ראש הממשלה בנימין נתניהו רצה לפתוח את שנת הלימודים בצפון המופגז, אבל עשה רק חצי דרך והגיע עד נוף הגליל, בפאתי עמק יזרעאל, שעה נסיעה מהיישובים המפונים. "הגליל זו לא ממש טוסקנה, זו קדם טוסקנה, ארץ התנ"ך, המורשת שלנו" – הצהיר בגאווה ראש הממשלה והכריז על נתוני חזרה גדולים ותהליכי שיקום המתקדמים: "יש פה דברים נהדרים. אנחנו נזניק את הגליל קדימה".

מלבד הפוטואפ הקבוע עם ילדי כיתה א', נתניהו נפגש עם ראשי עיריות נוף הגליל, עפולה, נצרת, מגדל העמק, טבריה וכרמיאל. פרט לאחרונה, אף אחת מהן לא נפגעה פיזית במלחמה בצורה משמעותית, והן אינן נמצאות בתכניות השיקום הממשלתיות (לעיר טבריה תהיה תכנית ייעודית שתתמקד בהשפעת המפונים).

ההחלטה לא להגיע לאזורים שפונו נובעת אולי משיקולי לו"ז או נוחות, אבל כדאי לוותר על מצג השווא. לקריית שמונה, העיר שהפכה לסמל המלחמה, חזרו נכון לבוקר זה רק שני שליש מתושביה. בית ספר שלם נסגר ושרת התחבורה בחרה לפניי שבועיים שלא לחנוך בה את קו הרכבת הנושא את שם העיר, בין היתר עקב סכסוך פוליטי עם ראש העיר (כפי שזכור מביקורו של נתניהו באזור).

נתניהו שיבח רבות את ה'צפון' אבל מדובר במושג קצת עמום. הוא התגאה בכך ש-95% מהילדים שבו חזרו ללמוד בו אבל הנתונים האחרונים מצביעים על חזרתם של רק 80% מסך התושבים. כל תושב חמישי מצא את עצמו ללא עבודה במלחמה הזו. במטולה לא נפתח בית ספר, בקיבוצים רבים אוחדו גנים או לא נפתחו בכלל. הבעיה היא שגם למדינה לקח 21 חודשים להגדיר את גבולות הגזרה של קו העימות, מה שעיכב את כספי השיקום במשך חודשים ארוכים.

אם היה מצפין נתניהו עוד כ 70 ק"מ שלמים (פעמיים המרחק בין ירושלים לתל-אביב) ונפגש עם ההנהגה הצפונית-צפונית, בוודאי היה שומע מיד ראשונה מראשי המועצות המקומיות, שבזכות עמידתם, גם עם נתוני חזרה צנועים יותר, הם הצליחו להעמיד פתיחת שנה בלתי אפשרית, רוב הזמן לבד – ללא מנהלת לשיקום הצפון.

את ביקורו בנוף הגליל סיים נתניהו בהבטחה להשקעה בצפון בדמות 'נתיבים מהירים והקלות רגולטריות'. כדאי לזכור שיישובי הצפון דרשו עבור השיקום תקציב בסך 30 מיליארד שקלים אבל קיבלו רק מחצית מזה. ואם זה לא מספיק, רק  12 מיליארד מתוכו מופנים ליישובי קו העימות עצמם; 3 המיליארדים האחרים יוכלו להגיע כמעט לכל יישוב 'צפוני', הכל לפי החלטת הממשלה. אולי זו הסיבה למה נתניהו בחר להיפגש עם ראשי היישובים המרוחקים יותר. בכל זאת, שנת בחירות לפנינו.

מהנקודה הכי גבוהה בנוף הגליל אולי לא רואים את זה – אבל על חלקת אדמה שקוראים לה קו העימות הצפוני יש 100 יישובים הנפרשים על שטח של פי 5 מהעוטף, בתוכו עדיין ישובים שמחצית מתושביהם לא חזרו, ועליו אחראים, נכון להיום, 10 עובדים בלבד, ללא סמכות לניהול תקציבים, ללא גורמים שיודעים להוציא לפועל שיקום רוחבי וללא הגנה מפני קיצוצים רוחביים. גם עכשיו, הממשלה מודה שהיא תתקשה ליישם את השיקום ללא מנהלת – שמשרד האוצר מסרב לקדם.

הגליל יפה ירוק ופורח אבל אכן, הוא בהחלט לא טוסקנה. בעבור רבים, הוא עדיין שטח הפקר.