרז.

הדבר המדהים שעולה מדו"ח קינן הוא שכל זה היה פשוט מיותר. מדינת ישראל יכולה להסתדר ללא מיכל אמוניה וללא מפעל אמוניה. לא רק בית המשפט מבין זאת, אלא שההכרה הזו מחלחלת כנראה גם לפקידים במשרדי הממשלה, אשר נציגם בדיון המשפטי הודיע כי אין שום אינטרס ציבורי העומד כנגד האינטרס הבטיחותי שמחייב את סגירת המיכל. הייתה זו 'סטירת לחי' לחיפה כימיקלים אשר התעקשה בעצמה על צירוף של נציג הממשלה לדיון, שקבעה בשעתו כי מדובר במפעל חיוני. זוהי פרשה שלא הוסברה מספיק וקצת מביך לתאר אותה.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חיים נתיב).

מפעל מצדיק מיכל שמצדיק מפעל

אחת הבעיות שיוצרות את הפרדוקס המשונה של מיכל האמוניה וחיפה כימיקלים, היא העובדה שאין דרך מהירה לרוקן את אלפי טונות אמוניה מהמיכל, שבשיאו אמור להתמלא לכדי 12,000 טונות, כשקצב הריקון המקסימלי הוא 300 טונות ליום. האופן היחידי שזמין באופן קבוע לטובת ריקון המיכל הוא הזרמת אמוניה בצנרת תת-קרקעית למפעל "חיפה כימיקלים". כך, גם כשבזמן מלחמת לבנון השנייה יצאו הודעות לציבור שכמות האמוניה במיכל רודדה והופחתה הסכנה, בדו"ח קינן מוסבר שלפי משך המלחמה וקצב הריקון המקסימלי אין זה אפשרי לרדד את המיכל בהיקף שהוכרז. זו הייתה לכל היותר פעולה בתחום הלוחמה הפסיכולוגית. כמה שנים אחר-כך הוכרז המפעל כ"מפעל חיוני" בדיוק בשל המשימה הזו – לרוקן את המיכל, שמשמש את המפעל, שזקוק למיכל. מעגל הצדקות כזה מתפרק מאליו ברגע שאין מיכל – אז גם המפעל כבר לא חיוני. הדשנים אותם מייצר המפעל הוא אולי איכותי ומוצלח מבחינה כלכלית, אך כמעט כולו נמכר ליצוא. בזמן חירום בטחוני המשק לא זקוק לייצור דשנים, אלא למרחק מקסימלי בין נקודות תורפה המכילות חומרים מסוכנים לבין ריכוזי האוכלוסייה – יעד שגם המפעל וגם המיכל מקשים על השגתו כאחד.

ההתהפכות הגדולה

עמדותיהם החדשות של משרדי הממשלה וספציפית של המשרד להגנת הסביבה, הוזכרו בפסק הדין של השופטת תמר שרון נתנאל, ואף שהופיעו אחרי שעיריית חיפה הגישה את הבקשה הראשונית שלה להפסקת מידית של השימוש במיכל, במהלך הדברים נוצרה גם להם חשיבות משפטית. ייתכן שהמפגינים נגד פעילות המיכל שצעקו כנגד קשרי ה"הון שלטון" לא זיהו את המציאות באופן מדויק.

מפגינים נגד מיכל האמוניה. (צילום: דוברות עיריית חיפה)

מאות מליוני השקלים שהמדינה יכולה לחסוך באמצעות המהלך הזה מרמזים על אפשרות אחרת, שאותה מתאר פרופסור קינן במסיבת העיתונאים: "אנחנו מדינה עם רגולציה חלשה. בכל המדינות המפותחות אסרו על החזקת מיכלי ענק כאלו או שתבעו מהם דרישות בטיחות וביטוח כה מחמירות, שלא משתלם יותר להחזיק אותם. מה שעשו התאגידים בעולם המפותח זה לאחסן אמוניה במדינות עם רגולציה חלשה". לפי גישה זו, לא מדובר בשחיתות במובנה הפשוט, אלא בדרג מקצועי דל, שלא מסוגל לבצע בדיקה מעמיקה בעצמו. גם התנהלות המל"ל, שהסתמך על הבדיקה העצמית מחוץ למיכל שהמשרד להגנת הסביבה חייב את חיפה כימיקלים לבצע, אולי אינה מושחתת אבל מעידה לכל הפחות על כשל מקצועי חמור.

ב-2003 בנימין נתניהו תקף באופן אידיאולוגי את המגזר הציבורי וקרא לו 'האיש השמן' שרובץ על גבו 'האיש הרזה', הוא המגזר העסקי. אז, החל במסע (שהצליח) לייבוש תקציבי של הממשלה וזרועותיה, תוך קידום ההפרטה ביתר שאת. רוב הציבור לא הבין את ההשלכות של מגזר ציבורי 'רזה', שלא לומר מורעב, אשר לא מסוגל לפתח יכולות מקצועיות הדרושות לשם דאגה לאזרחים. האם ציפה נתניהו שתאגידים כמו 'חיפה כימיקלים' יבצעו זאת במקום המדינה ?

מה רוצה עיריית חיפה?

מבין המפגינים והקבוצות הירוקות עולה עוד טענה קשה להוכחה, לפיה עיריית חיפה וראש העיר יונה יהב בראשה נהנים מגיבוי של רשויות המדינה ובתי המשפט ויוצרים לעצמם דימוי ציבורי חיובי, בעוד שלמעשה מדובר בתרגיל להסטת תשומת הלב מסוגיות כמו זיהום האוויר במפרץ והתכנית להרחבת בז"ן. גם לתכניות אלה מתנגדת היום העירייה, אך לטענת הפעילים הפכה העירייה את עמדתה מתמיכה להתנגדות, בשלב בו התכנית עברה את רוב משוכות האישורים והעררים, ולתמיכת העירייה המוקדמת היה משקל גדול יותר מאשר להתנגדותה הנוכחית. המשך התזה הזו היא כמובן התקרבות הבחירות. תימוכין מסוים לרעיון נמצא גם בדיון המשפטי השבוע, בו עורכי הדין של חיפה כימיקלים התייחסו למסמך המתאר פגישה אצל המשנה ליועץ המשפטי מאוקטובר 2013, בו העירייה מציעה לחיפה כימיקלים להשקיע 5 מליון ש"ח לשם מיגון המיכל, תמורת דחיית סגירת המיכל ב-5 שנים, עד לשנת 2018. עד כמה שהדבר נראה חמור כיום, ישנן גם נסיבות מקילות – כל הערכות המדינה עד אז, היו שהמיכל בעייתי, אבל לא בלתי נסבל, בעוד המדינה עצמה החליטה להקים, בתהליך שייקח שנים, מפעל לייצור אמוניה בנגב. זה בדיוק מה שאמרו עורכי הדין של העירייה בדיון המשפטי עצמו. גרסת העירייה לפיה עד דו"ח קינן לא היו ברורות המשמעויות האמיתיות של הסיכון שבמיכל, וגורמי הביטחון שהוציאו מספר הערכות לאורך השנים לפיו אין צורך דחוף בפינוי המיכל מהמפרץ מעניקים חיזוק לגרסתה. אין ספק שיונה יהב נהנה כעת מפופולריות בזכות המאבק, ושבעבר הנהיג מדיניות הרבה פחות "ירוקה", ועם זאת, אין לשלול על הסף את האפשרות שעמדותיו השתנו.

 

ראש עירית חיפה יונה יהב ויו"ר ועדת המומחים פרופ' אהוד קינן במסיבת העיתונאים. צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה

חיפה כימיקלים בלחץ

כנראה שחיפה כימיקלים לא חישבה נכון, ולא העריכה שכל גורמי המדינה, ביחד עם עיריית חיפה והתושבים ייצרו חזית כה אחידה כנגד מיכל האמוניה. אנו שומעים מהחברה כעת, רעיונות שלא נשמעו עד כה. בדיון המשפטי ביקשו עורכי הדין אפשרויות להציג חלופה של העברת האמוניה לאחסון באשקלון, במקום הדלק שבחוות המיכלים של קצא"א. לוח הזמנים הנוכחי לא מאפשר אפילו לבחון את הרעיון הזה ברצינות, וחיפה כימיקלים צריכה למצוא לעצמה מקור אחר לחומר גלם במהירות, אחרת תיאלץ להשבית את מפעליה. הלחץ הביא לארץ את אחד מבעלי החברה – משפחת טראמפ האמריקאית (לא קשורה לנשיא ארה"ב), זמן קצר לאחר שנועד עם שי באב"ד מנכ"ל האוצר בארה"ב, אשר לפי דיווחים בכלכליסט דנו בהצעה שחיפה כימיקלים תקים מפעל אמוניה בירדן או בגבול ירדן, שלקוחותיו יהיו גם ישראלים וגם ירדנים, והוא יהיה בעל פוטנציאל רווחיות גבוה יותר. הגיוני שחיפה כימיקלים תמשיך לנסות לקדם את האפשרויות הללו, אך הן רלוונטיות לטווח הבינוני והארוך. בטווח הקצר החברה בבעיה גדולה, שמאיימת לא רק על רווחיה, אלא גם על פרנסת מאות מעובדיה, ואלפים מסביבה. אין ספק שמדינה שמוכנה להשקיע מאות מליוני שקלים ביצירת חלופה למיכל, יכולה גם לדאוג לכך שהעובדים לא יוקרבו על מזבח ההפקרות של ההנהלה, אך בינתיים לא הממשלה ולא בית המשפט אמרו אפילו קמצוץ של אמירה בכיוון זה.

עד כה, טענו שתי קבוצות המומחים הישראלים שלחברה יש חלופות זמינות, גם אם יקרות יותר, לעומת יבוא אמוניה. ירון חנן מסיעת 'הירוקים' בחיפה, אשר ריכז את צוות הדו"ח הקצר יותר, שממוקד בחלופות, טוען שאספקת האמוניה ממיכל ענק התרחשה ללא כיסוי ביטוחי, מה שמאפשר לחיפה כימיקלים להפעיל את האספקה במחיר נמוך יותר מהסביר, מפני שאף חברת ביטוח לא תסכים לכסות את הנזק שייגרם מדליפה גדולה של אמוניה. מחיפה כימיקלים עצמה נמסר כי 'לחברה יש ביטוח', אך היא לא הייתה מוכנה לנקוב בשם הסוכנות או החברה המבטחת את מיכל האמוניה וניתן להטיל ספק בהכרזה זו.

דיון בבית המשפט בנוגע לסגירת זמנית של מיכל האמוניה, פברואר 2017 (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

עוד לא סוף פסוק

למרות קביעות המדינה וההכרעה המשפטית, אלפי טונות אמוניה (9,000 לפי פסק הדין) עדיין נמצאים בתוך המיכל במפרץ חיפה כעת. ערעורים, והיעדר זמינות במיכלי אחסון קטנים, תקלות בטיחות ועוד שלל גורמים יכולים להקשות על ביצוע פסק הדין, כאשר עובדי המפעל הצפוני, אשר מתפעלים את המיכל ביום-יום, עדיין לא נקטו שום עמדה באופן ציבורי וגם הם יכולים להשפיע על המציאות. גם הנהלת חיפה כימיקלים עוד לא אמרה את המילה אחרונה. ברמה הכלכלית, יש סיכוי לא רע שחיפה כימיקלים מסוגלת למצוא חלופה לייבוא האמוניה בשיטה הנוכחית ולהישאר חברה פעילה, גם אם פחות רווחית, לפחות עד שהיא או משהו אחר יוכל להקים מפעל אמוניה במחיר תחרותי. עם זאת, כאשר עובדי המפעל הצפוני נמצאים כעת במו"מ לחידוש ההסכם הקיבוצי, לא ברור האם יש משהו שימנע מהחברה להשתמש בייקור שצפוי להיכפות עליה כנגד עובדיה.

ברמת אחריות המדינה על אזרחיה, לא ברור האם יש גורם כלשהו במדינה שתובע מכל עסק שמחזיק בחומרים מסוכנים להחזיק בפוליסת ביטוח, כך שאם למדינה ואזרחיה ייגרם נזק, העסק יהיה מסוגל לעמוד בתשלומי הפיצויים. ייקור זה של הפעילות העסקית, חיוני לשם השגת איזון נבון יותר בין האינטרס של תעשייה משגשגת לבין האינטרס של שמירה על בטיחות האזרחים. קשה להתעלם מהאבסורד הטמון בכך שכל אזרח המעוניין לנהוג ברכב או לקחת משכנתא מחויב להחזיק בביטוח תקף, אך מפעל המחזיק אלפי טונות אמוניה במיכל איננו מחויב לכך.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!