"קרובים לנקודת האל-חזור": משפחות חטופים וארגוני מחאה קיימו הערב (שבת) עצרות, הפגנות ואירועים ברחבי הארץ, לקראת שביתת המחאה העממית מחר.

העצרת המרכזית התקיימה בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב. "אנו קרובים לנקודת האל-חזור", הודיע מטה המשפחות להחזרת החטופים, "ליקירינו אין זמן – תצאו לרחובות! תזעקו את הזעקה שלנו! הצטרפו אלינו הערב, ומחר – ישראל עוצרת".

שורדת השבי נוגה וייס, בתו של החטוף החלל אילן וייס: "לפני שבוע ציינו את ערב ט"ו באב וגם את יום הנישואים ה- 30 של ההורים שלי. במקום לחגוג אותו ביחד, אימא שלי ציינה יום נישואים שני בלי אבא.

"אבא שלי היה אדם שמבטא את האהבה שלו דרך דאגה לאחרים. הוא הגיע לכל מקום שהיה צריך אותו, אם מישהו הסתבך באיזה נושא, אבא תמיד נרתם לעזרה, בלי לחשוב על המאמץ והזמן שהנושא גוזל ממנו.

"בבוקר 7 באוקטובר אבא היה סגן ראש צוות החירום היישובי של הקיבוץ. כשאמרו לו שיש חשש לחדירת מחבלים הוא לא היסס לרגע, לקח את המפתחות של הנשקייה ולמרות הסכנה, יצא מהבית כדי להגן עלינו ועל הקהילה כולה.

"זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. חודשים ארוכים הוא הוגדר נעדר ולא ידענו מה עלה בגורלו, אבל בסוף נאלצנו לשמוע את הבשורה הקשה, שהוא נרצח באותו היום ונחטף לעזה.

"באותה שבת, כשאבא יצא מהממ"ד ב-07:15 בבוקר, ביקשתי ממנו שישמור על עצמו, והוא אמר לאימא ולי לא לדאוג, שעוד כמה דקות זה נגמר והוא חוזר. עברו 680 ימים מאז. וזה לא נגמר, ואבא שלי עדיין לא חזר. כשהוא כבר יחזור, זה יהיה כדי להיפרד לתמיד. זה יהיה כדי להיקבר באדמת המקום שאהב.

"הסוף שלנו לא יהיה טוב, אבל גם לנו מגיע סוף. אנחנו מחכות לסגירת המעגל הזאת, מקום לבוא אליו ולהרגיש את אבא. גם על הזכות להתאבל צריך לצאת למאבק. מציאות שבורה.

"אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו לא מוותרים על הערכים של המדינה שלנו, אנחנו לא מוותרים עליהם, אנחנו לא מוותרים על עצמנו. אבא שלי הציל אותנו. עכשיו תורנו להציל אותו. אותו ואת 49 אחים ואחות שלנו שמוחזקים בגיהינום כבר 680 ימים. אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם, אזרחים שרק יצאו לבלות במסיבה, חיילים ששמרו עלינו. ורק אנחנו נשארנו לשמור עליהם עכשיו.

"קוראים לי נוגה וייס, אבא שלי היה גיבור, ואני עוצרת את המדינה יחד איתכם עד שמחזירים לי אותו, ומחזירים את כולם".

פושפה ג'ושי, אחותו של החטוף ביפין ג'ושי: "אחי הוא סטודנט שנקלע למלחמה שאין לו בה צד. לקח לנו 22 חודשים למצוא את הכוחות להגיע לכאן. היינו מבודדים בנפאל, מופרדים על ידי שפה, תרבות ופחד. התמקדנו בתפילות עבורו – אבל תפילות אינן מספיקות.

"הסרטונים האחרונים של רום ואביתר ריסקו אותנו. אימא ואבא שלי הרוסים, בקושי מחזיקים מעמד. הם מתגעגעים לבן היחיד שלהם. אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי – לזה שחולם לגדל בננות כדי לייצר צ’יפס בננה. לבחור היצירתי והמצחיק.

"כמעט שנתיים בלי סימן חיים. האם הוא גווע ברעב? פצוע? חי? איך אפשר לשרוד 680 ימים בגיהינום? תחזירו אותם הביתה! אנחנו מפצירים בנשיא טראמפ ובממשל האמריקני להישאר מחויבים לעסקה שתשיב את כל החטופים הביתה.

"אנו קוראים לממשלות ישראל ונפאל להצטרף למאמץ הזה. תודה על המאבק למען אחי. בבקשה, אל תפסיקו עד שכולם יחזרו הביתה. אני גם רוצה להודות לשגרירות נפאל על התמיכה בחודשים האחרונים ועל המאמצים להביא אותנו לכאן. תודה!

"עכשיו אני רוצה לומר כמה מילים בנפאלית לאחי: אני מתגעגעת אליך מאוד, אחי. אני מתגעגעת לקולך, לחיבוק שלך. אני מאוד מתגעגעת לשמוע אותך שר וצוחק. אל תאבד את התקווה, היה חזק, הישאר בחיים! אני אוהבת אותך".

משפחות שער בגין קיימו עצרת מול בסיס הקריה בתל אביב.

אירועי מחאה התקיימו גם בירושלים, בחיפה, באשדוד, בראשון לציון, בבאר שבע, בפתח תקווה, בהוד השרון, בכפר סבא, במודיעין, בנתניה, בעפולה, בערד, באשקלון, בחדרה, בכרמיאל, בבית שמש, במכבים-רעות, בזכרון יעקב, בראש פינה, בדימונה, בנס ציונה, בחורפיש, בקריית גת, בטבעון, בכפר תבור, בנהלל, בנווה אילן, ביששכר, בכניסה לסחנה, באילון, בבית השיטה, במושב אורות, במושב חבר, בצור הדסה, בצומת בילו, בצומת כרכור, בצומת נחשון, בצומת צמח, בגשר אליקים ובגשר חמד.