"חודש בכלא הספיק בשבילי כדי להבין שאני צריך לשנות כיוון", מספר יאזן, בן 24 מכסייפה שבנגב. יאזן, כמו צעירים ערבים רבים, לא הצליח להשתלב בשוק העבודה או בהשכלה אקדמית, והוגדר כחסר מעש. "הייתי נוהג בפראות", הוא אומר, "תפסו אותי על ההגה כשאני בשלילה".

'מצפן-טק', אחת מתוכניות רבות שמיועדות לצעירים ערבים, עזרה לו להשתלב בעבודה מסודרת: "שוחררתי למעצר בית של ארבעה חודשים, והאפשרות היחידה שניתנה לי לצאת מהבית הייתה לתוכנית הכשרה. למדנו עברית, אנגלית, והכשרות מקצועיות. היום נמחקו לי האישומים והשתלבתי בעבודה בבזק".

האלימות בחברה הערבית מזנקת. רק אתמול דווח על 3 רציחות ביממה, שהעלו את מספר הערבים שנהרגו בנסיבות הקשורות לפשיעה ואלימות מתחילת השנה ל-146. מספר הרציחות משקף בעיות עומק, גם באכיפה וגם במענים לצעירים בחברה הערבית. רשויות, ארגונים ופעילים חברתיים בחברה הערבית מכירים מקרוב את הבעיות ועסוקים בלגבש פתרונות. בסיור לעיתונות בכפר קאסם, שארגנה העירייה יחד עם עם הארגון הערבי יהודי לשינוי חברתי 'א'גיק – מכון הנגב', עלו קשיים ופחד מתמיד, לצד בנייה עיקשת של עתיד.

לדעת מוחמד אזברגה, בן 25 מכסייפה, אפילו מי שרצח יכול היה לפנות לנתיב אחר אם היה זוכה להזדמנות. "אלו אנשים שהיה אפשר להגיע אליהם קודם, ולפתוח להם אפשרות אחרת: בעבודה, באקדמיה, או בחוסן אישי". אזברגה, מרכז את תוכנית 'מצפן-טק' המופעלת על ידי אג'יק, ארגון תמר, עמותת מונא ומשרד העבודה ומלווה בין היתר את יאזן. "הצעירים צריכים הרבה יחס", אומר אזברגה, "אני מלווה הרבה צעירים שהיו יושבים בבית או יוצאים לעשות ונדליזם. כשמתקשר אלי אבא ואומר שהבן שלו היה יושב בבית ומעשן והיום הוא השתלב בשוק העבודה, זאת הצלחה".

אזברגה חושש שהאלימות בחברה הערבית תגיע גם אליו. "היום קמתי בבוקר וגיליתי שנרצחה אישה בכפר לידינו. שכן שלנו נהרג מזריקת רימון לעברו. אני תמיד תוהה מי יהיה הבא בתור, וזה יכול גם להיות אני. יש לאלימות הזאת הרבה סיבות, כמו חוסר טיפול של המשטרה ויוקר המחייה שדוחק אנשים לפשע, וגם יש מה לעשות".

34% מבני ובנות 18 עד 24 בחברה הערבית מוגדרים כ'חסרי מעש'. המשמעות: הם לא לומדים, עובדים או נמצאים במסגרת הכשרה. בקרב הצעירות השיעור גבוה אף יותר – 42%. לפי מחקרים, חוסר מעש בגילאים צעירים מוביל לבידוד וניכור חברתי, וכן לפשיעה ואלימות. הפערים בין יהודים לערבים מתחילים עוד מהחינוך – תלמיד ערבי מקבל 35% פחות תקצוב בממוצע מתלמיד יהודי, אחוזי הזכאים לבגרות נמוכים יותר, ושיעור ההצטיינות במתמטיקה במבחני פיז"ה קטן פי 10.

תוכניות הכשרה וליווי מהוות הזדמנות לשינוי מסלול עבור צעירים שעלולים להידרדר לפשיעה, או פשוט רוצים לשפר את עתידם. נור (שם בדוי) מספרת: "חיפשתי מסגרת שתכין אותי לא רק ללימודים, אלא להנהגה. קיבלתי עזרה בהכשרה לפסיכומטרי, ופגשתי בתוכנית אנשים שעובדים בחברות הגדולות במשק, כמו אפל, שעזרו לי לחשוב על להגיע לשם. היום אני בתהליך מתקדם לקבלה להנדסת חשמל בבן גוריון ובתל אביב".

הפשע המאורגן אינו גזירת גורל

בציבור היהודי יש שרואים את האלימות בחברה הערבית כעניין "תרבותי", אך הנתונים מראים תמונה אחרת. שיעור הנרצחים למיליון איש בשנה בחברה הערבית עומד על כ-120, שיעור אסטרונומי לא רק לעומת החברה היהודית (7 נרצחים), אלא גם לעומת ירדן (10) ולבנון (20). וגם בחברה הערבית בישראל, המציאות השתנתה בחדות לאורך ההיסטוריה.

"קשה לדמיין את זה היום, אבל בשנות ה-80 שיעור הרציחות בחברה היהודית דווקא היה גבוה בהרבה מבחברה היהודית" מסביר במהלך הסיור שייח' כאמל ריאן, מנכ"ל 'מרכז אמאן' למאבק בפשיעה ובאלימות. "היו 17 רציחות למיליון איש בחברה הערבית, ו-50 בחברה היהודית. אבל היה מאבק קשה בארגוני הפשיעה היהודיים, וההיקף שלהם קטן. היום ערבים מבצעים בפועל אפילו את הפשע עבור ארגוני הפשיעה היהודיים". 

שייח' ריאן, שעמד בעבר בראש המועצה המקומית כפר ברא, החל לעסוק באלימות בחברה הערבית מתוך אובדן אישי. "הבן שלי חנך סופרמרקט, ונרצח ברחוב. אנחנו משפחה נורמטיבית, עם בן שרואה חשבון ובן נוסף שלומד רפואה בגרמניה. כשנכנסתי לתחום גיליתי שזה לא הבן שלי, אלא החברה שלנו שנרצחת".

מתוך ניסיונו המוניציפלי, הוא מבקש להזים גם את התפישה שהציבור הערבי מעוניין בבנייה לא חוקית: "אצלנו בכפר לא היה צורך בצו הריסה אחד. המושל הצבאי בעשורים הראשונים הביא תוכניות מתאר, וראשי המועצה שבאו אחריו יכלו להמשיך איתן, ואז בבנייה הבלתי חוקית לא היה צורך".

התקציבים לתוכניות נגד אלימות בסכנה

תחום מניעת האלימות בחברה הערבית, כולל שיקום אסירים משוחררים, מצוי בפרשת דרכים פוליטית. החלטת הממשלה 550 לשנים 2021-2025 עומדת לפקוע בתום השנה. השרה לשוויון חברתי מאי גולן תוקעת תקציבים רבים המעוגנים בהחלטה, בכך שאינה מכנסת את הוועדה לאישור התקציבים, בטענה שהכספים עלולים להגיע לגורמים עברייניים. את התקציבים שלא ימומשו הממשלה עלולה לנתב למטרות אחרות. 

אילן עמית, מנכ"ל שותף של 'אג'יק', מעוניין להרחיב את הפעילות – ומבקש את תמיכת המדינה. "כיום יש לנו 900 משתתפים בשנה בתוכניות לצעירים בחברה הערבית", הוא אומר, "אם הממשלה תבחר לשים בראש סדר העדיפויות את ההכשרה והכוונה לצעירים, אנחנו יכולים בהערכה זהירה להגיע ל-10,000 משתתפים".