ללא מאמץ משמעותי ושינוי סדר העדיפויות, ישראל לא תעמוד במרבית יעדי האקלים של האו"ם ל-2030, כך נחשף בדו"ח המשרד להגנת הסביבה ראשון מסוגו שפרסם היום (רביעי) המשרד להגנת הסביבה בנושא.

על פי הדו"ח, ישראל אינה עומדת כיום ביעדי צמצום הפליטות בתחומי הפסולת והתעשייה, כשבתחום הפסולת המצב עוד הפיך, אך בתחומי התעשייה "אין תרחיש ריאלי" של עמידה ביעד. בתחומי התחבורה וייצור האנרגיה, לעומת זאת, יש סיכוי טוב לעמידה ביעדים: אך השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מודה שסגירת תחנות הכוח הפחמיות האחרונות צפויה להתעכב יותר משתוכנן.

הדו"ח, שהינו הראשון מסדרת דו"חות השקיפות הדו-שנתיים בישראל, נועד להיות מסמך דו-שנתי שבוחן את עמידתן של המדינות השונות ביעדי האקלים המשותפים שהציבו, החל מהשנה 2020. הדו"ח, שמתמקד בעיקר בשנים 2021-2022, בוחן את עמידתה של ישראל ביחס למדדים שהיא הציבה לעצמה בנוגע לצמצום הפליטות המזהמות עד 2030; יעדים שנחשבים מראש נמוכים למדי.

על פי הדו"ח, מתוך 4 המדדים שהציבה לעצמה ישראל, היא צפויה נכון לעתה לעמוד רק בשניים: בתחום ייצור החשמל, בו ישראל כיוונה להפחית את הפליטות בכ-30%, וצפויה לפי הדוח להצליח להפחיתן ב-32%;  ובתחום התחבורה, בו ישראל לא כיוונה להפחית את כמות הפליטות, אלא רק להגביל את צמיחתה ל-3.3%, וצפויה לפי הדוח להצליח מעל המצופה ולראות צמיחה של 0.8% בלבד. על אף שמדובר בהישג שלא מצמצם בפועל את הפליטות, הוגן לומר שבישראל, בה מספר התושבים, ויותר ממנו, הרכבים, יצמח ככל הנראה באחוז גדול בהרבה, הוא כן מעיד על התייעלות אנרגטית מסוימת.

לעומת זאת, בשני התחומים האחרים, פסולת ותעשייה, המצב גרוע, על אף היעדים הנמוכים. בתחום התעשייה, היעד שהוצב הוא צמצום של כ-30% בפליטות; אולם ישראל צפויה, על פי תחזיות הדו"ח, לצמצמן ב-11% בלבד. המצב חמור גם בתחום הפסולת: מתוך היעד אותו הציבה ישראל, של כ-47% אחוז פליטות פחות, הדו"ח חוזה הפחתה של כ-18% בלבד.

בסה"כ, המשק הישראלי היה אמור לראות ירידה כלל משקית של כ-27% בסך הפליטות לנפש. נכון לעכשיו, הצפי הוא להפחתה של כ-19% בלבד. בנוסף, על פי הדו"ח, בהינתן שלא יעשה שינוי כיוון משמעותי, המשך הצמיחה בפליטות בישראל עלול לגבור ולהרחיק את ישראל מיעדיה אפילו יותר.

תכנית השרה לעמידה ביעד

"למרות חוסר העמידה בחלק מהיעדים, עבודת המטה שלנו מראה שישנם צעדים שאנו יכולים לנקוט שישנו את הכיוון, ויאפשרו לנו לעמוד גם בסעיף הפליטות, וגם לעמוד ביעד הכללי". השרה הסבירה כי חלק מהתוכניות השאפתניות של המשרד בתחומי הפסולת, שחלקן כבר הושקו, יכולות לייצר מפנה משמעותי. בין היתר, נקבה השרה בשמו של אתר ההטמנה החדש בנאות חובב, שאמור לדבריה להוות פריצת דרך בהטמנה בישראל. "יש מה לעשות, והמשרד בראשותי יאבק בזה".

השרה גם הבטיחה שהמשרד ייאבק במפעלים שלא יעמדו ביעדים שהוצבו להם, כולל בחברת החשמל. "צמצום הפליטות משפיע בראש ובראשונה על בריאותם של אזרחי ישראל- שכן מרבית זיהום האוויר הוא מקומי. לא ייתכן שיהיו מזהמים שלא יעמדו ביעדים שהוצבו להם, משום שאלו חיי אדם בישראל" אמרה השרה. "חייב להיות תג מחיר, ואנחנו נגבה את תג המחיר הזה מהמפעלים".

אם אכן מתכוון המשרד להיכנס לעימות חזיתי עם מפעלים שעברו על הכללים, הכלי העיקרי שלו לעשות זאת צפוי להיות, ככל הנראה, היתר הפליטה. היתר הפליטה הוא היתר שכל מפעל בישראל מקבל מהמשרד להגנת הסביבה, שמודד כמה חומרים מזהמים מכל סוג מותר לו לפלוט- או שייענש. צמצום היתר הפליטה, שלמעשה מצמצם את היקף הפעילות של המפעל או דורש אמצעים יקרים בכדי להפוך אותה לפחות מזהמת, הוא כלי רב עוצמה. עם זאת, בשנה האחרונה נקבע תקדים מסוכן, כאשר הממשלה בחרה לגבות את חברת קצא"א במאבקה מול המשרד, ולאשר הגדלה משמעותית של הפליטות במפרץ אילת.

השרה גם קראה לקידומו וחיזוקו של חוק האקלים, שאמנם נחשב לפשרני יחסית בפני עצמו, אך לדבריה "מהווה אמצעי עיקרי" לקידום שינוי הכיוון שנחוץ בכדי לעמוד ביעדי האקלים.

עוד חושף הדו"ח כי השתתפותה של ישראל בתמיכה במדינות המפתחות שמשתתפות באמנה היא נמוכה יחסית להיקף לכלכלתה, כאשר ישראל התחייבה לכ-10 מיליארד שקלים בלבד. "אכן, מדובר בהתחייבות נמוכה" אמרו מומחים מהמשרד, "ובשנה כמו זו היא אינה צפויה להשתנות. עם זאת, אנחנו מאמינים כי ישראל יכולה לתת הרבה למדינות המתפתחות באופנים של טכנולוגיה, הכשרה וליווי. אנו קוראים לקבוע מדיניות שתאפשר זו".