הפחתת מסים היא ככל הנראה מטבע הלשון השחוק ביותר המשמש פוליטיקאים פופוליסטים המקוששים תמיכה. הרי מי אוהב לשלם מס? הפרומו של הסרט התיעודי של עובדי רשות השידור על תהליך סגירת הרשות מציג תמונה מצמררת בדיוק בהקשר זה.

השרים ארדן ולפיד נראים במסיבת העיתונאים ביולי 2014 כאנשי בשורה: "האגרה תבוטל!" הם מכריזים, כפי שאולי היו רוצים להכריז על השמדת כור גרעיני מאיים במדינת אויב. יובל גנור, עיתונאי קול ישראל, שואל אותם שאלה פשוטה: "האגרה משמשת להבטחת עצמאותה של רשות השידור וניתוקה מהפוליטיקאים. כיצד תבטיחו את עצמאות התאגיד אשר יחליפה?" נדמה שהאטמוספירה של הימים האלו יודעת להכיל שאלה זו של גנור, ולתת לה להדהד בעוצמה. אך באותו זמן היא נשמעה רק כאיוושה חלושה, בלתי נשמעת לצד הצהלות על המס שהונס.

"בתקופה האחרונה התפרסמו מחקרים חדשים, לרבות מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית, שמראים כי ככל שמדיניות הממשלה יותר נמרצת לצמצום פערים כך הצמיחה יותר גבוהה. זה לא צריך להפתיע"

בראיון ל'דבר ראשון' לפני מספר חודשים אמר לנו פרופ' אביה ספיבק כי סקרים שנעשים מראים כי הישראלים מעוניינים, באופן עקבי, בשיפור בשירותים החברתיים שהם מקבלים מאת המדינה, אך אינם מקשרים זאת להעלאת שיעורי המס.

הממשלה הנוכחית מגשימה את מדיניותו ארוכת השנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להפחית מסים. נתניהו מאמין, ברמה של אמונה דתית, כי הפחתת מסים היא המנוע המרכזי לצמיחה. הוא האמין כך כשהיה שר אוצר ב-2005, אז אמר כי לשם השגת הצמיחה "יש אבן יסוד אחת – של הפחתת מסים". וכך גם עשר שנים מאוחר יותר, כראש ממשלה, כשהודיע יחד עם שר האוצר כחלון על הפחתת המסים בתקציב 2016-2015: "משק צומח עושה זאת עם מסים נמוכים. משק עם מסים גבוהים לא צומח; לא כדאי לעבוד, לא כדאי להשקיע ולא כדאי לצרוך. לכן, כדי לעודד את הצמיחה החלטתי יחד עם שר האוצר משה כחלון להפחית מסים ולהוריד את המע"מ ל-17% ולהוריד את מס החברות ל-25%". ויותר לאחרונה, עם אישור תקציב המדינה לשנים 2018-2017 בממשלה, באוגוסט 2016, כשאמר: "קודם כל הפחתת שיעורי המס. הפחתת שיעורי המס גורמת לכך שאנשים ישקיעו, יזמים ישקיעו, עובדים יעבדו, אנשים יסתכנו כדי לייצר ערך. הם לא עושים זאת במס גבוה, הם עושים את זה במסים נמוכים והתוצאה היא הגדלת תקבולי המס".

יוסף אדרעי הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מומחה בעל מוניטין בינלאומי לדיני מסים, מדיניות מסים וכלכלה לאומית. לדעת אדרעי אמונתו זו של נתניהו אינה נתמכת בעדויות מן המציאות העובדתית, כפי שהסביר אתמול (שני) ל'דבר ראשון'.

"אני לא מכיר אף מחקר אמפירי", קובע אדרעי, "שמראה חד משמעית שהפחתת מסים מביאה לגידול בצמיחה. רוב הספרות מצביעה על מגמה הפוכה. בארה"ב למשל ישנם הרבה מחקרים שמעידים שכל פעם ששיעורי המס היו גבוהים הצמיחה הייתה גבוהה יותר וההיפך".

"בתקופה האחרונה התפרסמו מחקרים חדשים, לרבות מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית, שמראים כי ככל שמדיניות הממשלה יותר נמרצת לצמצום פערים כך הצמיחה יותר גבוהה. זה לא צריך להפתיע. מבחינה רעיונית זה כמובן הגיוני. אבל מה שמפתיע או חדש זה שיש כעת נתונים אמפיריים שמראים את זה".

כמומחה למדיניות מסים יש לאדרעי ביקורת רבה על הממשלה ומדיניותה. ביקורתו מתחילה בשיטה ה"לא ראויה" לדעתו של יחס המיסוי בין הכנסות מהון והכנסות משכר.

"המס הישיר בארץ", אומר אדרעי, "הוא רק לכאורה פרוגרסיבי (כלומר מס המקדם שוויון ומוחל באופן המותאם לרמת ההכנסה של משלם המס – י. כ.). אבל מס ההכנסה הוא לא פרוגרסיבי, הוא רגרסיבי, כיוון שבעלי ההון משלמים 25% מס בלבד, ואילו אלה שמשתכרים מעבודה משלמים 25% מס הכנסה פחות או יותר, בתוספת המס השולי, ויחד עם הביטוח הלאומי ומס בריאות יכולים להגיע גם ל-35% ו-40%. על ההון לא מוטלים לא מס בריאות ולא ביטוח לאומי כך שכל השיטה היא לא ראויה".

"תוסיף לזה שכל פעם אנחנו שומעים חכם חדש בכנסת שאומר שאם נעשה כך וכך יבואו יותר השקעות, אז בינתיים מוותרים על מסים נוספים, כמו מיסוי הולם על ההון, ואין מספיק כסף".

שיעורי המס לדעתו של אדרעי מובילים לחוסר בקופת המדינה ומשם מתגלגלים לנזקים חברתיים ממשיים.

"הנזק הוא לדוגמא במערכת החינוך שלנו. שהיא לא טובה. אנחנו במקום מאד לא טוב מבחינת אחוז הילדים שיודעים לפתור בעיות, שזה אחד המדדים החשובים למערוכת חינוך. אין מספיק שוטרים ולכן יש הרבה תאונות דרכים, אין מספיק עובדות סוציאליות וכו'. כל זה זה עניין של השקעה בהון האנושי".

"השתרשה אצלנו איזו תפישה, כבר הרבה שנים, זה לא רק הממשלה הזו, שצריך לעודד ההשקעות בהון, ולא בהון האנושי. זו התפישה שהביאה אותנו לפני מספר שנים לכך שמדינת ישראל הייתה מספר אחת במערב בבריחת הון אנושי אקדמאי. התפישה המוזרה הזו שמעודדת את ההון בתקווה שההון ישיב בהשקעות".

"זוהי בעצם התפישה של רייגן", מטעים אדרעי. "רייגן דיבר בזמנו בזמנו על "חלחול מטה", trickle down economics. היום יש מחקרים, כולל המחקר של שטיגליץ (זוכה פרס נובל יוזף שטיגליץ – י. כ.), שאומרים ההיפך הוא הנכון: זה טריקל אפ אקונומיקס! הצמיחה מתחילה למטה ומחלחלת מעלה. אם תתן יותר למעמד הנמוך כוח הקניה שלהם יגבר; כוח הקניה שלהם יגבר יקנו יותר סחורות של בעלי ההון; ולכן דווקא צריך להשקיע יותר בתשתיות ובעשירונים התחתונים".

"כל פעם אנחנו שומעים חכם חדש בכנסת שאומר שאם נעשה כך וכך יבואו יותר השקעות, אז בינתיים מוותרים על מסים נוספים, כמו מיסוי הולם על ההון, ואין מספיק כסף"

מה דעתך על מס ערך מוסף בישראל? האם הוא גבוה בהשוואה בינלאומית?

"אני בהחלט חושב שהמע"מ הוא מס לא טוב, מס רגרסיבי, אבל התמהיל היה יכול לתקן את זה. אני לא בטוח שהמע"מ בארץ גבוה בהשוואה בינלאומית, יש גם מדינות שמשלמים 24% מע"מ, ויש מדינות שיש מע"מ פלוס מס קניה. אבל הבעיה אצלנו היא בתמהיל".

"הרי מערכת המס מבוססת על שתי מערכות מסים" מסביר אדרעי. "מערכת ישירה של מיסוי ומערכת עקיפה. למה עושים שתי מערכות מסים? כי זה יותר יעיל, יש בסיס הכנסה יותר רחב. התפישה המקובלת אומרת מס ההכנסה, הישיר, יהיה יותר פרוגרסיבי והמסים שמוטלים על צריכה, העקיפים, כמו מע"מ, יהיו יותר רגרסיביים. ההנחה היא שהמס הפרוגרסיבי יתקן את המעוות. אבל אצלנו מס ההכנסה הוא בעצמו רגרסיבי".

"צריך להשקיע בהון האנושי"

אדרעי הוא אחד המומחים המובילים בארץ למדיניות מיסוי, וככזה ראה כמה מהליכי החקיקה הקשורים במערכת המס שלנו מקרוב, השתתף בוועדות ולא נמנע מלהשתתף בדיון הציבורי. דווקא מהעמדה הזו, הוא נשמע מודאג במיוחד.

אדרעי: "העוול הכי כבד שנעשה במערכת המסים שלנו נעשה במסגרת חוק עידוד השקעות הון (חוק שנחקק בסוף שנות ה-50', ומיועד לעודד השקעות מחו"ל דרך הטבות מס, וכן לחזק את הפריפריה – י.כ.). חוק עידוד השקעות הון מעולם, או לפחות אחרי שנות ה-70', לא הוכיח את עצמו. יש מחקרים של בנק ישראל שמראים שהחוק הזה הוא בזבוז כסף מוחלט".

"אני כבר לפני כמה שנים", נאנח אדרעי, "הראיתי במאמר שחוק עידוד השקעות הון לא עוזר והצעתי להפוך אותו לחוק לעידוד השקעות בהון אנושי. הצעתי שבתי ספר בפריפריה נתייחס אליהם כמפעלים מאושרים והמורים יקבלו תוספות שכר. הצעתי את זה בזמנו להסתדרות אך היא לא טיפלה בזה, לצערי".

"נניח שהחוק עוד איכשהו עזר לפריפריה, בא מנכ"ל משרד האוצר חיים שני (היה בתפקיד תחת השר יובל שטייניץ בין השנים 2011-2009 – י.כ.), הקים ועדה, שחיסלה את ההטבות לפריפריה, כיוון שהיא התנתה את הסיוע בכך שכ-25% מהיצור יהיה ליצוא. מפעלים קטנים ובינוניים בפריפריה לא יכולים לעמוד בזה. מפעלים גדולים בתל אביב איבדו את התמריץ לעבור לפריפריה. ואני שומע יותר ויותר על מפעלים קטנים ובינוניים בפריפריה שלא מסוגלים להתקיים".

דוגמא אחרת בה נזכר אדרעי מכעיסה אותו במיוחד. נדמה לי שדרך הטלפון אני יכול לשמוע ממש זעם בקולו של הפרופסור נעים ההליכות.

"השתתפתי בדיונים שהתקיימו בכנסת על תיקון 168 לחוק פקודת מס הכנסה, שמעניק הקלות במס לעולים חדשים ולתושבים חוזרים. החוק הזה מרחיק לכת וקובע שלא רק שעולה חדש או תושב חוזר לא ישלמו מס במשך עשר שנים, אלא שהם גם לא יצטרכו לדווח על הכנסות. אני הסברתי שהחוק הזה יעודד פשיעה, וקראתי לזה במאמר שפרסמתי "סוף הציונות". איזה צעקות חטפתי אז! ירדו עלי, וטענו שאני מתנגד לקליטה".

"והנה לפני כחודשיים", ממשיך אדרעי, "פנו אלי מעיתון "טיימס אוף ישראל". הציגו לי שם טענה שמראה שעל בסיס החוק הזה ישראל הפכה למוקד של פשיעה, ושזה שימש תמריץ ובסיס לכל הנושא של ה"אופציות הבינאריות" וכו'".

"אני בהחלט חושב שהמע"מ הוא מס לא טוב, מס רגרסיבי, אבל התמהיל היה יכול לתקן את זה. אבל אצלנו מס ההכנסה הוא בעצמו רגרסיבי"

"דבר ראשון, תעצור"

כאמור, הפחתת מסים היא האבן הראשה של המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה נתניהו, אולי האדם המשפיע ביותר על כלכלת ישראל בעשורים האחרונים. אם ניתן לייחס הישג מקרו כלכלי אחד למחאה החברתית של קיץ 2011 הרי שזה בעצירה של המתווה להורדת מס חברות, אותו הוביל אז נתניהו. בנק ישראל, וככל הנראה גם הפקידות הבכירה באוצר, התנגדו אז למתווה ולאובדן ההכנסה בגינו. המלצות ועדת טרכטנברג הביאו לעצירת המתווה ולהעמדת מס החברות על שיעור של 26.5%.

אלא שהממשלה הנוכחית שחקה הישג זה, ונתניהו ממשיך להוביל אל היעד שהציב – הורדת מס דרמטית. בשנת 2018 צפוי מס החברות לעמוד על 23% בלבד, ויתכן שהפחתת המסים עליה הכריזו ראש הממשלה ושר האוצר אמש תביא להפחתה נוספת. כל אחוז של מס חברות הוא שווה ערך להכנסה של כ-600 מיליון שקלים לקופת המדינה, ולכן יש לראות בהפחתה של 3.5% אובדן הכנסה למדינה של למעלה מ-2 מיליארד שקלים, באופן קבוע, שנה אחר שנה.

לאן צריך לקחת היום את מערכת המס? האם הפחתת מסים כפי שמכוון אליה ראש הממשלה היא דבר נכון?

אדרעי מסרב להתייחס להודעה הנוכחית על הפחתת המסים, כיוון שלא בחן אותה עצמה. אך יש לו דעה מוצקה כיצד צריך להתקדם.

"אם הייתי נשאל על ידי שר האוצר מה לעשות, הייתי אומר לו: דבר ראשון, תעצור. תפסיקו לחוקק. אל תאשרו שום תיקון לחוק פקודת מס הכנסה כי הדברים הם הרבה הרבה יותר מורכבים ממה שאתם חושבים".

"אנחנו לא יודעים, לדוגמא", מסביר אדרעי, "איך משפיע מתן הטבות במס לאישה על שכרה של האישה. כי כאשר אשתי ואני יוצאים לעבוד, והמעסיק שלה יודע שהיא תקבל נקודות זיכוי במס, אז הוא נותן לה מראש שכר נמוך יותר, והיא תביא אולי נטו גבוה יותר הביתה, אך אחרי שהילדים יעזבו את הבית היא אולי תגלה שההכנסה שלה נמוכה משלי".

"הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מהן ההשפעות, ואף אחד לא בודק את זה. אני ביקשתי מחברי כנסת להגיש שאילתה לגבי חוק עידוד השקעות הון – האם נעשתה בדיקה במשרד האוצר לראות את יעילותו? התשובה היא שלא, ולכן פשוט לא יודעים. ועד שלא יבדקו את זה, ויקימו ועדות עם מומחים כדי לראות איך נכון לטפל בזה, ימשיכו לא לדעת".

האם לדעתך העיוורון הממשלתי הזה, לגבי תוצאות המעשים והמצב במשק, נובע מאוזלת יד או שהוא מכוון, כלומר – בממשלה מעדיפים לא לדעת?

"לי זה ברור" אומר אדרעי באנחה. "אף פעם לא עסקתי בזה באופן אמפירי אבל אני תמיד טוען שהתהליכים מקודמים על ידי אנשים שיש להם אינטרס מובהק, והם מנצלים את הבורות של מעצבי המדיניות במקרה הטוב, או שמעצבי המדיניות משתפים עם זה פעולה באופן מודע, במקרה הרע".