מה הקשר בין מה שהתרחש בהופעה של 'קולדפליי' באירופה לבין ועדת הכספים של הכנסת?

במהלך הופעה של להקת הרוק הבריטית הידועה לפני כשבועיים, תועד מנכ"ל חברת הייטק גדולה מחובק עם עובדת בכירה בחברה, למרות היותו נשוי לאשה אחרת. הרגע הפרטי הוקרן על מסך ענק בפני אלפי אנשים, תועד, הופץ, והפך תוך שעות לשיחת היום ברחבי העולם, וגם כאן בישראל.

התגובות היו רבות ולעיתים קיצוניות, אולם בפועל, לא נעשתה עבירה פלילית. לכל היותר מדובר בסטייה מנורמות וערכי מוסר מקובלים. בכל זאת, התוצאה הייתה מיידית: המנכ"ל והבכירה לקחו אחריות והתפטרו. לא מתוך חובה משפטית, אלא מתוך הבנה של מקומם כראשי הארגון, והבנה שמצופה מהם להיות דמויות לחיקוי.

באותם ימים נחשף כי חבר הכנסת חנוך מיליבצקי מהליכוד, שמועמד לכהן כיו"ר ועדת הכספים, תפקיד ציבורי בכיר ורב השפעה חשוד באונס ובהדחת עדה. האשמות חמורות, שדורשות לפחות עיכוב מינוי. בדיקה. לקיחת אוויר. אחריות בסיסית, אבל לא בישראל של 2025.

במקום לעצור לרגע, בחרו בקואליציה להאשים את כולם, מהמשטרה ועד התקשורת, ולקדם את המינוי במהירות שיא תוך דריסה בריונית של האופוזיציה. לא עצרו, לא בדקו, לא שקלו. פשוט מינו. כאילו מדובר בעניין אישי, לא ציבורי. כאילו ועדת הכספים שייכת למפלגה ולא לעם.

מילבצקי לא נבחר לתפקיד טכני. הוא מייצג את הציבור, ומחויב לא רק לחוק, אלא גם לנורמות ציבוריות. מנהיג ציבורי חייב לעמוד בסטנדרט גבוה, ולא להיבחר תוך כדי חקירה פלילית, בטח לא בעבירות מין.

הפער בין שני הסיפורים האלה ממחיש מדוע ענף ההייטק מצליח והמערכת הפוליטית נרקבת. בהייטק מבינים שכוח מגיע עם אחריות, שהובלה דורשת דוגמה אישית, שהאמון הציבורי חשוב מהאגו של המנכ"ל.

בממשלה ובכנסת, לעומת זאת, כבר מזמן ויתרו על עקרונות כאלה, וקבלת אחריות נתפסת כחולשה. אבדה הבושה, וזו הסיבה, אולי, למצב הקשה של ישראל. לא בגלל חוסר טכנולוגיה או יכולת, אלא בגלל עודף כוחנות.

אפשר וצריך לנהוג אחרת. בבחירות הבאות הציבור יצטרך להחליט אם הוא בוחר במודל של קבלת אחריות ויושרה ציבורית כמו בענף היי טק, או במודל של ח"כ חנוך מילביצקי.

הכותב הוא איש היי טק זה 26 שנים, מכהן כיו"ר ועד עובדי חברת התוכנה 'SAP' בישראל