הטלת המכסים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הותירה כלכלנים ברחבי העולם המומים. עם פרסום רשימת המכסים ברביעי האחרון, שכללה בין השאר מכס של 17% על ישראל ו-34% על סין, החל ניסיון של כלכלנים, ממשלות וגופי תקשורת לפענח את ההיגיון שמאחורי השיעורים הגבוהים. הנוסחה שנחשפה סותרת את הודעת הבית הלבן על הפרמטרים שנשקלו ומבוססת על שלל הנחות שנויות במחלוקת. המכסים מהווים את העלאת המיסים הגבוהה בארה"ב לפחות מאז שנות ה-80.
לאחר שבדק את נתוני הסחר של ארה"ב עם שלל מדינות, גילה העיתונאי ג'יימס סורוויקי ממגזין 'האטלנטיק' את הנוסחה שממשל טראמפ השתמש בה, שהייתה קשורה בפער בין ייבוא וייצוא הסחורות מאותה מדינה. בניגוד לטענה הרשמית, למכסים וחסמי ייבוא שהמדינות מטילות על סחורה מארה"ב לא הייתה השפעה על קביעת המכס. לאחר החשיפה של סורוויקי, הבית הלבן פרסם מסמך המפרט את הנוסחה, שאישש את טענותיו.
הבעיה לא נגמרה בפער בין הודעת הבית הלבן המקורית לבין הנוסחה בפועל. המסמך חשף שורה של הנחות שנויות במחלוקת המשמשות לחישוב המכסים.
כך נעשה החישוב
נוסחת המכסים מכילה שני משתנים משמעותיים: הגירעון המסחרי האמריקאי מול המדינה, והיקף הייבוא של ארצות הברית מאותה המדינה. המכסים שהשית ממשל טראמפ חושבו, בהפשטה מסוימת, כך: הגירעון המסחרי, לחלק להיקף הייבוא.
הגירעון המסחרי בין מדינות הוא הפער בין היקף הייבוא להיקף הייצוא. טראמפ שואף לצמצם את הגירעון המסחרי, כלומר למנוע מצב שארצות הברית מייבאת הרבה יותר מאשר היא מייצאת. למעשה, הנוסחה נועדה לחשב בדיוק את זה: כמה גבוהים צריכים להיות המכסים, כדי שהייבוא של ארצות הברית מכל מדינה והייצוא אליה יהיו זהים.
איך נעשה החישוב? במקרה של ישראל, לפי נתוני 2024 שעליהם התבסס הממשל, ארצות הברית ייבאה סחורות מישראל בהיקף 22.2 מיליארד דולר, וייצאה אליה סחורות בהיקף 14.8 מיליארד דולר. כאשר מחלקים את הפער בין שני המספרים, 7.4 מיליארד, בייבוא מישראל, 22.2 מיליארד, מקבלים קצת יותר מ-33.4%. טראמפ הודיע ש"יחתוך" את המכסים בחצי, ומכאן מתקבלים 16.7%, שעוגלו ל-17%. נראה שהחישוב נעשה כך ביחס לכל המדינות.
התעלמות מהסכנה למלחמת סחר
לטענת הבית הלבן, הנוסחה נועדה להפחית את הייבוא מכל מדינה כך שהגירעון המסחרי ייסגר. ההיגיון הזה ספג ביקורות רבות ונוקבות. הנוסחה מתעלמת מהסכנה החריפה ביותר המיוחסת להעלאת המכסים, מלחמת סחר. סין ומדינות אחרות כבר הודיעו שיעלו את המכסים על יבוא אמריקני בעקבות הצעדים, מה שישפיע על היצוא מארה"ב ולכן על המאזן המסחרי. מכסי התגובה עשויים להשפיע בפועל על אותם הפרמטרים שלפיהם הנוסחה מחושבת.
גם אם מקבלים את השאיפה של טראמפ לאזן את הגירעון המסחרי האמריקאי ככלל, קשה להצדיק את קיום התנאי לכל מדינה בנפרד. לדוגמה, ארה"ב יכולה לייבא חומרי גלם ממדינה ענייה, שממנה תוכל לקנות בזול, ולהשתמש בהם לייצור מוצרים שיימכרו למדינה עשירה. ארה"ב תהיה בגירעון מסחרי מול המדינה הענייה, ובעודף מול העשירה. הציפייה שהמדינה הענייה, שהתעשייה האמריקאית זקוקה לחומרי הגלם שלה, תוכל לקנות מוצרים מתקדמים מארה"ב, מופרכת ומיותרת.
ביקורת נוספת שעלתה בשיח על המכסים היא ההתעלמות מסחר בשירותים. מדינות מייצאות ומייבאות סחורות ושירותים, אולם בחישוב הגירעון התייחסו בבית הלבן רק לסחורות. זו ביקורת חזקה הרבה פחות. באופן מוצהר, המכסים נועדו להחזיר משרות ייצור לארה"ב, ולכן לא יוחלו על שירותים, וגם לא נועדו להשיג מטרות ביחס אליהם.
ההנחה המופרכת שהקפיצה את המכסים
מבין כל ההנחות השנויות במחלוקת הגלומות בחישוב המכסים, הבולטת ביותר היא שרק 25% מעליית המכסים תתבטא במחירי הייבוא.
כדי להסביר זאת, יש להסביר מעט יותר לעומק את נוסחת המכסים. מעבר לגירעון המסחרי ולהיקף הייבוא, הנוסחה מכילה עוד שני גורמים, אך ההנחה היא שהם מתקזזים זה עם זה, ולכן לא משפיעים על חישוב המכס הנדרש ליצירת האיזון בין הייבוא לייצוא.
גורם אחד משקף את השפעת מחירי המכס על מחירי הייבוא, שלפי החישוב שמוצג היא 25%, וגורם שני משקף את השפעת מחירי הייבוא על היקף הייבוא, שמחושבת כ-400%.
ההנחה היא כזו: אם ארה"ב תשית על בריטניה מכס בגובה 10%, המחירים שישלמו יבואנים אמריקאים על סחורות בריטיות יגדלו ברבע מגובה המכס (ב-2.5%). התייקרות הייבוא ב-2.5% תגרום ליבואנים לייבא פחות, וספציפית: ירידה בייבוא של פי 4 משיעור ההתייקרות. במקרה זה: שיעור הייבוא בדולרים ייקטן ב-10%. בסופו של דבר, כך מניחים בממשל טראמפ, 10% מכס יביאו ל-10% ירידה בייבוא, 20% מכס ל-20% ירידה בייבוא, וכן הלאה.
מכיוון שהמספרים מתקזזים, ניתן לחשב את המכס הדרוש לכל מדינה תוך התעלמות מהם – אך הנחות אחרות לגבי שני הגורמים היו מביאות לנוסחה אחרת.
הנחת ה-25% בעייתית במיוחד. אם ארה"ב תעלה את המכס על בריטניה ב-10%, האם המחיר שיבואנים אמריקאים משלמים על סחורות מבריטניה יעלה ב-2.5% בלבד? משתמע מכך שהיצואנים הבריטים "יספגו" 75% מעליית המכסים, הנחה מופרכת שאינה נתמכת במחקר.
מכיוון שמטרת ממשל טראמפ היא ביטול הגירעון המסחרי, הם מעוניינים שהמכס יהפוך את ייבוא מוצרים ממנה לארצות הברית למשתלם פחות, במידה שתביא לשוויון בין הייבוא לייצוא. לפי הנחת ה-25%, השפעת המכסים על מחירי הייבוא חלשה מאוד, ולכן דרושים מכסים גבוהים מאוד ליצירת האפקט הרצוי.
בהסבר לבחירת השיעור 25% ציטטו בבית הלבן מחקר שבדק איך השפיעה העלאת המכסים על סין על המחיר הקמעונאי, כלומר המחירים שצרכנים משלמים בחנויות. אבל השפעת המכסים על המחירים ליבואנים ישירה וכוללת גם מוצרי ביניים וחומרי גלם. לכן היא צפויה להיות חזקה בהרבה. כשלוקחים גם את זה בחשבון, ייתכן שכמעט כל עליית המכס תתבטא במחירי הייבוא – קרוב ל-100%, במקום 25%.
אם המכסים היו מחושבים לפי רעיון זה הם היו נמוכים בהרבה. במקרה של ישראל, במקום מכס של 17% היה מוחל המכס המינימלי בצו של טראמפ – 10%. במקרה של סין, המכס היה יורד מ-34% לשיעור שבין 17% ל-10%, בתלות במשתנים אחרים.
