כמחצית מאוכלוסיית המהגרים ומבקשי המקלט בישראל חיה בעוני, כ-85% חיים באי-ביטחון תזונתי, מתוכם 55% באי ביטחון תזונתי המוגדר חמור – כך על פי דו"ח משותף לא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמרכז אדוה שהתפרסם היום (רביעי).
המחקר החדש וראשוני בתחומו בישראל שכתבו ד"ר מירי אנדבלד-סבג, ירון הופמן-דישון וגלעד פלומבו, נערך בקרב מדגם של מעל ל-250 איש, חושף נתונים קשים על מצבה של אוכלוסיית המהגרים, מבקשי המקלט והפליטים חסרי מעמד רשמי בישראל. על פי המחקר, יותר ממחצית מהנסקרים העידו כי הם חשים במצוקה כלכלית "לעיתים קרובות" וכמחצית מהמבוגרים וכרבע מהילדים בקרב אוכלוסייה זו נעדרים גישה לשירותי בריאות בסיסיים.
בישראל מתגוררים כיום כ-73,000 מהגרים, מבקשי מקלט ופליטים המוגנים מפני גירוש, כאשר כ-60,000 מהם חיים תחת "הגנה קבוצתית" שהמדינה החילה עליהם בשל הסכנה הצפויה להם אם יוחזרו לארצות מוצאם. אוכלוסייה זו מורכבת מכ-24,000 מבוגרים וילדים מאריתריאה, כ-23,000 מאוקראינה, כ-7,000 מסודן, כ-8,000 מאתיופיה וכ-400 מקונגו.
רבים מהנמנים על קבוצות אלו הגישו בקשות פרטניות למקלט כדי לקבל מעמד פליט, למעט פליטי אוקראינה, מהם נמנעת האפשרות להגיש בקשות מסוג זה. בנוסף, קיימים בישראל כ-12,000 מבקשי מקלט ממדינות אחרות, אשר אינם מוגנים במסגרת קבוצתית אלא רק באופן פרטני, משום שבקשות המקלט שלהם טרם נדונו.
מבחינת שיעורי העוני, על פי מדד של קו העוני הלאומי, שיעור העוני הממוצע בקרב כלל אוכלוסיית המהגרים, הפליטים ומבקשי המקלט בישראל עומד על 57%. באופן כללי, מצבן של נשים באוכלוסיית המהגרים, מבקשי המקלט והפליטים גרוע פי 2 מגברים באוכלוסייה זו, כששיעור העוני בקרבן עומד על 63.9% ובקרב גברים באותה אוכלוסייה על 32.5%. במצב הגרוע ביותר נמצאות נשים אוקראיניות- עם שיעורי עוני של 78.9%. אחריהן נשים אריתראיות, בקרבן שיעור זה עומד על 63.4%. לצורך השוואה, שיעור העוני הכללי בישראל עומד על 20.7%.
לשאלה האם המשיב מצליח לכסות את הוצאותיו השוטפות, ענו רק 11% כי הם מצליחים או מצליחים ללא קושי. כל היתר, (89%) אינם מצליחים לכסות את הוצאותיהם, וכמחצית מהם דיווחו כי אינם מצליחים כלל וכי הם בחובות.
כ-60% מהמשיבים דיווחו שהם מדלגים על ארוחות, מרביתם בתדירות קבועה. בבדיקה לפי מוצא, מתברר כי רק כ-30% מהפליטים מאוקראינה חיים בביטחון תזונתי, כ-50% מתוכם חיים באי־ביטחון תזונתי מתון וכ-20% באי־ביטחון תזונתי חמור. האוכלוסייה הפגיעה ביותר סביב הביטחון התזונתי בקרב הנסקרים היא אוכלוסיית הנשים האריתראיות- 90% מהן מצויות במצב של אי-ביטחון תזונתי, כשכ-30% באי ביטחון תזונתי "מתון" וכ-60% באי ביטחון תזונתי חמור.
תוצאות המחקר שערכו הארגונים מצביעות על מדד עוני נוסף- כמה כסף מוציאים מהגרים, מבקשי מקלט ופליטים בישראל על דיור. על פי תוצאות המחקר, שיעור ההוצאה הממוצעת על דיור בקרב עומד על כ-50% מההכנסה הפנויה. זאת, כאשר הדעה המקובלת של מומחים בתחום כי שיעור הוצאה על דיור בגובה של יותר מ-30% מההכנסה הפנויה, נחשב כ"מגורים שאינם בהישג יד".
בסקר שנערך במסגרת המחקר, ענף התעסוקה העיקרי של המשיבות והמשיבים הוא ניקיון, בו מועסקים כ-62% מהמשיבים, מרביתן משיבות. כ-8% נוספים דיווחו שהם מועסקים בשירותי הסעדה, מעט בענף הבניין והיתר בענפים אחרים או שלא השיבו. מבחינת הכנסה, ההכנסה למפרנס בודד בדרך כלל מגיעה לסכום הנמוך ממחצית שכר המינימום בישראל- בין 2,500 ל-2,800 שקלים לחודש בלבד, וכ-3,700 שקלים בחודש במקרה של מפרנס יחיד.
למחצית מהמשיבים, ולרבע מילדיהם, אין ביטוח בריאות כלשהו בשהותם בישראל. זאת, כאשר הממצאים מלמדים על דיווח עצמי של מצב בריאות לא שפיר בקרב מרבית המשיבים, ומצב קשה של כשליש מהם.
בהתאם לכך, הנסקרים במחקר הביעו חוסר שביעות רצון גבוה מחייהם: בסולם של 1 עד 10 נמצא שהממוצע הוא 3.9, כש- כ80% מהמשיבים דרגו את מצבם 5 או נמוך מכך. זאת, לעומת ממוצע שביעות רצון של 9 בסקרים הארציים בישראל.
מנכ״לית א.ס.ף. – ארגון סיוע לפליטים בישראל, טלי אהרנטל, אמרה עם פרסום הדו"ח: ״ממצאי הדוח החמורים אמורים להדיר שינה מעיניו של כל מקבל החלטות בישראל, ומעיניו של כל מי שעתידה של החברה הישראלית חשוב לו. עוני, אי-ביטחון תזונתי חמור, אי-ביטחון בהשגת קורת גג, ובכלל – חיים ללא עתיד ותקווה, הם לא גזירת גורל אלא תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת שבמשך שנים מאפשרת, מצד אחד, לאוכלוסיית מבקשי המקלט לחיות כאן אמנם באופן חוקי, אך, מהצד השני, משאירה אותה חסרת יכולת אמיתית להשתלב בחברה, להתפרנס בכבוד ולבסס חיים של ממש".
"הנתונים המזעזעים שעולים מהדוח הם אמנם קשים ומטרידים, אך ממש לא מפתיעים. הגיעה העת שמדינת ישראל תיקח אחריות, תפסיק את מדיניות הלימבו הבלתי נסבלת של 'ללכת עם ולהרגיש בלי', ותפעל לשינוי המצב ולהבטחת מעמדם ועתידם של מבקשי ומבקשות המקלט וילדיהם. זאת אחריותה הבלעדית וחובתה המוסרית״.
ד"ר מירי אנדבלד-סבג וירון הופמן-דישון, עורכי המחקר מטעם מרכז אדוה: "הממצאים העולים מהמחקר הם לא פחות ממזעזעים וזאת על אף התחזיות המוקדמות הקשות שעימן יצאנו למחקר הנוכחי. רשת הביטחון החברתית של ישראל לעולם לא תהיה שלמה ללא טיפול בחור הענק שסקר זה גילה. מדינת ישראל שגם ככה נמצאת בראש סולם המדינות המפותחות בהיבטים של עוני ואי ביטחון תזונתי חייבת לדאוג למי שהתגלתה בסקר זה כאוכלוסייה שרמת הפגיעות שלה מהווה שיא של שפל חברתי. על הממשלה לפעול לאלתר להבטיח את רווחתן של כלל האוכלוסיות המודרות והפגיעות בישראל".
