אייל יסוד (45), מדריך מסעות לפולין ב-13 השנים האחרונות ממרכז ההדרכה "המעורר", מספר כי המסע שהדריך השנה לתלמידי תיכון 'מנור כברי' היה שונה מכל מה שהכיר. בית הספר ממוקם בקיבוץ כברי שליד נהריה, והחזית הצפונית של המלחמה בארץ הורגשה גם לאחר שיצאו מהארץ. "בטרבלינקה הפלאפונים של התלמידים לא הפסיקו לצפצף בגלל שהיו אזעקות בנהריה והסביבה", הוא אומר.

גם במהלך ההכנה למסע בבית הספר היו אזעקות: "עברנו משיחה על שאלות גדולות לחיפוש שולחן להיכנס מתחתיו". יסוד הדריך קודם לכן תלמידים מאותו בית ספר במסע בספטמבר 2023. "סיכום המסע היה אמור להיות אחרי חופשת סוכות. הוא לא התקיים בגלל שהמלחמה פרצה, והחניכים התפנו מביתם".

לדברי יסוד, שחי בקיבוץ אשבל וחבר בתנועת 'דרור ישראל', המלחמה השפיעה על מהלכו החינוכי של המסע ועל הטקסים בו, גם מתוך יוזמות התלמידים. "יש עכשיו באושוויץ מדבקות עם משפטים של חיילים שהתלמידים הדביקו. את הטקס בטרבלינקה התלמידים בחרו להקדיש לחשיבות הקהילה, ואחת התלמידות כתבה קטע העוסק בחשיבות הקהילה בחיי אדם, דרך החוויה שלה כמפונה מביתה ורחוקה מהקהילה שלה. בפעילות ביער לופחובה שעסקה ברוע האנושי שולבו עדויות מ-7 באוקטובר, לצד עדויות מהשואה".

גם סוגיית החטופים עלתה לאורך המסע?
"בכל משלחת אנחנו נפגשים עם משפחה של חסידי אומות עולם בכפר ויז'נקי – ויש מסורת של הבאת מתנה מישראל. בדרך כלל התלמידים מביאים סמלים של יחידות צבאיות שונות, והפעם הם הביאו להם את הפוסטר של רומי גונן שאז עוד הייתה בשבי. רומי היא מכפר ורדים, וכך גם חלק מהתלמידים, אז היא קרובה לליבם".

עם זאת, ולמרות טעינת המסע במשמעויות אקטואליות, יסוד מתאר גם את שחיקת סף הרגש של התלמידים. "התחושה היא שהם פחות מזועזעים. לא שזו בהכרח המטרה, אבל הצפייה שלהם בסרטונים מהשבת השחורה מקהה את רגשותיהם. כמובן שאי היכולת להיות במקומות מסוימים תורמת גם היא לחוסר ההתרגשות".

בחמש השנים האחרונות, המסעות לפולין לא מתרחשים באופן סדיר, כל פעם מסיבה אחרת: מגבלות מגפת הקורונה, משבר דיפלומטי בין ישראל לפולין, עיצומי ארגון המורים ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל. לאחר כמה חודשים במלחמה, חזרו המשלחות לפולין, ולפי משרד החינוך במשך השנה האחרונה יצאו משלחות ותלמידים.

השפעת המלחמה מורגשת לא רק ברמת התוכן. אבטחת המסע תוגברה, נאסר הביקור במרכזי הערים ובחלק מתחנות המסע המסורתיות, וגם ההסתובבות החופשית  במקומות בילוי בערים הגדולות בפולין, שהייתה נערכת כהפוגה, הוצאה מתוכנית המסע מטעמי ביטחון.

גם ההיבט הכלכלי מהווה אתגר. לפי שקד מוסקוביץ (44) מקיבוץ גבעת חיים איחוד, המדריך מסעות לפולין ב-18 השנים האחרונות בארגון 'מול נבו', "ערב הקורונה התשלום על המסע עמד על 4,000 שקלים, ועכשיו התשלום עומד על 7,000 שקלים".

לצד אתגרים אלו עולה השאלה כיצד תלמידים ומבוגרים שעוברים את המלחמה, חלקם אף מפונים מביתם, חווים את המסע לפולין. איך מתייחסים לשאלות על טבע האדם, אנטישמיות וייעוד העם היהודי אחרי 7 באוקטובר?

לדברי איתי דוד (48) מחולון, המדריך מסעות לפולין כבר 13 שנים, הדילמות האלו מעסיקות יותר את אנשי החינוך מאשר את התלמידים באופן ישיר. "באחד ממכוני לחקר השואה שאני מדריך בהם הייתה אמורה להגיע קבוצה מאחד התיכונים בעוטף, כלומר תלמידים שעברו בעצמם את השבעה באוקטובר. צוות המחנכים הגיע אלינו למכון ועבר איתנו הכנה על החומרים להדרכה בשביל לחדד איתנו מה יכול להוות טריגר עבור התלמידים. בהדרכה עצמה התלמידים לא העלו את אפילו פעם אחת את 7 באוקטובר".

"אני לא היחיד שחושב כך: לא מזמן השתתפתי בהשתלמות של מדריכי פולין ב'יד ושם' ורבים העידו שההשוואה מגיעה מהמבוגרים ולא מבני הנוער. התלמידים מסתכלים על השואה כאירוע היסטורי, ומתקפת 7 באוקטובר היא אירוע שקרה בחיים שלהם. אין בהכרח קשר בין הדברים, וכשהם בפולין הם פשוט שם".

חלק מהתלמידים הישראלים פוגשים במסעות את בני גילם הפולנים. "במסעות אנחנו נוהגים לקיים מעגלי שיח שבהם משתתפים התלמידים שלנו ותלמידים פולניים," אומרת חווה אלתר (66) מחיפה, מדריכת פולין כבר 15 שנים, שלדבריה "מסתובבת בפולין מ-1996". באחד המסעות שהדריכה השנה ישבה תלמידה פולנייה "עם פאטץ' על הג'ינס של פרי פלסטיין".

לדברי אלתר, "זה ברור שזה יותר טרנד מדעתה האמיתית, אבל כן יש הבנה שחלק מההכנה למסע בשנה האחרונה צריכה לכלול שיחה על האנטישמיות שייתכן ויחוו במהלך המסע".

"המטרה של מעגלי השיח היא היכרות בין התלמידים ויצירת השותפות", אומרת אלתר. "לדוגמא, להביא את השיר 'כף יד' של ויסלבה שימבורסקה העוסק ביכולת האנושית לבחור בין טוב לרע".

המדריכים מסכימים שהמודעות של תלמידים לאנטישמיות עלתה עקב החשיפה למופעים של אנטישמיות ברשתות החברתיות. אבל חשוב להם להדגיש בפניהם את הפולנים ששותפים למסע. "כשהמשלחת נוחתת בפולין כל מי שעוטף אותה הוא פולני," אומר מוסקוביץ, "החל מהנהגים ועד המדריכים המקומיים." אלתר מוסיפה כי "אנחנו מזכירים את חסידי אומות העולם מהתקופה ההיא, וכן פולנים השומרים את הזיכרון היהודי בתקופה הנוכחית".

המסעות לפולין נערכים גם בצל מותו של אלכס דנציג ז"ל, שנרצח בשבי חמאס לאחר שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוצו ניר עוז. דנציג היה היסטוריון וחנך רבים מהמדריכים לפולין, שרצו כולם לציין את שמו בכתבה. "המסעות שלי מוקדשים לזכרו" אומרת אלתר. "תפיסת עולמו, שאותה הוא הנחיל לי בקורס למדריכי פולין מהווה עבורי מצפן עד היום".

יסוד אומר שהוא לא למד אצל דנציג, אבל "משתמש בספרים שלו עד היום". הוא מספר על הנצחתו של דנציג במסע: "התחנה הראשונה שלנו במסע היא מפגש עם פיוטר, שמשמר עם זוגתו קרולינה את זיכרון הקהילה בבנדין. המפגש כלל מעמד זיכרון לאלכס דנציג חברם, זמן קצר לאחר שגופתו הושבה מעזה".

לשם קיום מסע במציאות כזו נדרשות ערנות חינוכית ואכפתיות. אלתר מדגישה את היותם של התלמידים פגיעים, "בעיקר במסעות למפונים שלא למדו ביחד שנה שלמה". היא אומרת כי ניכר ש"התלמידים גייסו את כל הכוחות הנפשיים שלהם בשביל להשתתף במסע. לצד זאת היה צריך להעניק להם תשומת לב ולראות שכולם בסדר".

סוגייה נוספת שאלתר מתייחסת אליה היא רגישות פוליטית: "מניסיוני, מדריך שמביע את דעותיו הפוליטיות עלול לגרום לכך שהתלמידים ינתקו מגע. אנחנו חיים בתקופה נפיצה פוליטית ויש לשים לב לכך".

לצד אתגרי התלמידים, המסעות מביאים לידי ביטוי גם את רצונם להיות אקטיביים ולהשפיע על המציאות. "אמירה שחוזרת על עצמה היא שעולם המבוגרים וההנהגה לא לוקחים עליהם אחריות," אומר מוסקוביץ, "ועל כן הם צריכים לקחת אחריות על החברה הישראלית". השאלות הקשות על המציאות הנוכחית משותפות לחניכים ולמחנכים, ואלתר מוסיפה בהקשר זה התלבטות אישית שלה: "אני כל הזמן חושבת אילו שאלות נכון לשאול. האם אחרי השבעה באוקטובר יש מה לשאול האם השואה לא תקרה שוב?".