מבצע עם כלביא הסתיים מהר מהצפוי, וטוב שכך. אבל בעוד שהפסקת האש נכנסה לתוקף, חוסר הוודאות במשק התעצם. אתמול (שלישי) החליט משרד האוצר להעניק דמי אבטלה לעובדים ששהו בחל"ת במשך 14 יום לפחות, אלא שסיום המבצע בתוך 12 ימים בלבד מביא לתוצאה שאלפי עובדים שהוצאו לחל"ת בעקבות ההנחיות הביטחוניות נותרו תלויים באוויר.
גם המעסיקים נותרו מבולבלים. רבים מהם בחרו ככל הנראה להאריך לעובדיהם את החל"ת גם אחרי הפסקת האש, רק כדי לא לפגוע בזכאותם העתידית לדמי אבטלה – החלטות עסקיות שמוכתבות לא מהצרכים של מקום העבודה, אלא מתוך ניסיון לפענח מה יחליטו בירושלים בעוד יומיים או שלושה.
יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי פנו לאוצר בבקשה להקל את הרף לקבלת דמי אבטלה בחל"ת ל-10 ימים בלבד. במציאות סבירה יותר, ניתן היה לצפות ששר האוצר ירגיע את המשק בעצמו כבר אתמול ויעביר לעסקים מסר ברור: תחזירו את העובדים לעבוד, נדאג לזכויותיהם. אבל האמת היא, שכמו בעיית המיגון החסר בחלקים נרחבים ממדינת ישראל, או הקושי של ישראלים רבים שנתקעו בחו"ל לחזור ארצה, גם כאן היערכות מראש הייתה עשויה לתת מענה נכון בהרבה.
למרבה הצער, מצבי חירום בישראל אינם עניין כל כך נדיר. ישראל למודת סבבי לחימה, ובחמש השנים האחרונות גם מגיפה עולמית. ובכל זאת, המדיניות נקבעת בכל פעם אד-הוק, עם פתרונות חלקיים וטלאים רגולטוריים, במקום להסדיר מראש מנגנון ברור ויעיל לפיצוי עובדים ומעסיקים במשק בעיתות חירום ומשבר, מתוך מחשבה מעמיקה ובירור יסודי.
מתווה מוכן מראש יכול היה לקבוע כללים ברורים לשאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב: מי זכאי לדמי אבטלה? לאלו פיצויים יכולים העסקים לצפות? מה עם עצמאים? מה עם הורים לילדים שנשארים בבית כשמערכת החינוך סגורה? מנגנון כזה, ולו בסיסי שניתן לעדכן ולחדד בעת הצורך, היה נותן למשק יציבות, מגביר את הביטחון לעסקים ומסייע לגמישות ולאיתנות של המשק וליכולתו לצאת מחוזק ממשברים ביטחוניים ואחרים.
בדיוק כמו שיש לישראל תוכניות מגירה להפעלת פיקוד העורף או לגיוס מילואים, כך צריכה להיות לה תוכנית מגירה כלכלית-חברתית, שמתעדכנת מעת לעת, אך מוכנה להפעלה מיידית. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להמציא מחדש את הגלגל בכל סבב. העובדים והעסקים בישראל ראויים ליותר ודאות ולפחות אלתור.
