כ-50% מהתושבים ביישובים הדרוזיים עברו את המערכה מול איראן, וכמעט שנתיים של מלחמה, ללא ממ״ד או מיגון ציבורי – כך עולה מנתוני תנועת 'מיזאן – דור דרוזי לשוויון'.

לפי נתוני פיקוד העורף, מתוך 20 יישובים דרוזיים רק בשישה מהם קיימים מקלטים ציבוריים: מג'דל שמס, בוקעאתא, עין קיניא, שפרעם, פקיעין וחורפיש. בשלושה יישובים דרוזיים גדולים – מע'אר, דלית אל-כרמל ועוספיא – אין כלל מקלטים ציבוריים. בעין אל-אסד ובשפרעם אין כלל מיגוניות.

מרבית הבנייה ביישובים הדרוזיים היא בנייה ותיקה, שהוקמה טרם כניסת חובת בניית ממ"ד בבתים. היעדר תוכנית מתאר מפורטת ומעודכנת מקשה על הוצאת היתרי בנייה חדשים. לפיכך, גם במרבית הבנייה החדשה ביישובים הדרוזיים אין ממ"דים. לפי 'מיזאן', התקנות והחוקים שנועדו להאיץ בניית ממ"דים אינם רלוונטיים ליישובים אלה בשל היעדר תנאים בסיסיים נדרשים. בנוסף, הטופוגרפיה ההררית של מרבית היישובים מייקרת את הבנייה והופכת את בניית הממ"ד לעול כלכלי כבד על משקי הבית.

תנועת 'מיזאן', בתמיכת 11 ראשי רשויות דרוזים מהכרמל, הגליל והגולן, שלחה מכתב דחוף לשר הפנים משה ארבל, למפקד פיקוד העורף ולמשרד המשפטים, בקריאה להציב מיגון ולבצע פעולות בשטח באופן מיידי.

"אין עוול מוסרי חמור יותר ממציאות שבה חייל דרוזי נשלח לסכן את חייו למען המדינה — בעוד משפחתו נותרת חשופה ובלתי מוגנת בכפר", כתבו הפונים. "זו אינה רק מציאות בלתי נתפסת, אלא מדובר באות קלון לאומי המחייב את המדינה לפעול לאלתר".

במקביל, פועלת 'מיזאן' להקמת מאגר מידע ומיפוי המקלטים הציבוריים והמיגוניות ברחבי היישובים הדרוזיים. במסגרת "מערך החירום לתמיכה הדדית" שיזמה התנועה, נוצר חיבור בין משפחות שאין להן ממ"ד לבין משפחות מארחות שיש ברשותן מיגון.