"כבר היה נמאס לו להיכנס לעזה", מספרת ל'דבר' אבישג מוריוסף, חברתו של תום רוטשטיין ז"ל שנפל בתקרית שבה התפוצץ מבנה בח'אן יונס בסוף השבוע שעבר. "הוא התלבט איתי אם לעבור יחידה במילואים בשביל לא להיכנס שוב. מצד אחד הוא לא רצה לעזוב את החברים שלו, מצד שני היה לו קשה להיכנס לשם. אבל היה לו ברור שאם צריך הוא הולך".

"במפגשים שלנו הוא היה עייף", מוסיפה ירדן אמיתי, חברה נוספת של רוטשטיין, "ולפעמים סיפר מה הולך שם ולפעמים לא. אבל הוא ניסה להישאר מי שהוא כל הזמן: שנה לתוך המלחמה נפגשנו אצל אבישג בשביל לישון אצלה. בחמש בבוקר התכוננו לשינה בחדרים בבית, ותום הלך לאוטו שלו והוציא את האוהל שיש לו תמיד, והקים אותו בחצר של הבית".

מוריוסף ואמיתי הכירו את רוטשטיין בשנת השירות בגרעין 'עודד' של בני המושבים במועצה אזורית גלבוע לפני חמש שנים. בשנת שירות כל חבר גרעין אחראי על פעילות התנועה במושב או קיבוץ של המועצה. רוטשטיין הדריך בקיבוצים יזרעאל ותל יוסף. "תום היה מדריך מעולה", אומרת מוריוסף, "חניכים שלו שהיו אז בכיתה ט' הגיעו ללוויה שלו".

מיכאל סגל (מימין), בארי שמיר, ירדן אמיתי, נעמה לכיש, אבישג מוריוסף ותום רוטשטיין ז"ל. לכיש: "בשנת השירות עושים הכול ביחד, אין דבר כזה שאחרי שנה כזאת אדם לא יהיה חקוק בליבך" (צילום: אלבום פרטי)

נעמה לכיש, גם היא חברה בגרעין, מסבירה איך שנת השירות מחברת בין האנשים: "עושים הכול ביחד: מבשלים, אוכלים, מנקים, מדברים על חניכים, בונים פעולות וקמים פעם בשבוע לחקלאות. אין דבר כזה שאחרי שנה כזאת אדם לא יהיה חקוק בליבך".

שנת השירות של רוטשטיין וחבריו הייתה כאמור לפני חמש שנים, ב-2021, שנה שבה עדיין הפעילות הבלתי-פורמלית הייתה תחת הגבלות הקורונה. "תום היה אהוב ומשמעותי בקיבוצים שבהם פעל", מספר נבו דרורי, רכז המועצה דאז. "כשחושבים על תקופת הקורונה, שהיו בה קשיים להיפגש, מבינים כמה הדבר היה גדול ולא מובן מאליו".

בפוסט שדרורי פרסם בשבוע שעבר לזכר רוטשטיין הוא תיאר שאחרי פירוט ההגבלות על הפעילות בישיבה השבועית שלו עם ה'גרעינרים' (חברי הגרעין) בעקבות הקורונה, רוטשטיין היה אומר: "הבנתי. זה אי אפשר. מה כן?" כפי שמעיד דרורי, הוא היה "האיש עם האנרגיה הכי חיובית בחדר".

נבו דרורי (מימין), נועה שפירא, אבישג מוריוסף, תום רוטשטיין ז"ל, ירדן אמיתי, אור פישר ונעמה לכיש. דרורי בפוסט הפרידה: "מהסיפורים ששמעתי בימים האחרונים התבגרת יפה ואני מצטער שכבר לא אפגוש במי שיכולת להיות" (צילום: אלבום פרטי)

גם חברותיו של רוטשטיין מספרות על קור הרוח שלו והיכולת לבחון את המציאות מזוויות מקוריות. "הוא פשוט ידע לשאול שאלות ולהעלות נקודות שלא חשבתי עליהן", אומרת מוריוסף, ולכיש מוסיפה: "הייתי משתגעת מקור הרוח שלו. כאדם שנלחץ מדברים לא הבנתי איך הוא נשאר רגוע. אבל הוא היה משרה הרבה רוגע בקומונה. מנגן הרבה".

אמיתי: "גם עכשיו במלחמה הוא הרגיע אותי לפני שירדתי לשטח, גם אם ידעתי שפחד".

מלבד ההדרכה ביישובי המועצה, הגרעינרים התנדבו בכפר הנוער ניר העמק בחקלאות. "תום היה מעיר אותנו בחמש בבוקר", מספרת אמיתי, "כי אף פעם לא היינו קמים". מוריוסף: "חזרנו בצוהריים מהמטע ב-40 מעלות של הגלבוע, לא היה לו איכפת".

דרורי מחזק את דבריהן: "הוא היה השעון המעורר, דואג שכולם יספיקו לאוטובוס בשעות הבוקר המוקדמות, גם אם לא ישנו בלילה. כמו כל משימה שלקח על עצמו, הוא לקח את זה מאוד ברצינות".

חיבתו של רוטשטיין לטבע ניכרת בכל הסיפורים עליו. בריאיון עימם סיפרו חבריו על שתי תקריות שבהן רוטשטיין וחבר נוסף הלכו לפעילות ונאבדו בטבע. "הלכנו לראות תורמוסים", מספרת מוריוסף. "לא הגענו לתורמוסים וחזרנו בדרך לא דרך לקומונה. הייתי עצבנית ותום עם ההומור וקור הרוח שלו אמר לי, 'אבל אבישג תראי, אנחנו נראים כמו 'אינטו דה ווילד'!"

מיכאל סגל, חבר נוסף בגרעין, מספר כי רוטשטיין חיפש ללמוד כל הזמן: "היינו בחדר ביחד, ולתום היה הרגל לצפות לפני השינה בסרטונים על נושאים כמו מדע וארכיאולוגיה. בהתחלה זה הפריע לי כי ניסיתי לישון ושמעתי אדם זר מדבר לי בחדר, אבל מתישהו התחלנו לצפות בסרטונים ביחד, או כל אחד בפלאפון שלו. אני עד עכשיו עושה את זה".

מוריוסף: "אבל הוא לא היה רק רציני כזה. כשהגענו להלוויה נזכרנו בכל מיני רגעים אייקוניים שלו ונשפכנו מצחוק. מאז אני נזכרת ברגעים מצחיקים שלו ומחייכת. תום נועד לעשות דברים גדולים בעולם, הוא ילך איתנו לנצח בלב".

"העולם איבד אדם מדהים וזה עצוב לי מאוד", כתב דרורי בפוסט. "חבל לי שפגשתי רק מעט ממי שאתה, מהסיפורים ששמעתי בימים האחרונים התבגרת יפה ואני מצטער שכבר לא אפגוש במי שיכולת להיות".