המאבק בין עיריית חיפה לחברת חיפה כימיקלים על עתיד מיכל האמוניה במפרץ חיפה מתנהל בחודשים האחרונים בעוצמות גבוהות ותחת סבך של הליכים משפטיים. כך, בעוד עיריית חיפה דורשת לרוקן מיידית את מיכל האמוניה עקב הסכנות הנובעות ממנו, חברת חיפה כימיקלים עושה הכול כדי לנצלו ככל שעוד ניתן. אבל על דבר אחד שני הצדדים יכולים כנראה להסכים – ההשתהות של המשרד להגנת הסביבה באישור הסדרי ייבוא חלופיים גורמת למחסור מיידי באמוניה במשק, ועד כה לא סופק לה כל הסבר הגיוני.

בסוף פברואר האחרון קבע המשרד להגנת הסביבה שמיכל האמוניה צריך להיסגר עד ה-1 במרץ, והעניק לו ארכה למשך שלושה חודשים – עד ה-1 ביוני הקרוב. אתמול (ראשון) התעמתו פרופ' אהוד קינן, השותף למאבקה של העירייה, עם עמיחי זיידר, סמנכ"ל התפעול של חיפה כימיקלים בתכנית "סדר יום" בהנחיית קרן נויבך ברשת ב'. זיידר הסביר כי אינו יכול לייבא אמוניה, בשל היעדר היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה למיכלים קטנים (איזוטנקים). פרופ' קינן ציין כי המשרד היה יכול לאשר זאת כבר לפני שלוש ואפילו ארבע שנים.

היתר הרעלים שמעניק המשרד למיכלי האמוניה הקטנים אינו אישור עקרוני, אלא אישור שניתן על פי בקשות ספציפיות. מבדיקות עם צרכני האמוניה ועם המשרד, לא נעשתה שום עבודת הכנה או תדרוך מצידו, אלא מתן מענה פרטני לבקשות בלבד. רק בשבועיים האחרונים החלו בקשות כאלו להיות מוגשות ע"י צרכנים שונים, כאשר הצרכנית המרכזית של האמוניה – חיפה כימיקלים – הציגה עשר חלופות ייבוא בדיון על המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים שנערך בתחילת מרץ. מתוך עשר החלופות נבחרו ארבע חלופות כאופציות להחלטה הסופית, שהמשרד לא פירסם עד כה.

גם העמדה הנוכחית של המשרד להגנת הסביבה בנושא עתיד משק האמוניה בישראל נותרה מעורפלת. בעבר שאף המשרד להציג מעורבות גבוהה במשק האמוניה, ובעקבות החלטת ממשלה החל בסוף 2014 בהליך של מכרז להקמת מפעל אמוניה בנגב. המהלך נחל כישלון לאחר שבסופו של דבר כל המתמודדים במכרז פרשו, לטענת המשרד עקב עליה במחיר הגז הטבעי וירידה במחיר האמוניה. אך מבדיקת "דבר ראשון" עולה שלכשלון היו סיבות נוספות, הקשורות בהיערכות לקויה של המשרד למכרז.

כך למשל, יועד המכרז לבניית מפעל עם כושר ייצור של 150,000 טון בשנה, כאשר סך הצריכה הישראלית היא 120,000 טון בשנה בלבד. אי ניצול כושר הייצור פוגע ברווחיות המפעל, ואפילו הסבסוד שהתחייבה המדינה להעניק למפעל בסך 240 מליון ש"ח, בנוסף ל'רשת ביטחון' של עוד 480 מליון ש"ח, לא גרמו לאף יזם לרצות להקים מפעל בתנאים האלה, וכאמור אף הצעה לא הוגשה בסופו של דבר. עמיר פרץ, מי שהיה השר להגנת הסביבה שבתקופת יציאת המכרז לדרך, קרא אז לממשלה להקים מפעל אמוניה בנגב בעצמה.

לאחר כישלון המכרז בנובמבר 2016, במשרד להגנת הסביבה לקחו ככל הנראה צעד אחורה. מצד אחד, המשרד דבק בהחלטתו לגבי התאריך הקובע לסיום השימוש במיכל הענק, למעט שלושת חודשי ההסתגלות. מנגד, נראה שבמשרד לא פעלו כדי להיות מתואמים עם רשויות המדינה האחרות בעניין, ואף להגן על התאריך שקבעו בהליכים אחרים המתנהלים נגד חיפה כימיקלים. בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה אמר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי המשרד לא הודיע לאף משרד ממשלתי אחר על האינטרס הציבורי שהוא רואה בהארכת השימוש במיכל, מה שדירבן את השופטת תמר שרון נתנאל לקבוע את ה-1 באפריל לסגירת המיכל הסופית. לטענת החברה, המשרד להגנת הסביבה צריך היה להודיע כבר מזמן איזו מבין החלופות למיכל שהוצגו בפניו תאושר לשימוש, מה שלא קרה עד כה.

בשבוע שעבר פרסמה עיריית חיפה מכתב ממשרדו היועץ המשפטי לממשלה, שתמה על כך שהמשרד להגנת הסביבה משנה את עמדתו לתמיכה בהמשך פעילות המיכל לעוד חודשיים, ולכן עליו לא רק לנמק אותה, אלא גם להתייחס לשאלה מדוע לא קבע אותה לפני הדיון בבית המשפט המחוזי. השר להגנת הסביבה זאב אלקין השיב במכתב ארוך ומנומק, הטוען לתמיכה עקבית בעמדת המשרד – סגירת המיכל לאחר 3 חודשי הסתגלות למשק שיסתיימו ב-1 ביוני. עמדה זו מאפשרת למלא את המיכל עוד פעם או פעמיים. "זוהי סמכותנו וחובתנו לבחון את האפשרות למילוי נוסף של המיכל ע"י אונייה", ציין השר במכתב המענה ליועץ המשפטי לממשלה, "במידה ובית המשפט (העליון – א.ר.) יחליט לאחר הדיון לשמר על כנה את החלטתו על הקפאת הפסיקה של בית המשפט המחוזי, אנו מבקשים ממך לבטל את הנחייתך ואת הפגיעה בסמכויות המוקנות לנו על פי החוק ולהחזיר את שיקול הדעת על המשך הפעלתו של מערך ייבוא האמוניה לדרג המקצועי של המשרד להגנת הסביבה, כנדרש על פי החוק".

ייתכן שהקשיים של המשרד עצמו בהסדרת יבוא חלופי של אמוניה הם אלו שגרמו לו להתעקש על העמדה המקורית, ובכך לעמוד לצידה של חברת חיפה כימיקלים. לא ברור האם למשרד יש דעה מגובשת על טענת קינן והמומחים האחרים, לפיה מילוי המיכל במצב שיש בו מעט אמוניה מהווה סכנה בטיחותית בפני עצמה – טענה שהוכחשה ע"י עמיחי זיידר בראיון הבוקר. בינתיים, ברמה הפומבית עוסק המשרד בעיקר בסוגיית המיכל, ולא בנושא חלופות היבוא, שעליהן לא מתנהל דיון ציבורי ולא ברור מתי יוכלו לצאת לפועל.

אם צודק השר אלקין, וסגירה ב-1 ביוני הייתה עמדתו העקבית, קשה להסביר מדוע היועץ המשפטי כתב כי אף משרד לא ראה לנכון להציג שום אינטרס ציבורי למעט סגירה בטיחותית מיידית של המיכל, ולהציג עמדה זו גם בבית הדין. ייתכן שבישיבת הממשלה אתמול הצליח אלקין לשכנע את שרי הממשלה להמשיך את השימוש במיכל עד ה-1 ביוני, ולפי מספר פרסומים גם עד ה-1 באוגוסט. ועדיין, לא ברור מדוע המשרד מתמהמה בהסדרת חלופות יבוא אחרות, שאינן תלויות כלל במיכל הנוכחי ואף יכולות להיות זמינות במקביל לאמוניה מהמיכל. ברגע שתהיה אפשרות סבירה לייבא אמוניה לישראל במיכלים קטנים, יישבר גם המונופול של חיפה כימיקלים על אספקת האמוניה, ותוסר ממנה האחריות לדאוג לכלל צרכי המשק – מבנה שבשעות משבר איננו מצדיק את עצמו.

במשרד להגנת הסביבה נמנעו מלהגיב עד לפרסום הכתבה.