בשכונת מאה שערים בירושלים, נתלו שלשום (שני) על חוטי החשמל בובות חיילים חרדים, אליהן הוצמד שלט ובו נכתב "חרד"קים החוצה" ( חרד"ק היא מילת גנאי שפירושה חרדי קל דעת).
כחלק מחגיגות הפורים, נוהגים תושבי מאה שערים לתלות על חוטי החשמל בובות בדמותו של המן הרשע לציון נפילתו של "צורר היהודים". ההשוואה בין חיילים חרדים לבין "איש צר ואויב המן הרע הזה", כפי שהוא מכונה במגילת אסתר, היא מעשה של הסתה פרועה שעורר בי דאגה עמוקה לחברה הישראלית כולה ולשלומם של החיילים החרדים בפרט והעלתה בי את השאלה: מי שומר עליהם?
המן הרשע הטיל פור בי"ג באדר לטבוח בכל היהודים הנמצאים בשליטתו של המלך אחשוורוש, מהודו ועד כוש. בסך הכל 127 מדינות. מעשה שמזכיר את מעשהו של היטלר בגרמניה הנאצית של שנות ה-40. מה לחיילים חרדים ולמעשה זה? מה ההשפעה של מעשה זה על ביטחונם האישי של חיילים חרדים בעבר בהווה ובעתיד? התשובה היא – אלימות.
הנתונים מראים כי ככל שיותר חרדים מתגייסים כך הם נתקלים בהתנגדות עזה יותר של החברה החרדית. החיילים החרדים נאלצים להתמודד עם התעמרות, קללות, חרמות בבתי הכנסת ובמצבים יותר קשים גם עם אלימות פיזית ופגיעה ברכוש.
משה פריגן, חייל חרדי משוחרר, סיפר בוועדה בכנסת שכאשר חזר מ'צוק איתן' לאחר שבועיים של לחימה, עבר ברחוב נחמיה בבני ברק וקבוצת נערים בני 15-13 הקיפו אותו וצעקו לו: 'אמן תמות במלחמה'. פריגן אמר כי זוהי דוגמא לכך ש"זה לא השיימינג ולא הפשקווילים, באותו רגע הבנתי שלא מדובר בקומץ קטן."
בתחילת ינואר, תקפו מספר פעילים חרדים את סגן השר החינוך, מאיר פרוש, ככל הנראה על רקע אי הסתייגותו מגיוס חרדים. התוקפים ארבו לפרוש ובנו ביציאה מבית הכנסת, הכשילו אותם ואף ירקו עליהם. המשטרה ביקשה מסגן השר להגיש תלונה, אך זה סרב, בהמשך עצרה המשטרה את הפעיל המרכזי שהיה חלק מהתקיפה.
רב הערים קרית גת ושדרות, משה הבלין, הותקף בחודש ספטמבר בשנה שעברה בביתו בידי כ-25 קיצוניים המתנגדים לגיוס חרדים לצה"ל. התוקפים פרצו לביתו, תקעו בשופרות ופיזרו פאשקוולים (כינוי לכרזת קיר ברחוב החרדי) עם נאצות. כאשר התבקשו לצאת מהבית סירבו.
במרץ 2015 הותקפו חייל חרדי לבוש במדים ואשתו בבית שמש, עוברי אורח קיצוניים שהבחינו בחייל החלו לצעוק לעברו מילות גנאי בשל שירותו בצה"ל. ואלו הם מעטי מעט מעשרות ואפילו מאות סיפורים של חיילים, חיילים לשעבר או אנשי ציבור שתומכים (או לא מגנים) את השירות בצה"ל.
צה"ל והחברה הישראלית מתגאים באחוזי גיוס החרדים שעולים בכל שנה, כאשר השנה משרתים בצבא כ-6,600 חרדים, אך מנגד, לא מצליחים לעצור את פרץ האלימות שמופנית נגדם. החברה הישראלית, ובתוכה כלל הציבורים, החילוניים, הדתיים – לאומיים החרדים והערבים לא אומרת "סטופ" ולמעשה בדרך זו מתירה את דמם.
מחדל חמור נוסף הוא ההתעלמות הבוטה של מנהיגי הציבור, הרבנים והפוליטיקאים שלקולם משקל גדול ביותר ואם היו מקימים קול צעקה, אם היו מגנים ומוציאים מחוץ למחנה את ההתנהגות הזו, אזי אולי המציאות היתה ניראת אחרת.
חשוב לציין שגם בתוך הציבור החרדי יש עשרות זרמים שונים ומנהיגים שונים, וגם בתוכם יש כאלה שרואים בהתנהגות הזו דבר פסול, אבל גם הם שותקים. ושוב גם הם מתירים את דמם.
ההתנהלות משאירה את החיילים החרדים להיות "מוגלים מהמחנה" , חסרי לובי ומשאירה אותם עזובים לגורלם, בודדים במערכה. ואני שואלת מי אמור לשמור עליהם? האם זה מזיז לחילונים? שקוראים לשיוויון בנטל, לדתיים הלאומיים? לחרדים על זרמיהם השונים? לערבים? מי מרים ראשו ואומר " זה עינייני"?
אבל מה הפלא? זו אותה חברה שסובבה את ראשה לפירסום הספר "תורת המלך" שמתיר באופן ישיר את הריגתם של גויים ומצדיק מבחינה הלכתית, נקיטת אלימות לשם השגת התכלית של ישום "תורת המלך", והכל תוך הסתמכות מעוותת על מקורות הלכתיים ומקראיים. מעטים מדי גינו את כותביו ומעטים מדי גינו את כל אותם רבנים ששמם כתוב על הספר ושהסכימו עם תכניו.
כותבי 'תורת המלך', יצחק שפירא ויוסף אליצור ממשיכים למלא את תפקידם בישיבה "עוד יוסף חי" ואף המשיכו וכתבו כרך המשך שאמנם לא קורא לרצח גויים אך משרטט בצורה מדויקת עולם ללא גויים או עולם שלגויים בו אין זכות הצבעה במדינה מלוכנית.
לעתים רבות הסתה נראית מן הצד כמעשה ספונטני, קל דעת אפילו. אך חשוב לומר כי לא זאת המציאות ולהסיר את המסיכה מעל פני האשמים האמיתיים. מאחורי כל הסתה, כמו זו שקרתה אתמול בירושלים, ישנם אנשים, מנהיגים, שברוחם ובמילותיהם יוצרים את התרבות והאווירה. אותם מנהיגים, כמו במקרה של 'תורת המלך' יוצאים "נקיים" שוב ושוב, ואני שואלת מדוע?
מילים יוצרות מציאות שעלולה להוביל לרצח, חווינו את זה על בשרינו מספר פעמים בהיסטוריה, חייבים לעצור את ההסתה בכל הכלים – בפעילות אזרחית, בחינוך ובהקשחת חוק המתייחס להסתה בישראל.
