תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לדו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול (רביעי), היא שיעור מאלף בהתחמקות מאחריות של מנהיג ובעל תפקיד. הדו"ח מפרט שורה ארוכה של מחדלים בטיפול הממשלה בעורף האזרחי במלחמת חרבות ברזל, שהחלו בחוסר היערכות ואי-הפקת לקחים ממלחמת לבנון השנייה. למרות שנתניהו כיהן כראש הממשלה במהלך המלחמה וכן ב-12 מתוך 17 השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, התגובה שפורסמה מטעם משרדו כוללת אפס התייחסות עניינית לביקורת על מחדלים שהשפיעו על חייהם של מיליוני אזרחים.

לפי מילון מדע המדינה של האקדמיה ללשון העברית, אַחְרָיוּתִיוּת היא "אחריות למסור דין וחשבון מלא (בדרך כלל פומבי) על פעולה שלטונית או מנהלית". חוקר מדע המדינה קלרנס דיקסטה,מגדיר את האחריותיות כ"מימוש ההבנה של משקל האחריות, נכונות לשאת אותה לטוב ולרע, ומוכנות למתן דין וחשבון מלא". קריאה מעמיקה בתגובה הרשמית של נתניהו לדו"ח (שמובאת במלואה בסוף טור זה) ממחישה בדיוק את ההיפך מכך.

הערת שוליים ושמה "העורף"

"בעוד ממשלת ישראל משיגה הישגים היסטוריים חסרי תקדים ששינו את פני המזרח התיכון, דו"ח מבקר המדינה עוסק בהערות שוליים חסרות חשיבות אמיתית".
כך פתח ראש הממשלה את תגובתו לדו"ח. כנראה שלשיטתו של נתניהו, הכשלים בטיפול הממשלתי במאות אלפי התושבים שפונו מבתיהם, בעובדים ובבעלי העסקים שנפגעו כלכלית, במשפחות המילואים ובכל מי שנפגע מהמלחמה, הם עניין פעוט וחסר חשיבות. למעשה, מה שחסר חשיבות בהקשר הזה הוא דווקא חלקו הראשון של המשפט, שמתגאה ב"הישגים ההיסטוריים" במלחמה, שחלקם הגדול בהחלט היו הישגים, אך הם לא יכולים להצדיק את הכשלים בחזית האזרחית.

"לא היו תקדימים לפעול על פיהם. ממשלת ישראל הצליחה לפעול באופן מיידי ויצרה שיטת עבודה מתאימה למצב חירום ייחודי שהתקיים".
נכון, לא היו תקדימים מדויקים, אבל בהחלט היו המלצות ליצירת גוף עליון לתכלול המענה האזרחי בשעת חירום, החל מדו"ח ועדת וינוגרד ודו"ח מבקר המדינה מ-2007 על מלחמת לבנון השנייה, ודרך ועדות ומסמכים רבים נוספים. "שיטת העבודה הייחודית" שמזכיר נתניהו אינה אופן התנהלות ממשלתי סדור אלא הסתמכות על עשרות אלפי מתנדבים שביצעו בעצמם את תפקידה של הממשלה בחודשים הראשונים למלחמה וסייעו לאזרחים שנפגעו במקומות שבהם המדינה נכשלת – מסיוע ברכישת מזון ובגדים, דרך מציאת דיור למי שפונו מבתיהם, הסעת חיילים לבסיסים, ועד טיפול בפצועי המלחמה באמצעות עמותות פרטיות.

עשרות מיליוני שקלים נזרקו לפח

"במהלך המלחמה, ישראל הכתה קשות בחמאס ובחיזבאללה וחיסלה את צמרת ההנהגה שלהם, הובילה לנפילת משטר אסד בסוריה, והסירה מעליה שני איומים קיומיים מאיראן – איום הגרעין ואיום הטילים הבליסטיים. כל זאת, במקביל לניהול תוכנית לשיקום העורף וטיפול במפונים, בנפגעים ובמשפחות החטופים. הממשלה הקצתה למשימות אלה עשרות מיליארדי ש"ח, הקימה מנהלת 'תקומה' בדרום, מנהלת "תנופה" בצפון ומנהלת חטופים".
נתניהו חוזר שוב ושוב על ההישגים הצבאיים במלחמה, כאשר הדו"ח מדבר, כאמור, על הטיפול בעורף. "מנהלת תנופה" בצפון כלל לא הוקמה בפועל והיא לכל היותר מטה ללא יושב ראש קבוע. היא גיבשה מדיניות אבל לא הוקצו לה משאבים לקידומה. חסרונה הוא אחד המכשולים המרכזיים לשיקום הצפון. נתניהו מתגאה בהשקעת כספים ובהקמת גופי סיוע, אך הדו"ח מצביע על עשרות מיליוני שקלים שבפועל נזרקו לפח, ולא יצאו על שום דבר שהוקצה לתועלת ישירה או עקיפה של האזרחים, ועל מאות מיליונים נוספים שהיו יכולים לצאת בצורה יעילה יותר.

"כתוצאה ישירה מפעילות הממשלה, שנת הלימודים נפתחה בהצלחה כאשר 95% מתלמידי הצפון חזרו ללמוד בבתי הספר ביישוביהם, לרבות יישובים צמודי גדר".
רוב תלמידי הצפון אכן חזרו לבתיהם ולבתי הספר שלהם. אבל מי יחזיר לילדים את השנתיים האבודות הללו? ומה עם חמשת האחוזים שעדיין לא חזרו לבתיהם? אם כעבור שנתיים יש עדיין אלפים שלא חזרו לבתיהם ההרוסים, אי אפשר להציג את זה כהישג.

"ראש הממשלה דוחה את המסקנות המופרכות העולות מהדו"ח ורואה בו כמסמך בלתי רלוונטי. התזמון בפרסום הדו"ח ערב הכניסה והשתלטות על העיר עזה, שהיא שלב קריטי בהכרעת החמאס, תמוהה ומעלה סימני שאלה ביחס למטרת הפרסום והמסקנות שבדו"ח".
השורות האלו הן המחשה להתנערות מאחריות, ואפילו רמיזה לקונספירציה ומניעים נסתרים מצד מבקר המדינה, האדם שאמון על פי החוק לבחון את יעילות פעילותם של גופי השלטון, ובראשם הממשלה. הוא מתעלם באלגנטיות מכך שהמבקר פרסם כבר סדרה של דו"חות על הטיפול האזרחי במלחמה, גם הם פורסמו כמובן תוך כדי לחימה.

אי אפשר לסמוך על ראש ממשלה שלא מודה בכשלים

הקו של נתניהו מזכיר את הריאיון שנתן ב-9 באוקטובר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, בו הכחיש כל בעיה בתפקוד הממשלה בעיצומו של הכאוס במלונות המפונים וחוסר הקשר עם משפחות החטופים, הנעדרים והנרצחים, כשהסיוע בשטח התבסס על אזרחים מתנדבים וכספי תרומות. "המדינה פועלת ביתר שאת. אנחנו עושים את כל מה שצריך. כל מה שאמרת – אני חייב לכפור בזה. זה לא קיים".

כמעט שנתיים חלפו, וראש הממשלה מגיב ברוח דומה: אין שום בעיות, הכול מצוין, והביקורת עליי היא אינטרסנטית, שקרית, חסרת חשיבות או גם וגם. ואם זו התגובה של נתניהו לביקורת על התפקוד האזרחי של הממשלה בראשותו, ברור למה הוא מתחמק מחקירה מקיפה וקבלת אחריות כלשהי על המחדל הביטחוני הגדול בתולדות המדינה, שקרה במשמרת שלו.

ראש ממשלה שלא מוכן להעמיד את עצמו לביקורת, להודות שלצד ההישגים במלחמה היו גם כשלים ולקבל עליהם אחריות, אינו מנהיג שניתן לסמוך עליו בשיקום התשתיות הפגועות של המדינה, בטיפול באלפי האזרחים שעדיין מפונים מבתיהם, ובשיקום נפגעי המלחמה והכלכלה הישראלית. ומדאיג מכך, זהו ראש ממשלה שמוכיח שאי אפשר לסמוך עליו שיוביל את ההיערכות של ישראל למשבר הבא.