מדיניות החוץ של דונלד טראמפ משפיעה עלינו עוד לפני שהושבע לנשיאות. טראמפ חוזר לבית הלבן ומשנה סדרי עולם עם עסקאות מהסוג שהוא אוהב, פרובוקציות שזוכות לגינויים, והתנהלות גסה בנושאים בין-לאומיים רגישים. "אם לשפוט לפי אמירותיו", אומר ל'דבר' פרופסור בני מילר, ראש המרכז לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה, "אז הטייטל הנשיאותי 'האיש החזק בעולם' מתאר אותו טוב יותר מאשר 'מנהיג העולם החופשי'". 

שלושה שבועות בלבד לאחר שניצח בבחירות – האמריקנים, בהובלת הנשיא היוצא ג'ו ביידן, הצליחו להביא להסכם הפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה. טראמפ לא ייחס לעצמו אחריות להגעה לעסקה בלבנון, שנחתמה שלושה שבועות אחרי שנבחר, אך ניצחונו בבחירות והשיחות הרבות שקיים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בהחלט השפיעו. הוא הפציר בחמאס להחזיר את החטופים טרם השבעתו, והביא להסכם הפסקת אש שברירי בין ישראל לחמאס שעשוי, בעיניו לפחות, לסלול את הדרך לנורמליזציה עם סעודיה. 

לדברי פרופסור מילר, טראמפ צפוי לתת לישראל חופש פעולה גדול יותר. "כי לא מעניין אותו זכויות אדם, או הזכויות הקולקטיביות של הפלסטינים. מצד שני, הוא נחרץ בדעתו לסיים מלחמות. אני לא חושב שיש לו בעיה עם עימותים מהסוג הזה שיש באפריקה, מלחמות איומות שלא מעניינות את הציבור המערבי וכמעט ולא מופיעות בתקשורת. לעומת זאת מלחמות כמו של ישראל ואוקראינה שמדברים עליהן המון – את זה הוא לא רוצה בקדנציה שלו. הוא מאוד ברור בנוגע לכך". 

למה כל כך מפריעות לו מלחמות?
"זה מפריע לו להתמקד בסין, וזה דורש מהאמריקנים לשלם משאבים. לא אכפת לו מהזכויות של האוקראינים או הפלסטינים על האדמה, זה לא העניין. מה שהוא רוצה, זה לסיים את המלחמות. נראה שהוא מתחיל להבין שבאוקראינה זה הרבה יותר מסובך מאשר אצלנו, ככה שסיום המלחמה שלנו היא בראש מעייניו". 

אז הוא ידחוף אותנו לקיר בשביל להביא שלום?
"מצד אחד, מדווחים שהוא הפעיל הרבה כוח בשביל להביא את ישראל להסכים להפסקת האש, והוא עשוי להמשיך ללחוץ על ישראל כדי להשיג הסכם שלום ארוך טווח. מצד שני, צריך לזכור שבתנועת MAGA (להפוך את אמריקה לאדירה שוב) טוענים שישראל היא בחזית של המערב מול האסלאם הרדיקלי, לכן צריך לתמוך בישראל בכל הכוח. חלק מהבייס הפוליטי של טראמפ זה האוונגליסטים, שאצלם התמיכה בישראל היא ממש עניין דתי. טראמפ רואה עצמו כידיד אמת של ישראל, ועל כן הוא לא יוביל מהלכים שנתפסים כפגיעה בישראל". 

מה לגבי איראן?
"איראן מהבחינה הזו מתוארת אצל הבייס של טראמפ כראש הנחש שצריך להכות בו. כאן הקונפליקט הפנימי בתוך ה-MAGA, זה בין מי שאומר שצריך להגיע להסכם שיבלום את תוכנית הגרעין האיראנית – הסכם טוב יותר משל אובמה, מה שמתאים לרוח הטראמפיסטית של עסקאות, לבין מי שדחוף לו להכות באיראן. בכל מקרה, הדיבור הוא שאם איראן תפר את ההסכם, אז ארצות הברית צריכה להוביל מהלך צבאי נגדה. קודם כל עסקה, ואם זה לא יעבוד, אז התערבות צבאית אולי בהובלת ישראל. נראה שגם בנוגע להסכם עם חמאס זאת הגישה". 

נראה עוד מדינות מצטרפות להסכמי אברהם?
"הנורמליזציה עם סעודיה אמורה להביא לטראמפ פרס נובל לשלום. הבעיה הגדולה שמקשה על זה היא הנושא הפלסטיני. הפלסטינים לא מעניינים את טראמפ, אבל מנהיג סעודיה, מוחמד בן סלמאן, לא יסכים לנרמל את היחסים עם ישראל בלי שום הישג משמעותי לפלסטינים, ונתניהו לא יסכים לתת להם הישג כזה. טראמפ ינסה לפשר בין נתניהו לבן סלמאן בנוגע לסוגיה הזו. זה הולך להיות משא ומתן קשוח, שילווה את הקדנציה שלו. אנחנו כבר עכשיו רואים שמרחב התמרון של נתניהו מול טראמפ הרבה יותר קטן מאשר מול ביידן. זה נובע מדעת הקהל האמריקנית והישראלית: הימין מעריץ את טרמאפ, לכן נתניהו לא יכול לאתגר אותו. אין לו את הקלף של לא להסכים, כמו שהיה לו מול הנשיא ביידן. אצל טרמאפ המחנה כולו תומך בישראל, ולכן נתניהו כבול. ב-2026 ייפתח הנושא של חבילות סיוע לישראל לעשור הבא. כאן ייבחן במספרים עד כמה טראמפ מוכן להיענות לדרישות הישראליות. פעם קודמת זה היה אובמה, והוא בהחלט העביר לישראל חבילה נדיבה. אבל זה הגיע לצד הסכם הגרעין עם איראן, אליו נתניהו התנגד. נראה מה יהיה עכשיו כשטראמפ יהיה האדריכל." 

מדיניות החוץ של טראמפ נוגעת בנושאים רבים, הרבה מעבר לישראל. בין שני ההסכמים שנחתמו בחודשים האחרונים "במזרח התיכון", כפי שטראמפ נוהג לכנות את ישראל ואויביה, איים הנשיא הנבחר להשתמש בכוח כדי לספח את גרינלנד, להשתלט על תעלת פנמה, להחליף את שמו של מפרץ מקסיקו ולהציע לקנדה להפוך למדינה ה-51 של ארצות הברית.  

כל אלה נעשו מבלי שטראמפ מונה לתפקיד רשמי, ובניגוד לנוהג האמריקני שהנשיא מתחיל לפעול רק לאחר השבעתו. בכירי הדיפלומטים בעולם מתקשים לחזות את מהלכיו של טראמפ, וקנצלר גרמניה, אולף שולץ, הודה כי מנהיגי האיחוד האירופי "לא ממש מבינים" אותו. 

פרופסור מילר מסביר את הקושי להבין את הנשיא האמריקני הנכנס: "הבייס הפוליטי של טראמפ, תנועת MAGA, בני משפחתו, הכוורת שלו, ובעלי התפקידים שמינה, אינם תמימי דעים בנוגע לשאלות הליבה של מדיניות החוץ. הסביבה הפוליטית של טראמפ מכילה תפיסות מנוגדות לחלוטין, גם בנוגע לאינספור השאלות שמדיניות חוץ עולמית מביאה איתה, וגם בנוגע לצמתים האסטרטגיות".

לפי פרופסור מילר, טראמפ הקיף עצמו בנציגיהם של שלושת האסכולות המוכרות של "מקומה של אמריקה בעולם": אסכולת מעצמת העל, המבקשים מעורבות בכל העולם במטרה לשמור את האנושות במגמת התקדמות, פאקס אמריקנה. השנייה, ריכוז במאבק בסין: אסכולה המבקשת לצמצם כמה שניתן את המעורבות האמריקנית בגזרות שונות במטרה לרכז את הכוחות מול המעצמה המתחרה. והבדלנים, אסכולה ממנה צמחה תנועת MAGA, ולפיה אמריקה צריכה להימנע ממעורבות בינלאומית. 

טראמפ מינה לתפקידים בכירים אנשים משלושת האסכולות האלה. מרקו רוביו, אותו מינה טראמפ למזכיר המדינה, ומייק וולץ, שיאייש את תפקיד היועץ לביטחון לאומי, מזוהים מאוד עם האסכולה של מעורבות גלובלית. האסכולה הזו אומרת שיש להמשיך את האסטרטגיה האמריקנית כפי שהייתה מאז תום המלחמה הקרה, קרי להתערב בכל העימותים המשמעותיים בעולם, לשמור על בריתות, להרכיב קואליציות בין-לאומיות, להגן על בסיסים צבאיים שארצות הברית מחזיקה ביותר מ-100 מדינות ברחבי העולם, ולהגן על נתיבי תעבורה ימיים.  

"אני לא יודע אם וולץ ורוביו יצליחו לנווט לשם את האונייה, אבל הם בהחלט משתייכים לזרם הזה של המעורבות הגלובלית. הם הוכיחו פעם אחר פעם שהם מוכנים לדחוף את ארצות הברית לשאת בעול הזה, על אף המשמעויות התקציביות והדיפלומטיות הנלוות לכך". 

אנשי האסכולה השנייה מזוהים עם ממשל אובמה, שהיה הראשון להכריז על כך שהריכוז צריך לעבור למזרח אסיה ולשם כך יש להפחית את המעורבות במזרח התיכון. ועם ממשל ביידן, שחיזק מאוד את הברית האינדו פסיפית. ההיגיון שמנחה את הגישה הזו מנומק בגישה של ריאל פוליטיק (תיאוריה במדעי המדינה): עדיף לרכז את הכוח מול היריב המשמעותי ביותר, כלומר סין, ולא לפזר אותו בכל העולם. לתפיסה הזו יש נימוקים אסטרטגיים: למנוע מהעולם לעבור למצב דו קוטבי, בו שתי מעצמות מכתיבות את סדר הדברים ולא אחת, כפי שהיה מאז המפכה התעשייתית עם בריטניה וצרפת ומאז מלחמת העולם השנייה עם ברית המועצות וארצות הברית.  

"יש גם הצדקה שקשורה למלחמת הציוויליזציות", מסביר פרופסור מילר, "הציוויליזציה שמאיימת על המערב היא סין, ואיתה צריך להתעמת. כמובן שיש לאסכולה הזו גם נימוקים כלכליים ופרקטיים, הנוגעים ברוחב הסמיכה. לא ניתן לכסות את הכול".

טראמפ מינה את דייוויד פרדו, המזוהה עם הגישה של מיקוד המאבק בסין, לכהן כשגריר בבייג'ינג, ואת פיטר נבארו שמזוהה גם הוא עם האסכולה, לתפקיד כיועץ המסחר והתעשייה הבכיר.  

פרופסור מילר מסביר: "המאבק נגד סין אצל טראמפ הוא בעיקרו מלחמת סחר. טראמפ צפוי להטיל מכסים כבדים על ייבוא מסין, ולהסלים את מלחמת הסחר במטרה לחזק את ריבונותה של הכלכלה האמריקנית ליצור מחסות רבות, ולהקטין את גירעון הסחר של אמריקה מול סין". 

"המחנה הטראמפיסטי שונא את סין כי היא קומוניסטית", אומר מילר, "זה פורט אצלם על אותם מיתרים של המלחמה הקרה. מאבק הסחר נגד סין זו סוגיה מוסכמת בוושינגטון. השאלה היא עד כמה מסלימים את המאבק הזה. אם אצל ביידן התרכזו במניעת דליפת טכנולוגיות לסין מתוך טיעונים ביטחוניים, אז אצל טראמפ הדגש הוא רחב יותר – למנוע מהמוצרים הסינים להימכר בארצות הברית במחיר זול יותר מהתוצרת המקומית". 

המחנה השלישי שמשפיע על טראמפ זה הבדלנים. הבדלנות היא ערך מרכזי אצל הגרעין הקשה של תנועת MAGA, למשל סטיב בנון ששימש בתפקיד מרכזי בממשל הקודם, וטולסי גבארד אותה מינה טראמפ לראשות המודיעין הלאומי. "גם מזכיר ההגנה החדש, פיט הגסת', מזוהה במידה מסוימת עם הגישה הבדלנית". 

"לאמריקה אין טעם להסתבך במלחמות מיותרות"

"הרעיון של התומכים האידאולוגים של טראמפ, אנשי MAGA", מוסיף מילר, "חותר נגד המעורבות האמריקנית מחוץ לגבולות ארצות הברית. כאן צריך לזכור שהמורשת האמריקנית מחוברת מאוד לתפיסה הזו. הקימו את ארצות הברית רחוק מהמלחמות של האירופאים, השתדלו שלא להתערב. הכניסה למלחמות העולם נעשתה רק לאחר שאלה כפו את עצמן על ארצות הברית. יש פה בסיס אידאולוגי שהוא גם שורשי, אבל גם אקטואלי: ארצות הברית מוגנת באוקיאנוסים משני צדדיה ובשתי שכנות ידידותיות מאוד, היא מחזיקה בכל מקרה בצבא חזק לאין שיעור מיתר הצבאות בעולם, וביכולת גרעינית של מכה שנייה. לכן אין שום בעיה להתרכז בבית פנימה, כל עוד אין סכנה ממשית שמאיימת על אמריקה. אין טעם להסתבך במלחמות יקרות ומיותרות. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן מוכיחות שאין תועלת בניסיון לכפות דמוקרטיות על מדינות בקצה השני של העולם, ומנגד, טוענים אנשי MAGA, בעלות הברית של האמריקאים מנצלות את ארצות הברית, נמנעות מלהוציא כספים על ביטחון למשל, והסכמי הסחר פוגעים בה." 

"פיט הגסת' שיאייש בקרוב את תפקיד שר ההגנה האמריקני מזוהה עם MAGA. המאבק העיקרי שלו הוא נגד תנועת ה-Woke בצבא. הוא טוען שהצבא הפך לפמיניסטי מדי, ואנשי ה-Woke מחלישים את אמריקה. הוא נלחם ופיקד בעיראק ובאפגניסטן, והסיק מזה שהמעורבות שם היא חסרת טעם. לדבריו, הצבא מאשים חיילים בפשעי מלחמה למרות שהם שם רק כדי למלא פקודות, והם פטריוטים שהמדינה חבה להם הרבה". 

לאן לדעתך טראמפ יוביל את האוניה בין שלוש האסכולות האלה?
"אני חושב שהאסכולה שהכי מוסכמת והכי בולטת בממשלים האחרונים, היא זו שממקדת את המאמצים נגד סין. לצד זאת, טראמפ צפוי לצאת מהמחויבות האמריקנית לקידום סדר עולמי ליברלי. זה הפך להיות במרכז סדר היום של יחסי החוץ האמריקנים, וטראמפ יפסיק עם זה. כל הנושא של מוסדות בין-לאומיים, סיוע למהגרים, מעורבויות לקידום דמוקרטיה או זכויות אדם במדינות אחרות, הסכמים בין-לאומיים – טראמפ מתנגד לכל הז'אנר הזה, וראינו את זה גם בקדנציה הקודמת שלו. הוא פרש מארגון הסחר הבין-לאומי, יצא מהסכם פריז (הסכם האקלים הבין-לאומי שנחתם בפריז ב-2015, ומסדיר את היעדים של כל מדינה כך שהיעד הגלובלי הוא למנוע התחממות של יותר מ-1.5 מעלות בכדור הארץ מאז המהפכה התעשייתית). באופן כללי, טראמפ מתנגד לאיכות הסביבה, וזה – צריך לזכור – אחד הנושאים שבראש סדרי העדיפויות של ממשלות רבות בעולם. הוא גם נגד המולטי ליטרליזם שטבוע אצל האמריקנים מאז תום מלחמה הקרה: הקמת קואליציות רחבות לכל נושא עולמי, ובמיוחד לנושאים ביטחוניים. הוא מתנגד לגלובליזציה".