באופן רשמי חברת 'חיפה כימיקלים' לא מתנגדת לריקון מיכל האמוניה, בעבור חלופת יבוא. מסמך תחשיבים חדש, שנכתב על ידי קבוצת מהנדסים השותפים ליזם אדריאן הלל, מעיד כי 'חיפה כימיקלים' כלל אינה במצוקה, והיא הייתה יכולה להמשיך לייצר דשנים בלי לפטר אף עובד, לו הייתה מסדירה חלופות אלו בזמן, ללא תלות בהקמת מפעל ישראלי לייצור אמוניה.

על פי נתונים אלו נראה כי מהלכיה לעיכוב ריקון המיכל הענק במפרץ משקפים תקווה שיותר לה להוסיף להשתמש בו, וכמנוף לחץ לעודד את המדינה להעניק להם מענקים כספיים גדולים לשם הקמת מפעל בדרום. בקשת המענק מתנגשת את תחשיבי הלל, המעוניין להקים מפעל אמוניה בנגב היכול לספק יותר ממחצית הצריכה השנתית של אמוניה, כל זאת ללא סיוע כספי מהמדינה, ועל בסיס כלכלי, למרות ההבדל בין מחירי הגז בישראל ובעולם. המדינה עוד לא קיבלה החלטות בנושא החלופות, והמשק עומד בפני משבר אמוניה.

כזכור, ב-1 באפריל אמורה לחול פסיקת בית הדין המחוזי, לפיה ירוקן מיכל האמוניה לחלוטין. חיפה כימיכלים ביקשה לעכב את ריקון 600 הטון האחרונים במיכל, מפני שהם מתחת לגובה הברז, וריקונם מחייב מבצע מיוחד. המשרד להגנת הסביבה שכר מומחה מחו"ל לנושא הריקון הבטיחותי, אשר הגיש מסמך המתאר תהליך ריקון בטוח הנמשך לאורך כ-100 ימים. מסמכים חדשים שפורסמו מספרים סיפור אחר – בתביעה בבית המשפט העליון חשפה מדינת ישראל את הדיונים הפנימיים שנעשו לגבי ריקון המיכל והחלופות לאספת האמוניה, אצל המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים.

פרופסור אהוד קינן, מחבר דו"ח המומחים האחרון שחשף באופן מפורט את סיכוני המיכל במפרץ, מסביר כי "המצגות שהציגו חיפה כימיקלים לחלופות הן ממש שטחיות, אין בהן שום דבר. הכל שם איכותי ללא תחשיבים". מסמך שהעביר לידי 'דבר ראשון' מציג חלופות כלכליות שנעשו ע"י קבוצת מהנדסים, העובדים עם היזם אדריאן הלל – השואף להקים מפעל אמוניה בנגב בעצמו. המסמך מעורר עניין רב, מפני ש'חיפה כימיקלים' היא חברה פרטית שנתוניה הכלכליים לא חשופים לציבור ולא הוצגו בדיונים מול הממשלה. לפי קינן, הדבר לא קרה במקרה, מפני שהנתונים שבידיו מראים שהרווח הגולמי של חיפה כימיקלים הוא כה גבוה, שגם ייקור גדול בעלויות הייצור לא צריך לפטר אפילו עובד אחד.

ג'ולס טראמפ, מבעלי החברה האמריקאים, בוודאי מודאג מהמצב, ומבקר הבוקר במפעל במפרץ חיפה. לאחרונה הוא התראיין לתקשורת הישראלית וטען שתי טענות: האחת, שהמשרד להגנת הסביבה לא ייאשר לחיפה כימיקלים יבוא חלופי של אמוניה (הצורכת כ-80,000 טון בשנה) עד שלא יאושר מפעל ישראלי לייצור אמוניה. אם הדברים נכונים, לא ברור מדוע יש צורך לכרוך את החלופה לטווח המיידי בפתרון לטווח ארוך, מפני שבינתיים המפעל עלול להיסגר. הדבר המעניין מהזוית הכלכלית הוא שטראמפ הציע שעלויות הייצור יתחלקו בין המדינה ל'חיפה כימיקלים' באופן שווה, וביקש מענק של 175 מליון דולר להקמת המפעל בנגב, אותו תיארנו בכתבה "תסריט החלומות של החברה".

ככל שהדברים נכונים, פירושם שחיפה כימיקלים מנסה למנף את המשבר, ומאיימת על העובדים בפיטורים, כדי לקבל את המענקים. לא בטוח שהמשבר נוצר רק באשמתה, אך כדאי לשים לב שבשני התסריטים – המשך השימוש במיכל או הקמת מפעל שלהם בסיוע ממשלתי בנגב – מונופול אספקת האמוניה במשק נשאר בשליטתם, נושא שעוד לא זכה להחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים. חברת הכנסת יעל כהן פארן פנתה בחודש שעבר וביקשה את התייחסות הממונה מיכל הלפרין לנושא.

תגובת הממונה היא שאין מקום להתערבות מפני שאם חיפה כימיקלים פוגעת בצרכנים אחרים זה רק מפני שגם לה עצמה אין אמוניה, והיא לא פוגעת במתחרים אחרים. מכיוון שמתחרים אחרים כלל אינם קיימים, הממונה התעלמה מהמונופול של חיפה כימיקלים כשאלה בפני עצמה. מכיוון שמדינת ישראל כבר הציעה סיוע של 240 מליון ש"ח במכרז שכשל ועוד רשת ביטחון של 480 מליון, מדובר בנדיבות יוצאת דופן, שאין סיבה ש'חיפה כימיקלים' לא ינסו להשיג גם לעצמם, אך לא בטוח שיש בה כלל צורך.

על פי מסמך חלופות היבוא, תוספת העלות לחיפה כימיקלים, תנוע בין 15 ל-65 מליון דולר בשנה. פרופסור קינן מעריך את רווחי החברה ב-220 מליון דולר. כלומר, גם הערכת חסר משמעותית עדיין תותיר מפעל רווחי, אפילו אם יכלול את חידוש ההסכמים הקיבוציים ותוספות השכר לעובדים. המסמך מפרט הערכות לגבי עסקי 'חיפה כימיקלים' שאינם נתונים בדוקים, אך מכיוון שעלויות חומרי הגלם ידועים ומחיר המכירה אינו סודי, מדובר בהערכה לא מופרכת. המסמך נשלח למשרדי האוצר והכלכלה.

כאן אפשר לקרוא את תמצית המסמך, כפי שערך פרופ' קינן.

האחריות היא גם של המדינה

טענה אחת של 'חיפה כימיקלים' אכן טעונה בירור והיא המשרד להגנת הסביבה עדיין לא הסדיר חלופה לצרכנים קטנים לתקופת הביניים עד שיוקם מפעל בישראל והמדינה עוד לא בחרה בחלופה לטווח המיידי ולטווח הארוך בעבור יצרני הדשנים הצורכים עשרות אלפי טונות – חיפה כימיקלים וכי"ל. דבר זה עלול ליצור משבר אמוניה חריף במשק, תוך ימים ספורים. השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, התייחס לכך אתמול בראיון בגלי צה"ל: "אמרנו שהמפעל חייב להיסגר, אבל נתנו בהחלטה שלנו זמן יותר ארוך, כדי לתת, גם למשק כולו זמן להתארגן עד ל-1 ביוני וגם לחיפה כימיקלים לחפש פתרון. ביהמ"ש התערב פה וקבע לוחות זמנים יותר מצומצמים, אני לא בטוח שזאת לא שגיאה. אגב, לא רק מבחינת עובדי חיפה כימיקלים, אני חושש מאוד שב2 באפריל נגלה שגם המשק לא מוכן- כל אותם הצרכנים הקטנים של האמוניה מבתי חולים לבתי קירור, גם הם , אני לא רואה שיספיקו להתארגן עד ה1 באפריל. יכול להיות שהנושא המשפטי יפתח מחדש, כי יש כרגע דיונים בביהמ"ש המחוזי וגם בביהמ"ש העליון."

מהדברים עולה כי בית המשפט הערים קשיים על המדינה תוך יצירת לוחות זמנים קצרים מדי. במשרד להגנת הסביבה טוענים, אמנם, כי עד כה "לא הוגשו בקשות ליבוא", אך מבדיקת 'דבר ראשון' עולה כי מפעל שכן הגיש בקשה, התבקש לערוך סקר סיכונים מקיף לגבי אחסון אמוניה – תהליך ראוי והגיוני, אך כזה שלא יוכל להסתיים במהירות. לא בטוח שגם התאריך של ה-1 ביוני, שקבע המשרד לתקופת ההסתגלות, יספיק כדי להסדיר חלופות יבוא פרטניות רבות או אפילו ספורות.

מעבר לצורך הדחוף לפתור את האספקה באופן מיידי, התחשיבים מעוררים את השאלה היא האם לחץ הזמן הנוכחי לא עלול לגרום לממשלה לקבל החלטות נמהרות ביחס לעתיד, שלא מגינות כראוי על האינטרס הציבורי, ומקדמות את האינטרסים של מפעל רווחי, מעבר לצורך המשקי.

תגובת חיפה כימיקלים: "על פי הנחיית המשרד להגנת הסביבה חיפה כימיקלים הגישה לועדת מנחה לאומי שורה של פתרונות חלופיים קצרי טווח לייבוא בטוח של האמוניה והם הוצגו לצד פתרונות נוספים שהובאו בפניה. בחירת החלופה נמצאת בידי המדינה והחברה ממתינה להחלטתה ותפעל בהתאם להנחיות. נכון לעכשיו בתוך ימים בודדים לא תהיה אמוניה במדינת ישראל וחיפה כימיקלים תיאלץ לעצור את קווי הייצור שלה בחיפה ובדימונה בהם עובדים 800 עובדים".

יהודה פרץ, יו"ר ועד העובדים, התייחס בתגובתו גם למעגל הספקים והקבלנים הנשענים על המפעל. עובדי חיפה כימיקלים יתמכו בכל פתרון ובלבד שיספק מקום עבודה לכ-1,500 עובדי החברה", אמר.